לא מעט גבות הורמו לפני שלושה חודשים, ביום שבו פירסמה ועדת צמח, הועדה הבין-משרדית ליצוא הגז, את מסקנות הביניים שלה. הפליאה לא נבעה מתמיכת הוועדה ביצוא של כ-50% מעתודות הגז שבמאגרים לחופי ישראל, שכן מלכתחילה הסתמן שחברי הוועדה לא ישללו את היצוא. מה שהפתיע היה מכתב ששיגרה ביום הפרסום מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה וחברת הוועדה, אלונה שפר-קארו, שבו ציינה כי התנגדה למסקנות בדעת מיעוט - ולא רק היא.
עמדה זו של המשרד להגנת הסביבה נודעה כבר קודם לכן, אלא שבהמשך המכתב ציינה שפר-קארו כי "יש להזכיר את מכתבם של המדענים הראשיים של משרדי האנרגיה והמים והגנת הסביבה, שלפיו נפלו טעויות רבות בתרחישי הביקושים לגז במשק של רשות הגז, והביקוש לגז טבעי צפוי להיות גבוה יותר אפילו מהתרחיש המקסימלי של הרשות". כלומר, כמות הגז שאותה קבעה הוועדה שיש לשמור לצורכי המשק, ושממנה נגזר שיעור הגז שיותר ליצוא, נמוכה מדי.
אלא שהמכתב שהזכירה שפר-קארו, כך מתברר, לא היה רק מכתב, אלא דו"ח מפורט ומעמיק שעליו שקדו במשך חודשים המדענית הראשית של המשרד, ד"ר סיניה נתניהו, והמדען הראשי של משרד האנרגיה והמים, ד"ר שלמה ולד, והוגש כבר במארס.
אף שדו"ח זה הונח בפני חברי הוועדה, הוא לא זכה להופיע באתר האינטרנט של הוועדה, שבו הועלו לכאורה כל חוות הדעת שהוגשו לה, ודבר קיומו הוסתר. ייתכן שהסיבה לכך היא שההמלצות הכלולות בו חדות אף יותר מאלו של המתנגדים ליצוא הגז, והטענות המופנות בו כלפי קביעות רשות הגז וכלפי התנהלותה קיצוניות יותר מאלה שהעלה המשרד להגנת הסביבה.
"לפי דעתנו יש להמליץ על הגברת השימוש בגז טבעי במשק הישראלי עד 2020 ונגד יצוא גז מישראל", נכתב בדו"ח, שהגיע לידי TheMarker. "הערכת רשות הגז לוקה בחסר", נכתב. "קיים פער חסר מצטבר של 100-150 BCM בין תחזיות הביקוש לגז טבעי שהוצגו בפני הוועדה לבין הערכות מעודכנות שבוצעו באחרונה. משך הזמן הצפוי לניצול כל המאגרים שהתגלו קצר אפילו מ-40 שנה!", (סימן הקריאה הופיע במקור, א"ט).
ואמנם, בשבוע שעבר הודיע מנהל רשות הגז, שוקי שטרן, מעל בימת השימוע הפומבי שערכה ועדת צמח בכפר המכבייה ברמת גן, כי הסתבר שנפלה טעות בחישובי הרשות לגבי תחזיות הביקושים הריאלית לגז במשק, וכי האומדן שאותו קבעה ועדת צמח לשריון עבור צורכי המשק, 417 BCM, צריך בעצם להיות 501 BCM.
"למדינה יש אינטרס ברכישת מלאי"
המלצות ועדת צמח ליצוא הגז, כפי שהופיעו במסקנות הביניים, התבססו על כלל מפתח שלפיו על המדינה לדאוג לשמירת גז לצורכי המשק למשך 25 השנים הבאות. משכך, הונחו בפני הוועדה שתי עמדות באשר לכמות הגז שיצרוך המשק במהלך תקופה זו. האחת טענה לצריכה מצטברת של 364 BCM, ואילו העמדה השמרנית טענה כי יש לשמור עבור המשק 543 BCM.
לטענת המדענים הראשיים, לפי הערכות מעודכנות שבידי המשרדים, עד 2040 ישתמש המשק בכ-650 BCM גז, כשהצריכה מעבר לשנה זו תהיה בסדר גודל של כ-40 BCM בשנה. משמעות הערכה זו היא שגם אם יופנו בעתיד כל העתודות המשוערות לחופי ישראל, אזי שכל אלה יספיקו עד 2055. זאת, מבלי שתחזית זו מפנימה לטענתם את קיומו של "גז כלוא", שלא ניתן להפקה.
מכאן, קבעו המדענים, שהזמן הצפוי לניצול כלל המאגרים הקיימים והתיאורטיים קצר מ-40 שנה. "ככל שנשתמש בכמויות גז גדולות יותר כיום, נקרב את היום שבו עתודות הגז ידלדלו ונזדקק ליבוא גז או נפט, או לטכנולוגיה חליפית", כתבו נתניהו וולד. "פירוש הדבר הוא שניצול מהיר של המאגרים יותיר אותנו ללא חשמל, בעוד שתחליפי הגז יהיו יקרים מאוד, מסוכנים, מותנים ביכולת יבוא בעתות משבר, או יהיו כרוכים בפתרונות שמזהמים את הסביבה", כתבו השניים וקראו להעביר לממשלה את שאלת ההצדקה הכלכלית בקביעת קצב ניצול הגז, על חשבון העתודות לדורות הבאים.
באשר לטכנולוגיות האפשריות להחלפת הגז, טוענים נתניהו וולד כי כולן נחותות או מוגבלות. האנרגיה הגרעינית, נטען, נושאת ברמת סיכון ביטחוני גבוהה וברגישות בינלאומית. לגבי הפחם, נטען כי הוא מזהם, וכי ההסתמכות עליו ממילא תותיר את ישראל תלויה במקורות אנרגיה מיובאים. "התפתחויות גיאו-פוליטיות ואזוריות שייתכנו כבר בשנים הקרובות, עלולות לסכן את חופש השיט במזרח הים התיכון ובים סוף, ועשויות להביא לתרחיש שבו ישראל נדרשת לספק את צורכי האנרגיה שלה בעצמה", נכתב. באשר לשימוש באנרגיות מתחדשות, טוענים המדענים כי זה סובל מהיעדר פתרונות אגירה ולכן יכולת החדירה שלו מוגבלת ל-10% מסך הצריכה הכוללת.
לפיכך, טוענים נתניהו וולד, התחליף לגז עתיד להיות חזרה לנפט, דווקא בשעה שבה צפויה תפוקת הנפט בעולם להצטצמם (2035). השניים מצטטים מחקרים שחזו כי קיטון של כ-15% בכמות הנפט המופקת בעולם תזניק את מחירו ב-550%.
"קבלת החלטה בנוגע לניהול וניצול משאבי הטבע צריכה להתקבל תוך מודעות לגבי פרמיית הסיכון המשולמת בקבלת החלטה זו או אחרת", נכתב בדו"ח. "למדינה קיים אינטרס ברכישת מלאים ובאחסונם לטובת הבטחת הספקה למשק הישראלי, במקרה של משבר חוזי או משפטי מול היזמים המפיקים, או משבר פיננסי של היזם או עצירת אספקה בשל תקלה תפעולית".
יתרון נוסף שעליו הצביעו באגירה הוא בפיתוח תעשייה מקומית מבוססת גז. "שמירת הגז יכולה לעודד הקמת תעשיות רווחיות, מבוססות גז טבעי, עם אופק שיווקי של כ-50 שנה. תעשיות עם ערך מוסף גבוה חשובות לאין ערוך מתחרות מחירים, כמו במקרה של יצוא הגז. יצוא הגז יקטין את העתודות לתעשיות מקומיות ויהפוך אותן ללא כדאיות", נכתב בדו"ח.
"משקל היצוא הישראלי - מינורי"
אחת מהנחות היסוד של ועדת צמח, בלחץ האוצר, היתה כי קיום תחרות בשוק הגז יתאפשר רק במתן היתר ליצוא. בתגובה, כותבים נתניהו וולד כי "יצוא גז יגרום דווקא להעלאת מחיר הגז בישראל, שכן למפיקים יהיה אפיק נוסף לשיווק, והוא יקבע את סף המחיר לפי מחירי עסקות spot (נקודתיות) שיהיו בעת היצוא בפועל".
הנחת יסוד נוספת היתה כי המשך פיתוח מאגרי הגז מותנה ביצוא, שיאפשר את מימון הפעילות. כמענה לסיכון שבעצירת פעילות החיפוש (האקספלורציה) עם איסור היצוא, לא מהססים המדענים הראשיים להמליץ על שיריון הגז בכל זאת - גם במחיר רכישתו מהיזמים: "אם יוכח כי מימון הפיתוח של מקורות הגז על ידי היזמים מהווה עבורם סיכון כלכלי מהותי...על המדינה לשקול אפשרות רכישת גז מידי יזמים כדי למנוע אובדן משאב אסטרטגי זה. זוהי פרמיית סיכון מושכלת שישראל צריכה לשקול לשלם, וזאת במטרה להפחית את אי-הוודאויות המוזכרות לעיל שעלולות להיות הרות אסון עבור המדיניות הלאומית".
השניים טוענים כי המדינה יכולה לרכוש את הגז בעצמה מהיזם ולהשאירו בקידוח עצמו, או אפילו לבדוק אפשרות להעברתו ולאחסונו בקידוחים שהתרוקנו, למשל מארי B, לצורך שימוש עתידי. זאת, כשהם מציינים כי כדאיות מכירת הגז בחו"ל ממילא פוחתת והולכת.
לטענת נתניהו וולד, מחירי הגז בעולם ירדו בשנה וחצי האחרונות, ושחקנים חדשים וטכנולוגיות חדשות (פצלי גז, למשל) משנים את פני השוק בימים אלה. "יש לשקול היטב את היתרונות הקיימים לספקי הגז הישראליים ביחס לספקי הגז הבינלאומיים, ובמיוחד בגוש אירו-אסיה וצפון אפריקה. לספקים הזרים קיים יתרון מובנה בדמות יתרון לגודל המאפשר גמישות תעריפים גדולה יותר, תשתיות הולכה קיימות, והיעדר עלויות אבטחה גבוהות". משקלם של הספקים הישראלים לפיכך, יהיה לטענתם קטן יחסית בשוק.
"גם אם יתאמתו כל התגליות הפוטנציאליות במים הכלכליים, ישראל לעולם לא תהיה שחקן גלובלי בשוק הגז. דרושה מידה מינימלית של צניעות כדי להבין שלנוכח 44 אלף BCM של עתודות גז מוכחות ברוסיה, עשרות אלפי BCM מוכחים באיראן, אלג'יריה, קטאר ומצרים, וכמויות עצומות של פצלי גז בארה"ב - ישראל היא שחקן שולי". נתניהו וולד הזהירו עוד כי "יש חשש גדול לאיתנותם הפיננסית של ספקים שיתקשרו בעסקות יצוא, שכן צפוי שפע גז טבעי גדול מאוד בעולם בעתיד - דבר שעשוי להוריד את מחירי הגז בעולם".
באשר לטענת שרי הממשלה כי יצוא הגז יניב לישראל יתרון בשדה הפוליטי, משיבים מחברי הדו"ח כי "היתרונות הגיאו-פוליטיים שישראל תפיק מיצוא יהיו מינוריים יחסית. לעומת זאת, חשיבות היקפי גז אלה עבור ישראל כגיבוי אסטרטגי היא גדולה ביותר". עם זאת, נתניהו וולד ממליצים על יצוא גז לירדן ולרשות הפלסטינית, כדי להדק את הקשרים עמן.
כך או כך, המליצו נתניהו וולד להשהות את הדיון בשאלת היצוא עד סיום ההכנה של תוכנית אב אסטרטגית למשק האנרגיה, שלא צפוי עד 2014. "יש קושי מהותי בקבלת החלטות בעניין אסטרטגי-כלכלי-סביבתי ממדרגה ראשונה למדינת ישראל, ללא ראיית מכלול ההיצעים והביקושים לאנרגיה", נכתב.
השניים מסכמים את חוות הדעת בכך שיש לתת למדינה זמן להסתגל לשימוש בגז, ולאפשר יצוא רק לאחר מכן. "מדיניות זו ניתן יהיה לבחון שוב בעוד כעשר שנים, במידה שהתחזיות שבבסיס העבודה יתבררו כשגויות", נכתב.
בעקבות פניית TheMarker, הזדרז אמש משרד האנרגיה להעלות את הדו"ח לאתר הוועדה. מהמשרד נמסר לאחר מכן בתגובה: "הדו"ח לא הוגש לוועדה באופן רשמי, והועבר רק זמן רב לאחר תום השימוע, ולכן לא הופיע בחומרים שפורסמו דאז. הדו"ח עלה לאתר המשרד לבקשת מחבריו, וכמתוכנן. המשרד מזכיר כי מדובר בוועדה הבין-משרדית הראשונה שעשתה שימוע ציבורי פומבי, וכל חומריה גלויים לציבור מיומה הראשון".