הפריפריה זקוקה למיתוג מחדש?

הדו"ח המקיף האחרון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסם השבוע סיפר את מה שכולם בעצם כבר יודעים: הפערים בחברה הישראלית מתרחבים. בעוד שאזור המרכז מצליח לשגשג, התושבים בפריפריה מרוויחים פחות, מתקשים למצוא עבודה, זקוקים יותר לשירותי הרווחה, מצליחים פחות בלימודים, חולים יותר וזוכים לשירותי רפואה איכותיים פחות.

עם זאת, אפשר לומר לזכות הממשלות בעשורים האחרונים שהן לפחות מנסות לשנות את המצב. כבר עשרות שנים פועלת המדינה לפיתוח הפריפריה באמצעות סבסוד מפעלים, הטבות מס ופיתוח תשתיות. כעת מתכננת הממשלה להשקיע סכומים גבוהים בפיתוח תשתיות כבישים ורכבות מתקדמות בדרום ובצפון, בפרויקט עיר הבה"דים (מעבר בסיסי ההדרכה של צה"ל לנגב) והקמת בית ספר לרפואה בגליל. אבל לא ברור אם גם אלה יצליחו לסגור את הפערים שנפערו בחברה הישראלית.

כבר בשנות ה-60 החלה הממשלה לסייע לתושבים בפריפריה באמצעים שונים, כמו פיתוח תשתיות, סובסידיות והקמת מפעלי תעשייה. אבל בשנות ה-70 התברר שלמרות הסיוע, האבטלה בפריפריה מתגברת והצמיחה נהפכה לאטית יותר. הממשלה ניסתה אז לתמרץ הקמה של מפעלים נוספים באמצעות חוק עידוד השקעות הון. שני עשורים לאחר מכן, המפעלים המסורתיים שהוקמו בפריפריה פינו את מקומם לטובת ענפי הטכנולוגיה וההיי-טק שהתפתחו בישראל - בעיקר באזור המרכז - בעוד שהאבטלה והמצוקה בערי הפריפריה רק התחזקו.

"תפישת הפיתוח של מדינת ישראל בפריפריה לא הוכיחה את עצמה במשך שנים. יש מאמץ שיטתי לסגור את הפערים שפשוט לא מצליח", אומר גידי גרינשטיין, מנכ"ל ומייסד מכון ראות. לאחרונה פירסם המכון דו"ח מקיף שבו הצעה חדשנית להתייחסות לפריפריה בישראל.

הרעיון המרכזי בדו"ח הוא שעד עתה התייחסה ישראל לפריפריה כאל חלשה, ולכן המדיניות גרסה שצריך לחזק אותה מבחוץ על ידי פיתוח תשתיות, תמרוץ חברות ויצירת מקומות עבודה - במטרה לגרום לתושבים "חזקים" מהמרכז לעבור אליה. ההנחה הסמויה היתה שבפריפריה יש מיעוט הון אנושי איכותי, והריחוק מהמרכז נתפש ככשל שוק מרכזי.

"עד היום התפישה היתה שהטיפול בפריפריה אמור להיות באמצעות העברה של משאבים ושל תושבים מהמרכז לפריפריה", אומר גרינשטיין. אבל תמיד יש מגבלה עם מה שאפשר לעשות בחלוקת משאבים, ובתפישה הזאת הפריפריה תמיד תהיה נחשלת ביחס למרכז".

ההצלחות של השיטה היו מעטות, ובטווח הארוך ההשפעה על רמת האבטלה ורמת החיים היתה מזערית, אם בכלל. כך למשל, במפעל אינטל בקרית גת שלאחרונה קיבל מענק נוסף מהמדינה, מועסקים בעיקר עובדים המתגוררים במרכז. 15% מעובדי המפעל שחיים בעיר עצמה מועסקים רובם בדרג נמוך.

"מחקרים מהעולם ומישראל מוכיחים כי יבוא של חברות ללא ליווי בצעדים תומכים אינו אפקטיבי לאורך זמן", נכתב בדו"ח. עוד מצוין כי לפי מחקרים אחרים, גם הטבות מס לתושבים אינן אפקטיביות ולא משפיעות על מצבה של מרבית האוכלוסייה באזור.

אז מה עושים? במכון ראות מנסים להציע פתרון, ומציגים חזון שאמור להפוך את ישראל לאחת מ-15 המדינות המובילות באיכות החיים של תושביהן בעולם - יעד שגם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הכריז עליו לאחרונה. בדו"ח של המכון מוצעים כמה רעיונות לסיוע לפריפריה - שונים לחלוטין מהאופן שבו פעלה ממשלת ישראל לאורך השנים. בין השאר, מוצע להפסיק להסתכל על הפריפריה כאזור מוחלש. "ההצעה שלנו היא לא לחפש את הפתרון מחוץ לפריפריה - הפתרון לפריפריה נמצא בתוכה", אומר גרינשטיין.

מכון ראות חוקר בשנים האחרונות כיצד המשק הישראלי יכול לבצע "קפיצת מדרגה", לפי הגדרתו - צמיחה מהירה ועקבית שמפירותיה ייהנו כלל תושבי האוכלוסייה. המכון מציע להפסיק להתייחס לישראל כאל יחידה כלכלית אחת, ולאמץ מדיניות של פיתוח אזורי.

למה הכוונה? בראות ממליצים לבחון את כל האזורים במדינה, ולאתר נכסים ייחודיים ויתרונות בכל אזור ואזור, שאותם אפשר לפתח. מדובר ב-8-12 נכסים כאלה ברחבי ישראל, שיכולים לתת מענה לצרכים בינלאומיים, להתחרות עם מדינות אחרות בעולם העוסקות באותו תחום ולהביא לשגשוג באזור. באופן הזה, טוענים בראות, תושג צמיחה ויצומצמו הפערים ברמה המקומית, מה שיזרז את הצמיחה בכלל המשק.

"אפשר להגיע לקפיצת מדרגה במשק הישראלי באמצעות זינוק באזורים שונים במדינה. אבל כדי להזניק אזור מסוים יש צורך לממש נכסים ייחודיים שקיימים בו", אומר גרינשטיין. מדובר בתפישה שאומצה גם על ידי האיחוד האירופי וארגון ה-OECD.

נכס אזורי, לפי הגדרת המכון, הוא "איכות מקומית, כלכלית חברתית או סביבתית שנטועה במקום - כמו תרבות, היסטוריה, מורשת, טבע, או נוף". כדי להבטיח את תרגומו של נכס כזה לערך כלכלי נדרשים חדשנות ושיתוף פעולה מצד יזמים באזור, ראשי הרשויות והממשלה.

"אם מקימים עוד חברת היי-טק בצפון או בדרום, מחר הדירקטוריון יכול להחליט שמעבירים אותה להרצליה או לקליפורניה", אומר גרינשטיין. "אבל אם הפיתוח מבוסס על נכס ייחודי שנטוע במקום אז אי אפשר להעביר אותו, וניתן לבסס עליו תפישת פיתוח למשך שנים ארוכות. בנוסף, התוצר שלו יהיה נגיש להרבה אנשים בעלי עסקים קטנים שחיים באזור, ולכן זה יהיה הרבה יותר שוויוני".

החזון של ראות לא נשאר על הנייר. בשנים האחרונות הם חברו לפרויקט שותפות 2000 של הסוכנות היהודית שמחבר קהילות יהודיות ברחבי העולם לקהילות בישראל, ולפרויקט אלכ"א של ג'וינט ישראל לשיפור המנהיגות במגזר הציבורי, בשיתוף חברת פרקסיס - המתמחה בליווי פרויקטים ומפתחת מודל המבוסס על גישת האזורים התחרותיים.

יחד הם ביצעו פיילוט באזור בית שמש והגליל המערבי שבמסגרתו הם ניסו לאתר נכסים כאלה ולבחון כיצד לממש אותם כדי לבחון את מדיניות המכון. האזורים האלה, שכונו מעבדות, הובלו על ידי חברת פרקסיס. צוותי העבודה שנוצרו נפגשו עם יזמים קטנים וגדולים בכל אזור, אנשי עסקים וראשי הרשויות, כדי להבין איזה נכס לא ממומש מסתתר בכל אזור. מפגשים אלה הולידו בכל אזור כמה תחומים שניתן לנצל. אז יצרו השותפים סיפור מסגרת לכל אזור והחלו לפעול למיתוגו.

"על בסיס הפעילות הזאת שיכללנו את התפישה של איך צריך לפתח את הפריפריה בישראל - בכל אזור כזה יש סיפור שאנחנו מאמינים שיכול להזניק אותו קדימה", אומר גרינשטיין. הסיפור האזורי, לפי ראות, אמור לשמש חזון לאזור ומצפן ליזמויות מקומיות. כך למשל, אזור בית שמש הוגדר כחבל היין, והצפון כחבל התיירות החווייתית. באופן דומה, הנגב, שטוף השמש לאורך כל השנה, יכול ליהפך לאימפריה של אנרגיה סולארית וכבר כעת צצים בו מיזמים כאלה.

גרינשטיין מוסיף כי לפי מסקנות המכון, כדי שהאזור יזנק, הנכס האזורי צריך להתחבר למגמה בולטת בעולם, כך שכל תושבי האזור יוכלו ליהנות מפירות הצמיחה שלו. "כשמתחברים למגמה גלובלית, מגדילים את העוגה של כולם", אומר גרינשטיין. בנוסף, יש צורך לעודד את החדשנות שבטיפול בנכס וגם לפתח הון אנושי איכותי סביבו. לפי הדו"ח של המכון, אם נכסים אזוריים כאלה ימוצו תתחולל צמיחה בת קיימא במשק, יכולת המשק להשתנות תשתפר בהתאם למגמות עולמיות ותאפשר שינוי בהרכב התוצר, חוסנה הכלכלי של הפריפריה יגדל וכך גם העוגה הלאומית.

"כשהצגנו את הסיפור לתושבים ראינו את הברק בעיניים. הם רואים שהם יכולים להוביל אותו במדינה ואולי גם בעולם כולו", אומר גרינשטיין.

רעיה שטראוס, המכהנת כיו"ר שותפות 2000 של הסוכנות היהודית ותומכת במכון ראות, מסכימה עם גרינשטיין: "במדינה יש בעיה גדולה שמתבטאת בפערים גדולים מאוד בין הגליל והנגב למדינת תל אביב. אנשים בגליל ובנגב עייפים מכל ההבטחות הגדולות שבאות מירושלים ומתל אביב וממי שבא לכאן לחצי יום עבודה וחוזר למרכז. אנחנו אנשי האזור ונצליח, אין שום סיכוי שלא".

שטראוס, המתגוררת בנהריה, אומרת כי שיתוף הפעולה האזורי מעורר בה אופטימיות. "אנחנו צריכים לחשוב אזורית, אי אפשר שכל מועצה ורשות תפעל לחוד. חייבים ללכת ביחד וכך כולם ירוויחו. כולם ירוויחו אם נביא יותר תיירים, אם יהיו יותר מקומות עבודה. הכל כבר קיים פה - צריך רק לחבר בין היזמים לבין הרשויות כדי שתהיה להם יותר עוצמה ולתת להם יותר מיומנויות. אין לי שום ספק שנצליח", אומרת שטראוס. "אם לא נעשה את העבודה הזאת לא נהיה, אנחנו חייבים לקפוץ מדרגה".

במכון גם מציעים צעדים יישומיים לשיפור מצבה של הפריפריה: "על הממשלה לבחון תפישת פיתוח אזורי חדשה ואת היכולת לאמץ אותה כמדיניות ממשלתית", מציעים מומחי מכון ראות בדו"ח. בשלב הראשון, הם אומרים, יש לקדם סקר שימפה את האזורים בישראל ולבחור בעד שלושה אזורים ראשונים שישמשו כפיילוט.

בנוסף, צוות המכון ממליץ להקים ועדת מנכ"לים ממשלתיים בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שתרכז את המעקב אחרי המדיניות ותפעל מול ההתארגנויות האזוריות. צוות המכון מציע גם לממשלה ולארגונים חברתיים להשתתף ולתמוך בפעילות, להתנות חלק מתקציבי הפיתוח הממשלתיים בהתארגנויות אזוריות וללוות באופן מקצועי את הרשויות בתחומים אלה.

לפי מכון ראות, אחת הבעיות בישראל שפוגעות בסיכויים לפתח את הנכסים האזוריים הוא מבנה השלטון המקומי בישראל והפעילות שלו מול הממשלה. כיום, רוב ראשי הרשויות בישראל מתקשים לשתף פעולה זה עם זה, ולכן, בעיקר בפריפריה, כוחם מול הממשלה והיכולת המשותפת שלהם לפתור בעיות אזוריות קטנים מאוד.

לכן, במכון מציעים להקים בהתנדבות כמה התארגנויות אזוריות שיאגדו רשויות ומועצות מקומיות, ארגונים ויזמים לפי מרחבים גיאוגרפיים, כדי להביא לשיתוף פעולה אזורי ולהרחבת "הסיפור האזורי". המפגש הזה, לדעת אנשי המכון, יביא לעידוד החדשנות ולעיצוב חזון ארוך טווח לאזור. במכון מציעים למסד את התארגנות הזאת תחת "שולחן אזורי", שיאגד את השותפים שמחויבים לחזון ובהם הרשויות, העסקים, הארגונים, מוסדות ההכשרה והמחקר והעובדים במקום. "התארגנות אזורית אפקטיבית תכליל יישובים ורשויות חלשות. שגשוג של אזורים יביא לצמצום פערים כלכליים וחברתיים בין הפריפריה למרכז", נכתב בדו"ח.

בכמה מקומות בישראל התפישה הזאת כבר מיושמת. אלכ"א מובילה כיום תהליך שבמסגרתו הסכימו שמונה ראשי רשויות בגליל המערבי לחבור יחד ולשתף פעולה. "מדובר בתהליך פורץ דרך", אומרת מנכ"לית אלכ"א, ד"ר מיכל חמו-לוטם. "מדובר ברשויות שבגלל גודלן הקטן לא הצליחו למנף תהליכים של צמיחה ושגשוג. אחרי שכל המהלכים של איחוד רשויות לא הראו הצלחה, הצלחנו ליצור הסכמה בין ראשי הרשויות".

במסגרת הפרויקט של אלכ"א הוקם דירקטוריון של ראשי ערים שנרתם לטובת האזור כולו. "במקום שיתחרו זה בזה, הם נהפכו להיות גוף מחויב", אומרת חמו-לוטם. "הם שותפים לאותו כיוון ואותו חזון, ופותרים בעיות שאי אפשר היה לפתור קודם".

יפעת לינדר, המנהלת של אלכ"א בצפון, מציינת כי מדובר בהתארגנות של רשויות, מועצות אזוריות, עיריות ויישובים דרוזיים. "הם בחרו לייצר תהליך משותף ובאמצעותו הם מנסים לבנות ולפתח את כלכלת האזור. במסגרת הזאת כבר הוקמו צוותי עבודה שכוללים אנשי מקצוע בתחומים שונים כמו תרבות וחינוך, וגם השיווק לפרויקטים שהם אחראים עליהם משותף. האנשים בתוכנית כבר רואים שלשיתוף הפעולה הזה יש ערך".

ב-2008 חבר מכון ראות לשותפות 2000 של הסוכנות היהודית, כדי לבחון איך אפשר לקדם את קפיצת המדרגה בישראל. אז הוחלט להקים באזורים שונים בישראל מעבדות, שבהן תגובש תפישת הפיתוח שמציע מכון ראות. המעבדה הראשונה החלה לפעול באזור שפלת יהודה ובית שמש ביוני 2008, ובינואר 2009 הוקמה המעבדה השנייה באזור עכו. כיום מתחילים המכון ושותפיו לפעול באזור נוסף - הגליל המערבי.

בשלב הראשון נבנה הסיפור האזורי על בסיס האזורים הייחודיים, בשיתוף עשרות יזמים מקומיים שתיארו מה הפוטנציאל באזור ומה החסמים שמשפיעים עליו. בשלב השני הוקם שולחן אזורי שעוסק במציאת השותפים וגיוס תמיכה ומשאבים לאזור. בשלב השלישי, שעדיין לא בוצע, יתחילו השותפים לפרויקט ליישם את תוכניות העבודה באזורים.

באזור בית שמש ומטה יהודה כבר נמצאו הנכסים הייחודיים למקום - המורשת התנ"כית באזור, המיקום הגאוגרפי בין תל אביב לירושלים, וגם כמה יקבי בוטיק באזור שלדברי המכון יכולים להפוך את האזור ל"חבל היין" של ישראל. בנוסף, זוהו כפוטנציאל לצמיחה באזור מסעדות אתניות וסדנאות אמנים הפועלים שם. לבסוף, הוחלט שהנרטיב של האזור ישקף אורח חיים רגוע ומאוזן, שמציע חיים בריאים וגם מתכתב עם המגמה העולמית של חזרה לשורשים, באמצעות ייצור מוצרים מקומיים ואיכותיים, חיים בקהילות קטנות ומודעות לסביבה.

באזור עכו ומטה אשר נמצאו כמה יתרונות אזוריים שיכולים, לדברי מכון ראות, לתרום גם להשתתפות האזור בתחרות הגלובלית. במכון טוענים שהיזמים הפועלים בתחום צמחי המרפא, הקוסמטיקה הטבעית, המזון האורגני ושמן הזית, בשילוב הפוטנציאל התיירותי באזור, עשויים לייצר מנוע צמיחה שיהפוך את האזור לשחקן בשוק איכות החיים (Wellness) המתפתח בעולם, שלפי מחקרים שמציג המכון מגלגל 600 מיליארד דולר בשנה. השותפים למכון מנסים להפוך את האזור לתחרותי ביחס לאזורים אחרים בעולם בזירה וטוענים שהוא יכול להתחרות גם עם האלפים השווייציים, באמצעות חזון שיקרב אותו לעיסוק בפיתוח טכנולוגיות, מוצרים ושירותים בתחום תיירות המרפא ואורח החיים הבריא.

אנדריאה ארבל, מנהלת חטיבת השותפויות בסוכנות היהודית האחראית גם על שותפות 2000, אומרת כי הפיילוט בבית שמש ומטה יהודה ובגליל התבצע בשיתוף קהילות מחו"ל. "השיטה היתה לכנס יזמים מהאזור, שהוזמנו למפגשים שם שאלנו מה לדעתם הסיפור המייחד את האזור. התהליך היה מרתק, ומהחזון של כל האנשים האלה נוצרו סיפורים. לאחר מכן מיפינו את כל המיזמים שקיימים באזור ויצרנו את הסיפורים. אני מאמינה שאחד ממדדי ההצלחה בעוד חמש שנים יהיה שפה אזורית משותפת, שיהיה סיפור שכל האזור יזדהה אתו", אומרת ארבל. "אני מאמינה בסיכויי ההצלחה של הפרויקט, הוא יוצר אנרגיה, התרגשות ותזוזה בתוך הקהילה, שתעודד את חבריה להשקיע. אני מאמינה שהצלחה תביא עוד הצלחה, שאנשים יתחילו לדבר על זה, ושבעוד כמה שנים האזור כולו יהיה מזוהה עם הדבר הזה".