פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מחזירים את השלטון במדינה לידי הציבור

      הכרזתו של נתניהו על הקמת ועדה ממשלתית שתבחן את הריכוזיות במשק מעידה בעיקר על הרבה אומץ לב מול בעלי ההון. איתן אבריאל חושב כי זה הזמן לעשות היסטוריה

      לאחר שנים שבהן ממשלת ישראל לא יישמה רפורמה כלכלית משמעותית, ולאחר תקופה ארוכה שבה היה נראה כי ראש הממשלה, השרים והפקידים הבכירים עוסקים בעיקר בשמירה על הכיסא והמשרה, יכריז בקרוב בנימין נתניהו על הקמת ועדה ממשלתית שתדון באחד הנושאים המכבידים על הביצועים, הצמיחה והתרבות העסקית של המשק הישראלי: הריכוזיות, או במלים אחרות - היעדר התחרות במגזרים רבים בכלכלה.

      זאת לא החלטה של מה בכך, והיא דורשת ממקבלי ההחלטות מידה לא מועטה של אומץ ציבורי. כפי שנקבע בטיוטת כתב המינוי של הוועדה, יידרשו חבריה לקבל שורה של ההחלטות הנוגעות באופן ישיר למידת כוחם והשפעתם של כמה מאילי ההון החזקים והמרכזיים במשק. אלה בדיוק אותם אנשים שנוהגים לגייס לשורותיהם את בכירי המגזר הציבורי לאחר שסיימו את כהונתם, לעתים קרובות בשכר גבוה מאוד. אף אחד, לא פקידים בכירים ובוודאי שלא פוליטיקאים, אינו ממהר להתנגש עם טייקונים ועם האינטרסים שלהם.

      אותם טייקונים שולטים בחלק ניכר מהמשרות הנחשקות במשק, ועימות ישיר עמם אינו בריא לשום קריירה פוליטית. הוא לא טוב לתעסוקה האישית, והוא לא תורם לתעסוקה העתידית של המשפחות והילדים של חברי הוועדה והממונים עליה.

      זה לא רק עניין של תעסוקה עתידית: לאילי ההון שעשויים לראות עצמם מאוימים מעבודת הוועדה יש השפעה רבה על התקשורת - גם הכתובה וגם האלקטרונית - והם כבר הוכיחו בעבר שהם לא נרתעים מלעשות בה שימוש כדי ללחוץ על מקבלי החלטות ונציגי המדינה. הם אפילו לא נרתעו מלהוציא לפעול קמפיינים שתקפו את מקבלי ההחלטות באופן אישי, לרבות ניסיונות לפגוע בלגיטימציה הציבורית שלהם. לכן הריכוזיות היא תפוח האדמה החם ביותר במערכת הכלכלית, ופחד אוחז ברבים מהרגולטורים והעיתונאים הבאים לעסוק בו. כולם חוששים מההשלכה על התעסוקה העתידית שלהם.

      מה הטייקונים רוצים?

      צריך להבין: אילי ההון אוהבים כסף, וכמה שיותר - אבל זה לא הגורם שמניע אותם. הרי כבר יש להם מספיק כסף, לעצמם ולנכדיהם. מהותו של טייקון, הסיבה העיקרית שבעבורה הוא יוצא לעבודה בבוקר, היא הרחבת ההשפעה והאחיזה שיש לו על כמה שיותר מערכות, כמה שיותר ענפים - וכמה שיותר אנשים. הם אוהבים את זה. הם נהנים מהכוח. הם רוצים להיות אלה שקובעים מה יקרה, מי ימונה, מי ירוויח, ומי ייכשל.

      לכן, ועדה שתדון במבנה הפירמידות העסקיות בישראל, בקשר של החברות העסקיות עם הגופים המוסדיים המנהלים את הכסף הגדול, ובשאלה כיצד להגביר את התחרות במשק הישראלי - מאיימת מעצם מהותה על מידת ההשפעה של הטייקונים. בכירים בשוק ההון אומרים כיום שהקמת הוועדה ותוצאותיה יכריעו מי ינווט ומי ישלוט בכלכלה המקומית בשנים הקרובות: הציבור הרחב, אנשי הציבור, שרים וראשי ממשלות - או קומץ של אילי הון.

      השופט העליון האמריקאי לואיס ברנדייז קבע כבר לפני מ 80 שנה, שיותר מדי השפעה והון בידיהם של מעט מדי אנשים הוא איום על הדמוקרטיה. ריכוזיות כזאת מעודדת פיתוח של זן של מנהלים העסוקים בהישרדות ובריצוי קומץ בעלי שליטה, ומחסלת את חופש ההזדמנויות בשוק העבודה. כבר עתה הופך בהדרגה השוק הפרטי לשוק של מקורבים, וההנהלות של עשרות חברות גדולות נראות כמו חצרות ביזנטיות של הטייקונים.

      שבירת הריכוזיות תחולל מהפך ניהולי, תחרותי, רגולטורי וחקיקתי במשק, ותביא להאצת היזמות, הפריון והחדשנות. ראש הממשלה נתניהו יודע את זה, הנגיד פישר יודע את זה, שר האוצר שטייניץ יודע את זה. הם גם יודעים כמה קשה לייצר כלים חקיקתיים לשבירת הריכוזיות - ולכן הם מפגינים אומץ לב בעצם הנכונות וההחלטה לצאת למשימה.

      מינוי הוועדה הוא כמובן לא סוף הדרך ¬ אלא רק ההתחלה. בוועדה יש כמה רגולטורים אמיצים וחריפים, וכמה רגולטורים שידועים כמי שחוששים להתעמת עם בעלי הון ועסוקים בג'וב הבא שלהם. יש לקוות שהחשיפה הרבה של דיוני הוועדה תוביל לניתוח כלכלי מעמיק ולקבלת החלטות אמיצות, ושמסקנותיה ייצרו רפורמה אמיתית ¬ ולא ידוללו או ייקברו כמו אלה של הרבה ועדות לפניה.

      זוהי הזדמנות היסטורית להחזיר את השלטון במדינה לידי הציבור ושלוחיו בממשלה ובכנסת, לאחר שבעשור האחרון עברה השליטה במדינה לידי קומץ טייקונים השולטים במאות מיליארדים של כספי ציבור.