באנו כעס לגרש

כתבה זו מוקדשת לכם, כל האנשים החרוצים והאכפתיים, שעובדים עם הנשמה (בעבודה ומחוצה לה), משקיעים את כל הלב ודורשים מעצמכם ומסביבתכם את המיטב. ברצוני, לשאול אתכם, מתי בפעם האחרונה כעסתם? כנראה שלא ממש מזמן. שאלה החשובה לא פחות, היא מה עשיתם עם זה. כי לכעס השלכות שחשוב להכיר, גם עליכם וגם על האדם עליו אתם כועסים. איכשהו השלכות אלה תמיד הפוכות מהמטרה אותה אנו שואפים להשיג – אז בכדי להתחיל ברגל ימין את השנה האזרחית החדשה, בסימן האור של חנוכה - בואו ניפטר מאחד המכשולים הגדולים ביותר להצלחה– הכעס.

חשוב להבין שכעס הוא רגש מאוד לא בריא, קודם כל למי שחווה אותו. כך שמי שכועס "משלם מחיר על טיפשותם של אחרים", ראשית בטווח הקצר כשדמו סוער ושלוותו מופרת ושנית בטווח הארוך - ברמה הבריאותית - מחקרית כעס הוא הרגש שקשור הכי הרבה למחלות.

קיימים מעל 50 רגשות שליליים שיכולים להפוך לכעס בהינתן התחושה שנפלת קורבן למעשיו של הזולת. למשל חוויית לחץ; לחץ הופך לרגש שלילי ולא אפקטיבי, כשאנו חווים אותו מעל לרף סביר (מנת חלקם של רוב המנהלים בימנו). כל עוד הפרשנות הניתנת ללחץ זה, היא חיובית כגון - "אתגר, הזדמנות לצמיחה ולמידה, מכאן אפשר רק לעלות, זה קורה לטובים ביותר", המחקרים מראים כי המחיר הבריאותי, אינו כמו המחיר של לחצים שהפרשנות הניתנת להם היא שלילית ואז הם ממש מסכנים את בריאותנו (בהינתן פרשנויות כגון– "איך עשו לי את זה.. זה בלתי אפשרי.. אי אפשר לסמוך עליו.. איזה חסר אחריות!").

הפרשנות השלילית גורמת לנו לכעוס על האדם ש"אשם" בחווייתנו. אולם לכעוס על עובד לא מקדם את המטרה. זאת משום שהאפקט השלילי עובר מהמנהל אל העובד ובכך פוגע במחויבותו. והרי על הפרשנות שנתן המנהל למחויבות העובד, הוא כעס מלכתחילה, ומטרתו היא לשפר אותה ולא לדרדרה אף יותר מכפי שהייתה. וזה מה שקורה - מחוייבות מורכבת ממוטיבציה והערכה עצמית, ושניהם נוטים להיפגע, בהתבטאות של כעס.

א.מוטיבציה – מוטיבציה היא דחף לפעולה, המאפשרת לעובד להיות במיטבו. אולם עוד לא ראיתי עובד שעיניו ברקו והתלהבותו גברה, לאחר שכעסו עליו. יתכן שיהיה שיפור בביצועים לטווח קצר, בשל הפחד, אך לא בשל מוטיבציה הנמשכת לאורך זמן וגם כאשר המנהל לא נמצא. להיפך, חווית הענישה שבכעס, גורמת לרגש שלילי כלפי מי שכעס וזה אינו מתכון מיטבי, להנעת עובדים.

ב.הערכה עצמית– הערכה עצמית מורכבת מתחושת ביטחון ביכולת האדם להתמודד עם אירועי החיים בשילוב עם אמונה שגם לו מגיע להיות מאושר. כעס הוא אחד הדברים שהכי פוגע בהערכת העובד, משום שהיא מנחיתה עליו אירוע חיים שלילי במיוחד, תוך פגיעה באושרו, ועלולה לגרום לו להיכנס למגננה וזהירות יתר - מה שמכונה "ראש קטן". כי ככל שהראש קטן, יש פחות שטח שניתן לחבוט בו...

הפרדוקס הוא, שהיות והערכה עצמית קשורה ליכולת התמודדות עם מצבים, פגיעה בהערכה העצמית של אדם, מעלה את הסיכון שהוא לא יוכל להתמודד בעצמו ולקחת אחריות, אלה יתגונן באמצעות תחושת קורבנות והאשמה. כלומר – יחוש כעס בעצמו.
היות ולרוב לא ניתן להפגין כעס זה כלפי הסמכות מעליך שכועסת עליך, יצא הכעס על אדם אחר, חלש ממנו, ובד"כ במעגל הקרוב ביותר (מזכירה, משפחה).
ידועה הבדיחה על מנכ"ל שכעס על המנהל שלו, שבתסכולו הוציא את הכעס על העובד שלו, שכעס על המזכירה שלו, שכעסה על הבן שלה. הבן שלה בא כועס לכיתה והוציא את הכעס על המורה שלו. והמורה- מסתבר, היא אשתו של המנכ"ל..
כדי לעצור חג גדיא זה, חשוב לזכור שלנסות לשפר דברים בכעס, לא רק שלא מועיל, אלא עלול ליצור אירוע רב נפגעים. ואם ילדים נכנסים לסיפור, זה הדבר שהכי פוגע בהערכתם העצמית ואני בטוחה שאף אחד לא היה רוצה שזה יהיה תוצר התנהלותו עם ילדיו.

1.כמה פעמים ספרת עד 10 – המלצת הסבתא הידועה עובדת. באוטומט אנו נוטים לשפוט לחומרה את מעשי הזולת ולייחס לו אשמה בקלות, בעוד שבמקרים דומים בהם אנו השחקנים הראשיים, אנו נוטים לגלות הבנה ולערוך ייחוסים נסיבתיים. לכן:

א.סגלו לעצמכם הרגל, לשים סימני שאלה לפני סימני קריאה; שמעו את הזולת, בפתיחות, בטרם חריצת דינו. כי מרגע שהתקבעתם על פרשנות מסוימת, הרגש כבר מתעורר. הדבר חשוב במיוחד למנהלים, ולהורים המנהלים את ביתם – כי אין דבר שהורס מנהיגות יותר מכעס. זכרו כי למנהלים ולהורים מותר להרגיש הכל, אבל לא לפעול ממקום של רגש.

ב.סייג לחכמה שתיקה: אם הפרשנות שלילית והכעס מתחיל לעלות, בדקו את יכולת הכלתכם למה שקורה. אם היכולת "לא משהו”, הישארו בעמדת ההקשבה. דברו רק אם יש באפשרותכם לחלץ משפט גבורה אמפתי כגון – "עברנו את פרעה נעבור גם את זה / בטח גם לך לא קל עם המצב". זה חשוב כי כנראה שהצד השני, במצוקה לא פחות ממך ברגעים אלה, וכאן נמדדת המנהיגות האמיתית שלך.

ג.תאמו שיחה במועד חלופי קרוב -לשם תגובה בזמן אמת, ועם זאת רחוק דיו בכדי להתקרר ולפעול מהראש. אמרו – "חשוב לי שנקדיש לכך את מלוא תשומת הלב ולכן אדאג לתאם לנו פגישה מסודרת בנושא". לקראת שיחה זו, שאלו את עצמכם מה אתם רוצים להשיג? זה עוזר להבין שכעס, מן הסתם לא מקדם את מטרתכם. בחרו תסריט שיחה אחר שיסייע לקידום המטרה. בתסריט ניתן להכניס הבעת רגשות – אך ממקום מתוכנן ולא מתפרץ.

2. עזרו לזולת להבין את ציפיותיכם מבעוד מועד - גאון יודע למנוע מצבים שחכם יודע לצאת מהם. הימנעו מראש ממצב של אכזבה וכעס, באמצעות תיאום ציפיות ברור. זכרו שהאחריות היא קודם כל עליכם. מנהלים והורים, היו ברורים וסמכותיים. המילה אחריות לא בכדי, מתחילה במילה א' – קודם כל אני. ולבסוף ה- ת', כי אין חצי עבודה. אחריות היא תמיד 100%-מ-א' ועד ת', שכן אני בחרתי לנהל / להביא ילדים לעולם ורק אני אחראי/ת לאושר שלי, ולא בן / בת הזוג. מנהל, לדוגמא- אחראי לצוות שלו, ולהאצלת הסמכויות עליכם -שזה אף פעם לא שגר ושכח. הבנה זו מאפשרת לחזור מהרגש למוח ולתכנון את השיחה. בשיחה, ודאו שהציפיות היו ברורות, ועל-כן ערכו אותה בשני שלבים:

א. שלב ראשון – בית הילל – הוו דוגמא אישית, בהתמודדות, תוך לקיחת אחריות ואפשור לזולת לחמוק מחמתך, ולו מחמת הספק – "אולי אני לא הייתי מספיק ברורה, אז אני מדגישה את הציפיות שלי בנושא / את נהלי העבודה". תיאום ציפיות מחודש וברור מאוד, שאינו משתמע לשתי פנים, כך שבפעם הבאה, לא יהיה מקום לספק. בד"כ זה גם מונע את הפעם הבאה, כי ההבהרה והמנהיגות שתפגינו יעשו את העבודה.

ב. והיה ויש צורך בשלב שני – בית שמאי – אם האירוע חוזר, וכבר אין ספק, לגבי אי הבנה, מפשילים שרוולים ועוברים לנזיפה בשלושה חלקים;
תיאור המקרה –לקרוא לילד בשמו. "אני רואה ששוב לא ביצעת, למרות שיחתנו".
תיאור הרגשות שהתנהלות זו מעוררת בך– "צר לי / זה מכעיס אותי שאנו נאלצים שוב לבזבז זמננו על כך / זה פוגע בי שאת/ה לא מכבד/ת את הבקשות שלי".
מעוררים מוטיבציה לשינוי ואמונה ביכולתו להשתנות - "הסיבה היחידה שאני אומרת לך את זה, ולא מוותרת, זה כי אני יודעת שאת/ה יכול/ה אחרת. כי ראיתי איך הצלחת בפעמים קודמות (שלבו דוגמא), ואני מאמינה שתצליח/י גם בנושא זה".

3.סוף מעשה במחשבה תחילה. מלך – פועל קודם כל מהמוח (חושב), והמחשבה כאמור מעוררת אצלו את הלב והרגשות המתאימים. רגשות אלה גורמות לכליות להוציא לפועל את ההתנהגות הראויה. כך עצירה לחשיבה מראש, יכולה להניב פרשנות מקלה ולעורר חמלה במקום פרשנות מחמירה המעוררת כעס. לעומתו אדם שקודם כל מרגיש ורק אח"כ חושב, עלול להתנהל כ-למך (לב, מוח, כליות) – ומי מאיתנו לא חש כלמך, כשקודם כל כעס בטרם בירר את העובדות ואח"כ נוכח בטעותו או במחיר התנהלותו. ולכן לקראת השנה החדשה יותר חשוב מלהחליט החלטות, זה להחליט לחשוב לפני הפעולות, וכל היתר יסתדר מאליו. ואם בכל זאת, עוד יהיו מקרים, בהם לא הצלחתם למנוע את הכעס, זכרו שני דברים, כדי שלא תמצאו עצמכם כועסים על עצמכם על כי כעסתם;
א.עדיף הכעס על האדישות - כמה שכעס זה דבר לא בריא במערכת יחסים, שהוא לפחות מראה שאכפת, שיש תקווה. בעוד שאדישות, היא כבר כניסה לתחום המסוכן, ממנו ברוב המקרים, אין דרך חזרה. זה לא מצדיק את הכעס, אך לפחות מלמד, שהקשר הזה חשוב דיו, ושכדאי לכם למהר וללמוד לנהל את הכעסים להתנהלות בונה יותר, על מנת לשמרו.
ב.כשמפסידים לא להפסיד את הלקח – ראו בכך שיעור ללמידה והשתפרות לפעם הבאה.