אחרי כך וכך שנות נישואים, שני ילדים ו-2000 שנות גלות, אפשר לקבוע שמנהגי העולם הקדום נמחקו לבלי שוב: בין החיתולים, רשתות המזון המהיר וחוגי ההעשרה, למי יש זמן לחולל בכרמים בלבוש לבן לרגל חג האהבה?
הפתרון שמציע הקפיטליזם המודרני לכל בעיה טוב גם לט"ו באב: אנחנו קונים במקום לפזז. הפתרון הקל והפשוט ביותר שתוכלו למצוא לקראת חג האהבה המתקרב (יום ראשון) הוא כמובן לסור לחנות הפרחים הקרובה למקום מגוריכם, לרכוש תריסר ורדים, להוסיף כרטיס שמאלצי-אך-מלא-משמעות ולחזור הביתה עם חיוך מאוזן לאוזן. המהדרין אף יזמינו ארוחת ערב במסעדה נחשבת, הכל כדי להוכיח לאהובת לבם שהיא עדיין האחת והיחידה. אבל מי שנשוי מספיק שנים יודע שמחווה סטנדרטית כמו זו אינה מזיקה, אך גם אינה מועילה. המשימה, אם כן, היא למצוא מתנה מושלמת לכבוד ט"ו באב. האמצעי: אתם והארנק שלכם. המכשלה: מוכרות מנוסות שכבר גרמו לרבים וטובים מכם להוציא הרבה יותר ממה שתיכננו.
תכשיט: רק 14 אלף שקל
נכון שתכשיט הוא לא מתנה מקורית בהרבה מזר פרחים, אבל הרייטינג שהוא זוכה לו הרבה יותר גבוה. כך גם המחיר. נכנסתי לחנות תכשיטים של רשת ידועה ומוכרת. המוכרת מסבירה שאמנם יש כמה אפשרויות טובות, אבל היא ממליצה על תליון מיוחד של המעצב האיטלקי פונטבלו: "משהו פשוט, יפה, 66 נקודות לכל אבן - קלאסה אמיתית". גם המחיר קלאסה: רק 14,413 שקל. השרשרת של התליון, כמה לא מפתיע, נמכרת בנפרד.
עם כל הכבוד לפונטבלו, אני מברר אם יש משהו בסכום יותר צנוע. המוכרת מתאכזבת, אך מתאוששת מהר ומציעה שרשרת משובצת יהלומים: "90 נקודות בסך הכל - פחות עדין, אבל לקוחות מאוד אוהבים את זה. מקסים". וכמה זה עולה? 7,691 שקל בלבד. בשלב הזה אני אוזר אומץ ומכריז בקול רם על התקציב הצנוע שהקצבתי למאורע - 450 שקל. התגובה: שתיקה רועמת ומבט של תדהמה מעורבת בבוז. "אני לא חושבת שתמצא פה משהו מתאים", היא פוסקת. אני אוסף את שאריות הכבוד העצמי שלי ופונה למחוזות אחרים.
בגד: יולי הוא עונת מעבר
קניית בגד היא מתנה מושלמת ונטולת סיכונים. מה כבר צריך לדעת? את המידה והצבע האהוב, לא? המוכרת בבוטיק המעצבים הצעירים לא חושבת כך. היא רואה שאני אבוד ומציעה לי חולצה שחורה ONE SIZE דמוית מעטפת: "זה מאוד מחמיא וממש יהיה לה יפה", היא פוסקת מבלי לדעת איך נראית מקבלת המתנה. אני כנראה נראה ספקני, כי היא מנסה כיוון אחר. "אולי תיק? זה מאוד אופנתי עכשיו", היא אומרת ומציגה בפני צ'ימידן בצבע לבן: "יש מקום להרבה דברים". אני מבקש לראות תיק קטן יותר ומגלה את הצעקה האחרונה - תיק עשוי תחרה לבנה. "אפילו קניתי אחד לעצמי. הוא מושלם למחשב הנייד שלי". למה קנית תיק מתחרה לבנה למחשב הנייד שלך? אני מקשה ותוהה אם למחשב נייד לא דרוש תיק מרופד ונוח. "אבל הוא נורא יפה", מגיעה התשובה.
בחנות יוקרתית יותר שבצפון דיזנגוף אני כבר יותר זהיר ושואל את המוכרת מה הפריט הכי מבוקש עכשיו: "שלים למיניהם, לעונת המעבר". עונת המעבר?! אנחנו עדיין ביולי. משהו מסריח כאן. המוכרת מתעקשת: "כן, כן, אפשר גם וסט אם אתה רוצה". לא רוצה. אני מסביר למוכרת שלא קניתי לאהובתי בגד כבר שנים ואני זקוק לעזרתה. "אז מה פתאום נזכרת עכשיו?", מגיעה הנזיפה. באמת למה, אני תוהה, וחושב כמה יתרונות יש לשיכחה.
מכשיר להסרת שיער: יש גם פנס!
מכשיר להסרת שיער הוא אולי לא המתנה הכי רומנטית, אבל האהובה כבר תהתה לא פעם אם המכשירים הללו באמת עובדים. אני יכול לציין בגאווה שכיום, אחרי שמונה שנות נישואים, אני לא צריך שיגידו לי יותר מ-20 פעם כדי שאבין את הרמז. נכנסתי לפארם גדול, כדי לגלות שיש בשכונה מכשיר חדש סגלגל בגודל מנגו מצוי, שאמור להפוך את זוגתי לחלקה למשעי.
"זה להסרת שיער בכל הגוף", מסבירה המוכרת ומצביעה על אזור הרגליים, בתי השחי והמפשעה. לאחר התדריך הגיאוגרפי המוכרת מציינת ש"המכשיר אף מצויד בפנס לצורך הסרת שיער במקומות אינטימיים". פנס?! איך לא ידעתי שצריך בשביל זה פנס? המוכרת רואה כמה שאני מופתע. וגם נבוך. "הפנס חשוב מאוד להורדת שיער", היא מסבירה ומנסה לחלץ את שנינו מהמבוכה, "כדי לא לפספס שום דבר שיתגלה מאוחר יותר בחוף הים".
טוב, כל יום לומדים משהו חדש. אני מנסה לברר עד כמה השימוש כואב. "זה כמו טיפול ראשון באפילציה - מתרגלים. רוצה לנסות?". אני מתנצל ומוותר על החוויה. כמה עולה התענוג? כ-800 שקל. לרגע קל אני שוקל את זה. בכל זאת, פנס קטן הוא תמיד שימושי.
איפור: הבריאות מעל הכל
"אני אגיד לך מה, קח בשבילה סומק, צלליות, מסקרה, ליפסטיק ועפרון", פוסקת דיילת היופי בכלבו הגדול. אני שואל אם זה לא יותר מדי ציוד בעבור אשה שכמעט לא מתאפרת. "אז קח רק מסקרה, ליפסטיק ועפרון. אם היא לא צובעת את עצמה קח לה גלוס. 400 שקל לשלושתם". ולרגע אני אופטימי - אולי מצאתי את המתנה לאהובה. או שהמוכרת מצאה פתי מושלם.
מה מיוחד במסקרה? "זאת מסקרה מעולה - צד אחד מפריד וצד אחד מעבה", היא מדגימה לי. רק התחילה וכבר הלכתי לאיבוד. אני מנסה שנית, ושואל אילו צבעים הכי פופולריים בקיץ. "הכל פופולרי היום. כל הצבעים אופנתיים וקונים עכשיו הכול. מה שלא נראה לה - אפשר להחליף", היא מסכמת, ומתפללת שאקנה משהו ואעזוב אותה בשקט. אני דואג לאהובה ובודק אם הליפסטיק עמיד בפני קרינת UV. מסתבר שלא. לילדים האהובה תמיד אומרת שהבריאות חשובה יותר מהכל. זה תופס גם לגבי איפור? אני לא בטוח, אבל לא לוקח סיכון וממשיך הלאה.
הלבשה תחתונה: ברוך הבא לספארי
הנה תחום שאני מרגיש בו בבית, כמו שפסק בזמנו פרנק קונסטנזה מסיינפלד: "בחזייה יש את מידת ההיקף ויש את גודל הגביע (קאפ). יותר מזה לא צריך לדעת". המוכרת ברשת ההלבשה התחתונה הורסת לי את התיאוריה: "אני לא ממליצה לך על חזייה ותחתון בשלב הזה. קח בייבי דול. זה 'FRESH', יש אחיזה טובה, זה הכי נעים".
נוח ללבוש את זה? אני שואל. המוכרת כמעט נעלבת: "זה הכי נעים בקיץ. זה עשוי מכותנת סאטן. בוא תראה כמה זה עדין - לא כמו הרשתות שמוכרות נייר זכוכית, הכותנה שלנו זה הרולס רויס של הכותנה". את רולס רויס אני כבר מכיר, אז אני מחפש את החלונות החשמליים בבייבי דול. לא מוצא.
המוכרת מנסה שנית ומציעה לי בייבי דול בהדפס זברה: "זה סקסי ופראי. מתי היית בספארי בפעם האחרונה?". לפני כחודש, אני עונה, עם הילדים. "זה מאוד סקסי. קח מידה קטנה יותר, שיבליט קצת. אם אתה רוצה משהו אחר יש בצבע סגול, שזה סקסי עדין". אני מוותר, והמוכרת מנסה להציל את ההכנסה הצפויה לקופת החנות: "אולי חלוק רחצה או טרנינג לבית?"
עייף ומבולבל אני חוזר לתוכנית המקורית, שיש בה הכל חוץ ממקוריות. תג המחיר שלה, אגב, לא מושפע בכלל ממידת היצירתיות המועטה: זר ורדים (180 שקל); כרטיס ברכה (8 שקלים); קופסת שוקולד (28 שקל); ארוחת ערב במסעדה (270 שקל); בייביסיטר (100 שקל). בסך הכל - 586. יקר - אבל בלי כאב ראש.