סיגרים, אמנויות לחימה ומכוניות - איך הם מעבירים את שעות הפנאי

כאיש עסקים, דוד אלון עוסק בתחום התובעני של יבוא והפצת מוצרי אלקטרוניקה, בהם מצלמות אולימפוס ומוצרי קסיו; אבל בחייו השניים הוא חוטף מכות במסירות מופתית. בקבוצת אמנויות הלחימה שהוא חבר בה, המתאמנת בקאנטרי קלאב ברמת השרון, חברים 40 בעלי חגורות שחורות. אלון, 52, הוא בעל חגורה שחורה דאן 2.

באימון של הקבוצה המתאמנים מתקבצים בחיוכים וטפיחות, ומהר מאוד עוברים לקרבות חסרי רחמים. בסוף האימון מישהו רץ לקפה של הקאנטרי ומבקש שקית קרח או שתיים. "יש לנו הסכם עם בית הקפה, שהם מספקים לנו שקיות קרח בלי הגבלה ובלי תור", מספר אלון.

זה 12 שנה שאלון מתאמן, בתחילה ב"קראטה שובר עצמות", אחר כך ב"ג'ודו שובר פרקים", וכעת גם בג'יוג'יטסו ברזילאי, ש"מאפשר למשוך את היריב לרצפה ולחסל אותו שם, בלי קשר למשקל ולגודל שלו".

למה הכוונה ב"לחסל"?

"להביא לכך שהוא ייכנע". איך נכנעים? "כשהיריב דופק פעמיים עם היד על הרצפה, או שהוא מאבד הכרה, או שהשופט קובע שהמצב שבו הוא נמצא הוא למעשה כניעה", מסביר אלון.

במה זה כרוך, להתמסר למזרון באולם האימונים?

"זה לוקח זמן, התמדה, כוחות גוף ונפש, הקפדה על אורח חיים מתאים, כולל אימוני כושר נוספים שיגבו את הגוף במאבקים האלה. וכמובן, פציעות, חבלות ונפילות. מפרקים אותי לא מעט".

מה היתרונות בעיסוק באמנויות לחימה?

"הרבה. אמנויות לחימה נותנות הרבה ביטחון, לא רק בהקשר של מכות, כי למעשה אני לא הולך מכות. אבל ביטחון פנימי, שקט נפשי, תחושה טובה. וזה מיתרגם לביטחון מול ספקים, בנקים ולקוחות. כלים חשובים באמנויות לחימה הם איזון, שיקול דעת וחוכמה - לא רק של הגוף אלא גם של הנפש".

לפני שאיל מתתיהו נכנס למכוניתו, הוא מקיף אותה בסיבוב קטן. "זה פסל סביבתי, זה פריט אמנות, זה עיצוב דקורטיווי מופתי, זה לא רק אוטו", הוא מסביר את התפעלותו המתמשכת מהב-מ-וו Z4 השחורה שלו.

מתתיהו, 37, הוא בעלים ומנכ"ל בחברת הפרסום האינטראקטיווי אייקון אינטראקטיב, והוא איש עסוק. כמובן שזה לא מונע ממנו לשבת במשרד ולשחק בדגם מוקטן, עם שלט, של מכונית הזהה לשלו. "קניתי אותה לאחיין שלי, אבל בינתיים אני עושה בה סיבובים", הוא מסביר.

מתתיהו חושב שמכוניות מגלמות הרבה פסגות של יכולת אנושית, וגם שהגיוני מאוד לדבר בכל הזדמנות על דגמים חדשים וישנים של מכוניות, לקרוא במגזינים ואתרי אינטרנט המוקדשים לעולם הרכב, וגם לרדוף אחר מכוניות שמעניינות אותו עד שנהגיהן שמים לב אליו ומתבקשים על ידו לעצור רגע בצד, לדיבור על המכונית שלהם. "הפעם האחרונה היתה כשראיתי שברולט קמרו ישנה, עם מנוע 6,000 סמ"ק. רדפתי אחריה עד שהנהג עצר, וכמובן שישבנו שעתיים בצד ודיברנו על המכוניות שלנו". מתתיהו גם טס לז'נווה לפני שנה, הלוך-חזור, רק כדי לבקר למשך שלוש שעות בתערוכת הרכב השנתית שם.

במה כרוך להיות מכור לרכב?

"בהתמסרות מבחינת זמן, אנרגיה וכסף. גם במסירות מסוג מאוד מסוים. כשקניתי את ה-Z4 שלי יד שנייה, הזמנתי מ-ebay את כל החלקים הפנימיים מחדש. בכל זאת, יש פה 2,500 סמ"ק ו-200 כוחות סוס, שעולה מ-0 ל-100 ב-5.5 שניות. בדקתי".

מה היתרונות של האהבה הזו?

"למדתי אנגלית מצוין בזכות המנוי על Car & Driver, למרות שגם בעיקר התמקדתי בתמונות ובמונחים כמו מומנט או 0 ל-100. והיתרון השני הוא שהמשרד שלי מצטיין בתחומי הפרסום האינטראקטיווי בתחום הרכב, וכל מה שאנחנו עושים ללקוחות שלנו, אחרים מחקים זמן קצר אחר כך. כי אני עושה את זה ממקום של קדושה".

כשהיתה נערה, אילת שדה, כיום בת 41 ושותפה במשרד העיצוב והמיתוג סדובסקי ברלין, היתה מכורה ל"אני קלאודיוס". בכל פעם שהסדרה שודרה בשידורים חוזרים, היא עשתה הכל כדי להיות מול המסך ולצפות בה. כיום היא מסדרת לעצמה צפייה מרוכזת בסדרות החביבות עליה, כשהיא קונה מארזים או שוכרת עונות שלמות ובולעת אותן ביום.

"אני מתיישבת על הכורסת-פרה שלי, לובשת את הבגדים הכי נוחים שיש לי בבית, מטעינה את ה-DVD ובקושי קמה", היא מספרת על התחביב שלה. "ראיתי ברצף את המגן, אוז, נמלטים, אבודים, הדשא של השכן, הדרך לאהוב, הפמליה וכמובן הסדרה מספר אחת בכל הזמנים - הסופרנוס. כל אחת יותר מפעם, ובדרך כלל הכל ברצף, או כמה שיותר ממנה ברצף".

המשרד של שדה עובד כמו שמשרדי מיתוג ועיצוב עובדים - כל הזמן. אולם היא לא מקריבה זמן צפייה לטובת העבודה: "פעם לקחתי את '24' וראיתי אותה במשך כמעט 24 שעות של יום כיפור. בסוף הרגשתי כמו סוכנת חשאית. את שאר הסדרות אני רואה בשבתות או בלילות, במקום לישון".

יש יתרונות לאהבה הזו?

"הנאה צרופה, וזה יתרון חשוב שאולי אין לו תועלת גשמית מיידית, אבל בשביל זה אנחנו פה. וחוץ מזה, כל ספר שקוראים, כל סרט שרואים וכל טיול שיוצאים אליו מעשירים דימויים, נותנים השראה ונטמעים בפנים. אז לפחות את מקורות ההשראה שלי אני בוחרת מהמיטב".

הרבה לפני שסיגרים נהפכו פריט חובה לאנשי העשירון העליון, אורי אבנת, יועץ אסטרטגי לפיתוח עסקי ושיווקי, התאהב בהם. "זה היה בנסיעה לז'נווה לפני 46 שנה. נעמדתי מול חנות סיגרים שחלון הראווה שלה משך אותי, ובסוף נכנסתי פנימה. המוכר, שראה שאני לא מבין כלום, הציע לי לנסות קודם כל סיגר בינוני בגודלו וידידותי בטעמו, ולחזור אחר כך. הוא נתן לי סיגר בחינם, יצאתי ועישנתי ברחוב, וחזרתי אחר כך בשביל עוד. מאז לא הפסקתי". אבנת מעשן יום-יום את אותו סיגר שהמוכר השוויצרי הציע לו בז'נווה - "ויליגר, שיש בו אותה תערובת של טבק הוואנה, טבק הולנדי וטבק מהמזרח הרחוק, כמו לפני 46 שנה. בערבים, במסעדות, ועם חברים, אני מגוון בסיגרים מסוגים אחרים. אותי מעניין הטעם, לא המותג. ויש סיגרים מעולים מאינדונזיה והרפובליקה הדומיניקנית, לצד הידועים והממותגים יותר".

במה כרוך תחביב הסיגרים?

"בלמידת התחום ובחירה מתוך מבחר ענק, שיטוט בין חנויות, והרבה קריאה במגזינים ובאינטרנט, בעיקר ביקורות על סיגרים וגאדג'טים, וגם חיפוש מכשירים שונים שקשורים להם, כלומר כלי קיצוץ, מכשירי הצתה שונים, ואמצעי אחסון.

"יש לי כל מיני קוצצי סיגר וכל מיני מצתים. יש פשוטים עם להב אחד או שניים, יש לי מצית של קוליברי, שבתחתיתה קוצץ על ציר מסתובב. וקניתי גם גיליוטינה ידנית - קוצץ שנראה ממש כמו גיליוטינה, עם חור להכניס בו את קצה הסיגר. נותנים מכה עם היד, והקוצץ עורף את קצה הסיגר. לפני זמן מה ראיתי באינטרנט קוצץ עם סכין לייזר חשמלית, אז קניתי גם אותו. לא מזמן ראיתי באינטרנט והזמנתי מצית שהוא רפליקה של מצית עתיק, גודל של 30 על 30 ס"מ, עשוי עץ, מלמעלה יש לו פתיל נחושת, ובתוכו מכל דלק, עם פתיל תבערה. זה ממש צעצוע למבוגרים".

"ההתמכרות שלי לגאדג'טים התחילה כבעיה, כי זה עולה הרבה כסף ולוקח המון זמן מהחיים. הפתרון שמצאתי היה לעבוד בתחום הזה ולעשות את זה כפרנסה, אחרת הייתי מתרושש", אומר גיא קדרון, 34, בעלים ומנכ"ל חברת ארדן סמארט הום, החברה מייצרת מתכנתת מכשירים להפעלת בתים חכמים. "למשל מכשירי בקרה ושליטה שמורידים ומעלים תריסים דרך iPhone כשהדייר מחוץ לבית, להגדיר שלטים מיוחדים שיפעילו מזגן, יעמעמו אורות, יורידו תריסים ויעלו את הסרט המוזמן ל-DVD, כדי שהכל יהיה מוכן כשהדייר מתכוון להתחיל לצפות. זה צעצועים למבוגרים".

קדרון נהנה מהקנייה לא פחות מהשימוש בגאדג'טים שברשותו. לפני זמן לא רב קנה לעצמו מחשב נייד MacBook פרו, וחודש לאחר מכן הוציאה אפל את MacBook אייר. "הייתי חייב לקנות גם אותו". קדרון מספר שכשטייל עם אשתו ברחובות ניו יורק, ו"איזשהו מכשיר חדש קרא לי מתוך חנות, אשתי הצליחה לשכנע אותי שאני ממש לא צריך את זה. השתכנעתי ל-100 מטר בדיוק, ואז חזרתי אחורה וקניתי. היא לא הופתעה".

בביתו יש גם iPhone, שני מכשירי GPS, אחד לטיסות (קדרון הוא טייס חובב), ואחד לרכב. יש לו גם שלוש קונסולות משחקים - סוני פלייסטיישן 3, xBox, ו-wii של נינטנדו.

למה צריך שלוש?

"כי wii יותר טוב בהפעלות פיסיות: השלט שלו מאפשר הדמיה של טניס או כל משחק אחר, והחוויה היא מציאותית ואקטיווית. לפלייסטיישן יש את המשחקים שמתאימים רק לו, ול-xBox יש את המשחקים של עצמו, אז צריך את שניהם".

לפני השימוש במכשירים, קדרון מפרק אותם. "כל דבר אני מפרק לפחות פעם אחת, לראות איך זה נראה מבפנים. אחרי ההרכבה מחדש אני מתחיל לעבוד איתם בשוטף".