הקשרים הבעייתיים של דני דנקנר

לפני כשמונה חודשים חשף themarker את הקשרים העסקיים הבעייתיים של דני דנקנר, יו"ר בנק הפועלים לשעבר. להלן עיקרי התחקיר, כפי שפירסם הכתב יורם גביזון.

דני דנקנר, ששימש בכמה תפקידים בכירים בבנק הפועלים, בהם יו"ר הבנק, מחזיק ב-12.8% מחברת אלרן השקעות. העובדה ששימש יו"ר הבנק הגדול במדינה מצד אחד, ובעל מניות בחברה שתלויה בחסדי הבנקים מצד שני, הובילה את דנקנר לפוטנציאל לניגודי עניינים. פרשת ההשקעה של הפועלים בבנק הטורקי פוזיטיף המחישה זאת היטב.

בדצמבר 2005 חתם הפועלים על הסכם עם בנק פוזיטיף, לפיו יוקצו לו 57.5% ממניות הבנק הטורקי תמורת 100 מיליון דולר (434 מיליון שקל). הפועלים לא נכנס להשקעה הזו בגפו: ההסכם קבע שבמקביל להשקעה שלו, תרכוש קרן RP Explorer Master, שרשומה באיי קיימן, 7.45% ממניותיו של הבנק הטורקי בהקצאת מניות תמורת 15 מיליון דולר. בנוסף, הסכם ההשקעה העניק ל-rp, שמוחזקת בידי רפי ברבר ופיטר קלנר, אופציה ל-12 חודשים לרכוש מבנק הפועלים חלק ממניותיו בפוזיטיף בסכום של עד 15 מיליון דולר, ולא יותר מ-7.45% ממניות הבנק - כדי שאחזקתו של הפועלים בבנק לא תרד מתחת ל-50.1%. מימושה של אופציה זו הותנה בביצוע העסקה הראשונית.

ברבר, לשעבר אחד מבכירי הסוחרים במריל לינץ', ידע להבטיח את עצמו מפני כל שיבוש בביצוע העסקה: RP גם קיבלה זכות להעביר את האופציה לרכוש מבנק הפועלים 7.45% ממניות פוזיטיף עבור צד שלישי אם תהיה מנועה מלבצע את ההשקעה בעצמה. יתרה מזו, ההסכם קבע ש-rp תקבל פיצוי מבנק הפועלים אם לא תוכל לבצע את ההשקעה בבנק הטורקי. הפועלים קיבל מצדו אופציה להיכנס לנעליה של rp, ולהגדיל את חלקו בפוזיטיף מ-57.5% ל-65% אם זו לא תבצע את ההשקעה.

דני דנקנר, אז סגן היו"ר, הכיר את קרן RP דרך אלרן השקעות. שלושה חודשים לפני החתימה על הסכם ההשקעה בפוזיטיף נחתם מזכר הבנות בין אלרן לבין קרנות מקבוצת RP Capital וקבוצת רוני יצחקי, לפיו יקימו יחד את חברת אטלס, במטרה לפתח פעילות נדל"נית יזמית באזור מרכז ומזרח אירופה. אלרן אף העבירה לחברה את הנדל"ן שבהחזיקה בפולין ובסלובקיה תמורת הקצאה של 58% ממניות אטלס.

בפברואר 2006, בעוד המגעים להשלמת עסקת פוזיטיף ממשיכים להתנהל, הונפקה אטלס בבורסת AIM בלונדון לפי שווי של 233 מיליון יורו לאחר ההנפקה. הנפקה זו זיכתה את גדי דנקנר, יו"ר אלרן השקעות ואחיו של דני דנקנר, במענק של 700 אלף שקל ברוטו. אלרן ו-RP אף הקימו את חברת אטלס ניהול, שהיא חברת הניהול של אטלס נכסים, שנסחרת בבורסה ושחלקה של החברה הבת אלרן נדל"ן במניותיה היה 37.5%. החברה שילמה לגדי דנקנר שכר נאה של 400 אלף יורו בשנה בתוספת מענק של 2.75% מהרווח הנקי של אטלס ניהול.

הקשרים בין אלרן ל-RP לא נגמרו באטלס. הקרן RP Explorer Master רכשה בהקצאה 20% ממניותיה של חברת הטלוויזיה בלוויין הרומנית DTH, שבה החזיקה גם אלרן, תמורת הלוואת בעלים בסכום של 2.5 מיליון דולר. העסקה, שנחתמה 11 יום לפני החתימה על הסכם ההשקעה בבנק פוזיטיף הטורקי, הורידה את העומס הפיננסי מאלרן.

רכישת השליטה בפוזיטיף הסתבכה לאחר שהפיקוח על הבנקים בטורקיה דחה את בקשתה של RP לרכוש את מניות הבנק. לאחר היסוסים החליטה RP לסגת מהעסקה, גם על רקע קריסת הלירה הטורקית בספטמבר 2008.

בפברואר 2008, יותר משנתיים לאחר שנחתם הסכם האופציה הראשוני בין בנק הפועלים ל-RP, הובאה בפני דירקטוריון הבנק הצעה לחתום על הסכם שכחלק ממנו תוותר rp על כוונתה לרכוש 7.45% מבנק פוזיטיף ועל מימוש האופציה לרכוש מבנק הפועלים עוד מניות של פוזיטיף ב-15 מיליון דולר. לפי ההצעה, תמורת הוויתור היה הפועלים אמור לשלם ל-RP סכום של 25 מיליון דולר.

RP היתה אמנם זכאית לפיצוי אם לא תוכל לבצע את ההשקעה, ככל הנראה כעמלה על חלקה בתיווך בעסקה, וזאת על פי מנגנון שנקבע בהסכם המקורי מדצמבר 2005. ואולם הפיצוי של 2008 מעורר כמה שאלות.

לפי ההסכם, האופציה היתה לתקופה של 12 חודשים בלבד מיום השלמת ההנפקה הראשונית של מניות פוזיטיף, ולפי סעיף נוסף, תוקפו של ההסכם היה אמור לפקוע אם rp לא תשתתף בהנפקה. מכיוון שכך, היה מקום לדיון בשאלה אם האופציה פקעה.

שאלות נוקבות עוד יותר עולות ביחס לגובה הפיצוי. RP קיבלה אופציה לרכוש על פי שווי ההון העצמי 12% ממניותיו של בנק שאינו נסחר בבורסה. הפיצוי שהעניק בנק הפועלים ל-rp היה שווה ל-12% מהונו העצמי של בנק פוזיטיף בסוף מארס 2008, כ-300 מיליון דולר, וזאת אף ש-RP לא השקיעה כלל בהונו של פוזיטיף. ואם אכן מנגנון הפיצוי שנקבע בהסכם מדצמבר 2005 הבטיח ל-RP סכום כה פנטסטי, כיצד הסכים הפועלים לקחת על עצמו את הסיכון ש-RP לא תזכה לקבל אישור להשתתף בגרעין השליטה בבנק טורקי?

בנק הפועלים גם לא דיווח לבורסה ולרשות ני"ע על תשלום של 25 מיליון דולר ל-RP, אף שבדצמבר 2005 דיווח הפועלים שההסכם עם הקרן כולל מנגנון פיצוי במקרה ש-RP תהיה מנועה מלהשקיע בבנק.

בשנתיים שחלפו מאז הסכם השותפות בבנק פוזיטיף הורע משמעותית מצבה הפיננסי של קבוצת אלרן והיא נדרשה להישען על עסקות עם RP, שהזרימו סכומי כסף גדולים לקופתה או לאחת מהחברות הבנות שלה.

לפי מידע שהגיע לידי TheMarker, ולא הוכחש על ידי בנק הפועלים, התשלום של 25 מיליון דולר (88 מיליון שקל) ל-RPבוצע בשני מועדים באפריל 2008. במארס 2008, חודש בלבד לפני כן, חתמה אלרן נדל"ן, חברה בת של אלרן השקעות, על הסכם למכירת כל אחזקותיה (37.5%) בחברת הניהול של אטלס תמורת 6.5 מיליון יורו (34.5 מיליון שקל) לחברה מקבוצת RP. ההסכם הבטיח שהתמורה תשולם לאלרן נדל"ן לא יאוחר מ-30 באפריל 2008. עיתוי התשלום מעורר שאלות בנוגע לטיב הקשרים בין דנקנר לבין RP כבעל מניות באלרן השקעות וכיו"ר בנק הפועלים.

ארבעה חודשים לאחר מכן חתמה אלרן נדל"ן על הסכם למכירת יתרת אחזקותיה (9.1%) באטלס נכסים תמורת 13.7 מיליון ליש"ט (84 מיליון שקל), כשהתמורה אמורה היתה להתקבל עד מחצית יוני 2009. ההסכם נחתם בעקבות מו"מ שנוהל עם רוני יצחקי, מבעלי חברת הניהול של אטלס. ואולם מי שחתם עליו באופן פורמלי היא חברה קפריסאית שבשליטת פיטר קלנר, בעל המניות העיקרי בקרן RP.

יצחקי התנער מההסכם בינואר 2009, והודיע לאלרן נדל"ן שאינו אחראי לקיומו. יצחקי אמנם לא התכחש לתוקפו של ההסכם, אך הפנה את אלרן נדל"ן לחברה שבשליטת קלנר. בעקבות זאת נאלצה אלרן נדל"ן לפרסם בסוף מארס 2009 עדכון לתחזית תזרים ל-2009 ול-2010. החברה נאלצה להודות כי במקרה שלא תקבל את התמורה ממכירת 9% ממניותיה של אטלס יחסרו לה 34 מיליון שקל בסוף 2010 כדי לעמוד בתשלומי הקרן והריבית לבעלי אג"ח ולמימון פעילותה השוטפת והשקעותיה.

בתגובה לתחקיר TheMarker נמסר מבנק הפועלים: "העסקה הכוללת נדונה בהנהלה, בוועדת ההשקעות של דירקטוריון הבנק, ועל ידי הדירקטוריון במליאתו, ואושרה על ידם כדין".