פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כך נוצר הקשר בין סכסוך רציו לעולם התחתון

      פרוטוקולים מהבוררות בין רציו לגלובוס חושפים את מה שהתרחש מאחורי הקלעים בסכסוך העסקי ואת הקשר של גורמי העולם התחתון לנושא. יגאל לנדאו, מבעלי השליטה ברציו ובחברות נוספות מסביר את התגלגלות הפרשה

      מה עושה איש עסקים שעבריין מאיים עליו? פונה למשטרה? מבחינת יגאל לנדאו, מבעלי השליטה בחברת רציו חיפושי נפט, בנק אגוד, חברת הבנייה חירם-לנדאו וחברות נוספות - התשובה לא כל כך ברורה. את הלבטים שליוו אותו והמהלכים בהם בחר לנקוט - להתייעץ באופן פרטי עם קצין משטרה בכיר שהפנה אותו הישר לזרועות העולם התחתון - הוא מתאר בחקירתו בפני עו"ד אסף ברם.

      ברם נקבע כבורר בסכסוך שבין לנדאו לבין שלמה שוקרון הבעלים של חברת גלובוס שהיתה מעורבת ברציו. אתמול פורסם כי שוקרון הגיש לבית המשפט בקשה לבטל את הסכם בוררות עם רציו ולהעביר את הבורר ברם מתפקידו. בקשתו של שוקרון חשפה את מעורבותו של העולם התחתון בענף חיפושי הנפט והגז.

      הסכסוך בין גלובוס לרציו החל ב-2005, אז ביקשה שותפות רציו לצאת בגיוס הון בבורסה. גלובוס, שהחזיקה בחלק ניכר ממניות השותפות, סירבה לצאת לגיוס ההון אלא אם יכוסו הפסדיה ויובטחו השקעותיה. באפריל 2005 נחתם הסכם בין גלובוס לחברת רציו הפרטית, המנהל הכללי בשותפות, שלפיו רציו תקצה 15% ממניותה לגלובוס ותשלם לחברה 2,000 דולר בחודש כ"דמי ייעוץ בנושא קשרי משקיעים ובעלי יחידות". בתמורה התחייבה גלובוס להצביע בהתאם להחלטה של רציו.

      לטענת גלובוס, רציו לא עמדה בהסכם שנחתם בין הצדדים. שוקרון טוען כי קיבל איומים מלנדאו, שפנה לראש משפחת הפשע מאיר אברג'יל ולאהרון אביטן, אחיו של העבריין המנוח הרצל אביטן. שוקרון תיאר פגישה שנערכה בביתו של אברג'יל, שבה לכאורה מינה אברג'יל את ברם לתפקיד הבורר, מכיוון שחש כי אינו בקיא מספיק בתחום שוק ההון כדי לשמש בעצמו בורר במקרה.

      עדותו של לנדאו ניתנה בישיבת בוררות שנערכה במארס 2009 בפני ברם. בחדר הישיבות נכחו גם עו"ד אלי זהר, המייצג את רציו, וכן שלומי שוקרון ועורך דינו אורי קידר, שחקר את לנדאו ממושכות.

      לא מכיר את דומרני

      בתחילת הבוררות סיפר לנדאו על הקמתה של חברת רציו ב-1993. לדברי לנדאו, לאחר שבשלב מסוים הבנקים סירבו לתת לחברה אשראי, הוחלט לצאת בהנפקת זכויות לציבור בשאיפה לגייס 6 מיליון שקל. בסופו של דבר החברה גייסה פחות מ-800 אלף שקל. כאן מתחיל הדיאלוג הבא.

      קידר (המייצג את גלובוס): "כמה הרווחתם על ה-800 אלף שקל?"

      לנדאו: "לא הרווחנו. אנחנו הבאנו כסף מהבית מפני שהבנק גם לא היה מוכן לממן אותנו".

      קידר: "הדמעות זולגות מעצמן".

      לנדאו: "ולא ידענו מה יקרה. לקידוח תמר, לפי העיתונים, היה 65% סיכוי להיכשל".

      שוקרון: "ו-35% שיצליח".

      לנדאו: "אני נותן לך כרטיס טיסה במחלקה הראשונה לניו יורק מתנה, אבל אומר לך שיש 5% סיכוי שהמטוס ייפול. אתה עולה על הטיסה הזאת?"

      קידר: "ואתה?"

      לנדאו: "אני לא. אתה עולה על הטיסה הזאת?"

      קידר: "אז כנראה שהדוגמה לא טובה, כי עובדה שעלית על הטיסה".

      לנדאו: "אני לא עליתי על טיסה של התרסקות, ולכן אנחנו השקענו. ליגד (ליגד רוטלוי, השותף של לנדאו ברציו; ה"ר) ואני הבאנו מהבית 700 אלף שקל והשתתפנו בהנפקה מכיסנו הפרטי. עוד פעם, מדובר על קידוח תמר, לא על רציו. השקענו ברציו כסף מהבית".

      כאן מקבלת החקירה תפנית פתאומית. מעיסוק בהנפקות וגיוס הון פונה קידר ללנדאו בשאלה ישירה בנוגע להיכרותו עם עבריינים מהעולם התחתון, ובייחוד עם שלום דומרני, שנחשב לראש ארגון פשיעה בדרום. דומרני הוזכר כבורר שחייב את הכדורגלן חיים רביבו לעזוב את ישראל.

      קידר: "תאמר לי, אתה מכיר אדם בשם שלום דומרני?"

      לנדאו: "לא".

      קידר: "אתה יודע מי זה?"

      לנדאו: "שוקרון הזכיר את שמו. היתה עליו כתבה".

      רק חברת שמירה

      קידר מקשה על לנדאו בחקירתו בקשר להיכרותו עם שלום דומרני, אך לנדאו מכחיש בתוקף כל קשר או היכרות. קידר טוען כי דומרני "הידפק על דלתה של חברת גלובוס ובפיו היו בקשות בשמך, למשל שמנהלי החברה יתייצבו בביתו של מאיר אברג'יל, כי זה מה שרציו מבקשת או מה שיגאל מבקש. זה לא אומר לך כלום?"

      לנדאו: "על האיש הזה לא ידוע לי כלום".

      קידר רומז לכך שדומרני היה זה שהבהיר לשוקרון כי עליו להגיע לבוררות בפני אברג'יל. הוא מטיח בלנדאו: "איך העלית בדעתך ששלומי התייצב אצל מאיר אברג'יל?"

      לנדאו בתגובה מספר על האיומים שהופעלו כלפיו: "שלומי הפעיל איומים ולחצים. הוא התייצב במשרדי עם אדם שהציג את עצמו כעבריין שבילה זמן בכלא, אדם שלא אמר את שמו האמיתי בשלב ראשון. היו ביקורים אצל שותפי ליגד על ידי אותו עבריין, שהשמיע איומים על משפחתי. הוא גם השאיר מעטפות על האוטו שלי. כתוצאה מכך פניתי לחברת שמירה".

      קידר: "למה לא פנית למשטרה?"

      לנדאו: "פניתי גם למשטרה".

      עו"ד קידר: "הגשת תלונה?"

      לנדאו: "לא. פניתי למשטרה אבל לא הגשתי תלונה. התייעצתי עם איש משטרה בכיר מה לעשות".

      לנדאו ממשיך ומתאר את אוזלת ידה של המשטרה. לדבריו, לאחר שנפגש עם קצין המשטרה הבכיר אותו שיתף בסכנות שאורבות לו ולמשפחתו. "התייעצתי", הוא מספר. "סיפרתי שאני עובר איומים כאלה ואחרים. הבנתי שבניגוד למה שרואים בטלוויזיה, צוות של היחידה הסמויה לא יתמקם לי במשרד מתחת לארונות ובבית ובאוטו וינהל מעקבים והאזנות. לצערי, זה לא עובד ככה. יש למשטרת ישראל סדרי עדיפויות. זו היתה שיחה לא פורמלית. הגעתי לשיחה הזו בעקבות מכר שמכיר אנשים בכירים במשטרה, אז הצלחתי להגיע לפגישה ולהתייעץ מה נכון לעשות".

      קידר: "והוא אמר לך ללכת לחברת שמירה".

      לנדאו: "הוא המליץ לי במקרה זה על חברת שמירה שכבר הכרתי. מדובר בחברה שעובדת הרבה עם אתרי בנייה".

      קידר: "הפגישה הזו היתה במשטרה? זאת אומרת, ייעוץ שקיבלת פורמלית במשטרה?"

      לנדאו: "לא, לא פורמלית. אל תכניס לי מלים לפה. פניתי, פגשתי איש משטרה והתייעצתי מה הכי נכון לעשות".

      השומר אביטן

      חברת השמירה אליה פנה לנדאו נמצאת בבעלותו של אהרון אביטן, עבריין מורשע ואחיו של העבריין המנוח הרצל אביטן. לנדאו סיפר כי עבד עם חברת שמירה זו בעבר. לדבריו, היא מספקת לחברות הבנייה שבבעלותו שירותי אבטחה על פרויקטים הנמצאים בשלבים שונים של בנייה.

      "פניתי לחברת שמירה מתוך כוונה שאם אפשר למנוע בעיה, לא יצטרכו לפתור אותה אחר כך", מספר לנדאו. "זה היה בעקבות איומים שהופנו כלפי מסוג האנשים שהם לא חלק מהמיליה שלי". הוא מוסיף מיוזמתו כי הבעלים של חברת השמירה הוא אהרן אביטן, ואת ייחוסו המשפחתי. בתגובה תוהה קידר: "לא אמרת לעצמך שמישהו ששם משפחתו אביטן יכול לעזור לך בסיטואציה הזאת יותר ממישהו ששם משפחתו, נגיד, רוטלוי?"

      לנדאו: "נכון".

      קידר: "ככה נראים הדברים בתל אביב, אוקיי".

      לנדאו: "או בירושלים".

      זהר: "גם באשקלון".

      בהמשך העדות מעמת קידר את לנדאו עם השימוש הקודם שעשה בחברת השמירה של אביטן לפתרון מחלוקת עם משקיע. קידר מזכיר משקיע ברציו בשם וזאנה, שבעבר קיבל סכום כסף מאביטן בשמו של לנדאו.

      לנדאו: "לפני כמה שנים השמיע וזאנה איומים וטענות על הפסדים. וזאנה, אגב, טען למיטב זיכרוני שהוא במצוקה גדולה מאוד, שתגרום לו לעשות מעשים לא אחראיים. הוא אמר שהוא הפסיד סכומי עתק ברציו, שאשתו זרקה אותו מהבית, שלילדים אין מה לאכול. הוא איים עלי שהוא יביא את ילדיו הקטנים אלי הביתה וישאיר אותם שם. זה נקרא סחטנות רגשית. אז פניתי, נכון, לאותה חברת שמירה".

      לנדאו מעיד שנתן לוזאנה באמצעות אביטן 10,000 שקל כגמילות חסדים, "בתור ג'סטה אישית, אנושית, לאדם שבא ואמר שחייו נהרסו".

      קידר: "ולמה לא פשוט נפגשת עם אותו מר וזאנה כדי לתת לו את הכסף?"

      לנדאו: "מפני שאני כנראה הרבה פחות משכנע מאביטן".

      קידר: "זה בטוח".

      לנדאו: "וזאנה הגיע עם עבריינים. פניתי לאותה חברת שמירה, והפתרון מבחינתי היה יעיל מאוד. הוצע פתרון של גמילות חסדים לאותו מסכן שטען שעולמו נהרס עליו. מאז לא ראיתי את וזאנה. הוא, אגב, התחייב בלחיצת יד ובהכרת תודה שכל זה יישאר בינינו. לכן אני מאוד מתפלא שאתה בקיא בפרטי המקרה. מי יודע, אולי שלומי שלח את וזאנה. עכשיו כשאני חושב על זה, אולי היה פה איזשהו בלון ניסוי. מאוד משונה בעיני שאתה מכיר את הפרטים. הרי וזאנה נשבע לי באמא שלו שזה יישאר בינינו, ואני מניח שהיו לא מעט אנשים שהפסידו הרבה כסף ברציו. תאר לך שהיה מתחיל להיות מצעד שכל אחד יבקש גמילות חסדים".

      פגישה בשדרות רוקח

      קידר מסיים את השלב הראשון של החקירה, ופונה לחקור את לנדאו בנוגע להיכרותו עם איש העולם התחתון מאיר אברג'יל. מהחקירה מתברר כי אביטן הוא שערך את היכרות בין השניים.

      לנדאו: "הפנייה לאברג'יל היתה ביוזמתו של אביטן. הוא הסביר שכנראה אותם גורמים מטעמו של שלומי שוקרון מאיימים עלי, והוא, כלומר אביטן, כדי להעביר את הוויכוח לפסים של הרחוב, לא של איומים באמצע הלילה בבית. הוא מר שיהיה צורך לערב אישיות מאוד מכובדת. בהתחלה הוא לא אמר את שמו, אבל כיום אני יודע שהכוונה היתה למאיר אברג'יל".

      לנדאו נשאל אם היתה לו היכרות מוקדמת עם אברג'יל. על כך הוא משיב בתיאור ציורי של ההתרחשות שקדמה לפגישה הראשונה: "התקיימה שיחה טלפונית ביני לבין העבריין שנשלח לאיים עלי. אחת השיחות התקיימה בדיוק בזמן שישבתי אצל אביטן, במשרד ברמת החי"ל. לאחר אותה שיחה הדברים רצו מהר, ולא היתה לי כל כך שליטה. אהרן אמר לי, 'בוא ניכנס, אני רוצה שתפגוש מישהו'. הוא לא אמר לי מי. נכנסנו לג'יפים ונסענו לשדרות רוקח. משם הגיעה שיירה של ג'יפים. אני לא רוצה להפוך את זה לדרמטי מדי. יצא משם מאיר אברג'יל.

      "לא הכרתי אותו. אמרו לי זה מאיר אברג'יל, ואת השם הכרתי. הוא שאל אותי מה הוא רוצה, אם אני רוצה שהוא יפתור לי את הבעיה. אמרתי לו שאני מבקש שלא יפתור לי שום בעיה, שאני עובד עם אהרון ואת אהרון אני מכיר ועל אהרון אני סומך. אני לא מבקש והפגישה הסתיימה. אהרון אמר לי 'תשאיר הדברים האלה לטיפול שלי. תדע לך שיצטרכו שם מכובד בשביל להזיז את הסכסוך הזה מהרחוב'. הוא שאל אותי מה אני רוצה לעשות. אמרתי 'תראה, אני את שלומי מכיר הרבה שנים. אם לשלומי יש טענה, הכי טוב שיברר אותה בבית משפט, לא בשיטות כאלה. מבחינתי, אם העסק יכול לעבור מהרחוב לחדר ישיבות, אני סמוך ובטוח שהצדק ייצא לאור".

      קידר: "אז עברתם לסלון של מאיר אברג'יל?"

      לנדאו: "לא, עברנו לדשא בחצר של מאיר אברג'יל. שלומי הגיע עם פמליה. עם העבריין שאיים עלי, עם איך קראו לגרוזיני היותר בכיר? שלומי, מה היה שמו? בכל מקרה, הוא הגיע עם קבוצה של חמישה אנשים. אני הגעתי לבד".

      הנחיות בסלולר

      קידר: "איך ידעת את הדרך לבית של אברג'יל?"

      לנדאו: "התקשרו אלי בסלולר והודיעו לי להגיע תוך חצי שעה לכתובת הזו".

      קידר: "איך הרגשת שם?"

      לנדאו: "שהייתי מעדיף בכלל לא להיות בסיטואציה הזאת".

      קידר: "וחשבת מה יקרה אם למשל אביטן יעשה עבודה טובה מדי ומישהו יפגע בשלומי או בילדים שלו?"

      לנדאו: "פניתי לאביטן כחברת שמירה לגיטימית, מומלצת, בעלת רישיון, וסמכתי עליו שיעשה מה שצריך, כמו עם וזאנה, כדי להנמיך את הלהבות ולפתור בעיות בדרכי שלום".

      קידר: "השאלה היא אם לא חששת שמשהו יקרה פה. אם חס וחלילה היו הורגים מישהו?"

      לנדאו: "איימו על משפחתי ופעלתי בתגובה. לא יזמתי, לא התחלתי, לא עשיתי. הגנתי על משפחתי ואני אעשה זאת תמיד. לא העליתי בדעתי שיאיימו על המשפחה שלי. כשלשלומי היו טענות כלפי הצעתי לו לבוא לבית משפט, שם אני פוגש אותך עם עניבה, אני עם עניבה, עורכי הדין שלי עם עניבה".

      בשלב זה עובר קידר לחקור את לנדאו בנוגע לתמורה ששולמה לאביטן. לנדאו מסרב לחשוף את הסכום ששילם לאביטן, אך מציין כי מי ששילמה את הכסף היתה חברה רציו הפרטית שלו ושל שותפו רוטלוי, ולא שותפות רציו הציבורית. לשאלה האם אברג'יל קיבל ממנו תמורה על שירותיו משיב לנדאו ב"לא" נחרץ.

      קידר: "מאיר אברג'יל עבד בשבילך בהתנדבות?"

      לנדאו: "מאיר אברג'יל לא עבד בשבילי. אין לי התקשרות עובד מעביד כלשהי עם מאיר אברג'יל. חברת האבטחה א.א. של אהרון אביטן נתנה לי שירותים".

      קידר: "מאיר אברג'יל עשה את זה בהתנדבות?"

      לנדאו: "יש מערכת יחסים מאוד קרובה ומיוחדת שנוצרה בימי הכלא בין משפחת אביטן למשפחת אברג'יל. זה מה שאני חושב, אבל זה ניחוש. ניחוש שלך יהיה טוב באותה מידה".

      ביקש לפנות לרבנים

      הצורך בהליך בוררות בין רציו לשוקרון נבע מסכסוך שנמשך עוד מתחילת שנות ה-2000. על אף שעלו בהקשר זה שמות שונים, הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה על זהותו של הבורר. לנדאו העיד כי בתחילה כששוקרון הציע לו ללכת לבוררות הוא התנגד, אך אחרי ששוקרון החל להשמיע איומים, הוא נאלץ להסכים לבוררות.

      לנדאו: "אני הצעתי את דן מרידור. אמרנו שאדם שהיה שר משפטים, אי אפשר לומר שקניתי אותו. הצענו עוד שמות של השורה הראשונה של עולם הבוררויות. שלומי פסל את כולם מפני שאני עמדתי על כך, ואני עדיין עומד על כך, שמי שיברר את הטענות של שלומי כלפינו יכול להיות רק אדם מתחום המשפט, שמבין בניירות ערך".

      קידר: "אני תוהה איך בדיוק עבר הליך ההסמכה של אברג'יל..."

      לנדאו: "גם אני".

      קידר: "זאת אומרת, הוא הציע שהוא יהיה בורר ואז אמרתם 'לא, אנחנו מתנגדים'".

      לנדאו: "נכון. אמרתי שזה חייב להיות אדם מהמקצוע שמבין בתחום של נפט, יחידות השתתפות וניירות ערך. שלומי הציע שנלך לרב לבוררות. אני מיד התנגדתי. אמרתי לו שאני מפריד בין קודש לחול. אצלי רב זה עניין של סמכות תורה ודברי קודש, ולא להתעסק בני"ע של יחידות השתתפות של נפט".

      לדברי לנדאו, הוא הציע לשוקרון לתבוע אותו בבית משפט: "אמרתי לו, 'בוא לבית משפט, אז לפחות אנחנו יודעים שכבוד השופט הוא אוביקטיבי ואנחנו לא צריכים להתלבט מי הבורר ואם מישהו מכיר אותו מפה או משם'. הצעתי לשלומי, וחזרתי והצעתי, גם פה בפרוטוקול, 'אם יש לך טענות כלפינו - תבע אותנו בבית משפט'. הוא סירב להצעה הזו בכל פעם".

      במהלך החקירה הבהיר לנדאו כי התכונן לפני עדותו לדבר על ההנפקות ועל האסיפה כללית, מכיוון שלשיטתו הן הרלוונטיות ביותר להכרעה בסכסוך עם שוקרון. במהלך ישיבת הבוררות לנדאו התלונן בפני קידר כי הוא שואל אותו כל הזמן רק על אברג'יל, ולא על הנושאים המהותיים.

      ברציו טוענים כי בניגוד לדברי שוקרון, לא היתה כל הבטחה של ליגד רוטלוי לשלם לו 4.5 מיליון שקל או סכום דומה אחר. רציו טוענת כי שוקרון לא היה מוכן לספוג הפסדים בשל הירידות במניה השותפות, ותבע את מנהלי רציו בזמן שהמניה היתה בשפל. ברציו טוענים כי הבקשה לביטול הסכם הבוררות היא המשך של ניסיונות הסחיטה והאיומים של שוקרון כלפי החברה ומנהליה.