עו"ד גדי שילה, סגן בכיר בפרקליטות מחוז תל אביב, הצטרף לשירות המדינה לפני שמונה שנים. המעבר מהשוק הפרטי היה פשוט למדי. "שלחתי פקס לפרקליטות ובתוך שבוע הזמינו אותי לראיון לתפקיד עוזר לפרקליט המחוז בתחום דיני עבודה. בתוך כמה ימים התקבלתי. בניגוד למה שחשבתי, זה קרה די מהר", הוא משחזר.
"אילו המשכתי לעבוד בשוק הפרטי, הייתי משתכר כיום כמה אלפי שקלים יותר, אבל כשהגעתי לגיל 30 חיפשתי משמעות. במשרד פרטי, העבודה אינה בגדר עריכת דין נטו. עליך לעסוק גם בצדדים ש'מקלקלים' את חדוות העבודה, כמו שכר הטרחה שישלם הלקוח. צריך להתמודד גם עם אינטרסים של הלקוח שאינם קשורים ישירות לתיק, ולפעמים צד אחד מוציא את הנשמה לשני.
"משרדי הממשלה, שלא כמו המגזר הפרטי, אינם משתמשים בהליך המשפטי כדי להתנגח במישהו, ואינם משרתים אינטרס של צד שלישי נסתר. אין פה כמעט שליפת סכינים או משחק מלוכלך. ועוד דבר: עבודת עורך דין בפרקליטות המדינה מאפשרת עצמאות רבה יותר".
אבל השכר הנמוך אמור לצנן את ההתלהבות.
"מעולם לא פגשתי אדם שסירב להגדלת שכרו. לפני כמעט שנתיים, אחרי תקופה שבה שבתנו, השגנו תוספת שכר של 7.5% ושיפור בהוצאות הרכב, אז כרגע השכר בפרקליטות סביר יותר, אף כי הוא לא משתווה לזה הנהוג בשוק הפרטי. עם זאת, במישור הערכי, העבודה מתגמלת מאוד. אתה מייצג את המדינה במאבקיה נגד מי שמנסה להרוס את מה שבנינו פה, החל במעלימי מס כבדים ועד לנושאי משרות מושחתים. אני עובד כמעט עם כל משרדי הממשלה, ומה שמניע אותי זה סיפוק מקצועי - הרבה יותר משיקול כלכלי".
"אין הוגנות בהליך המינויים"
יעקב ליבנה, 45, מנהל מחלקת רוסיה, אוקראינה ובלרוס במשרד החוץ וחבר בוועד העובדים של המשרד, לא חשב כלל להצטרף לשירות המדינה, אלא דווקא להיי-טק. במהלך לימודי התואר השני בפקולטה לפיסיקה בטכניון, כבר חיזרה אחריו חברה גדולה ומבטיחה בענף.
"בזמן שחברי התכוננו לקריירה מכניסה באחת החברות, נכנס לי פתאום ג'וק, שמנע ממני ברגע האחרון לעשות צעד דומה", נזכר ליבנה, החבר בוועד העובדים של משרד החוץ. "משהו בתוכי זעק שהאהבה הגדולה שלי היא בעצם ליחסים בינלאומיים בהקשר היסטורי. פניתי ללימודי יחסים בינלאומיים, וניגשתי לקורס צוערים. זכיתי להימנות עם 18 מסיימי הקורס, מתוך 1,200 שניסו להתקבל.
"בסוף החודש תתקיים פגישת מחזור של בוגרי התיכון הריאלי בחיפה שבו למדתי. כמעט כולם עובדים בחברות היי-טק או בתפקידים טכנולוגיים בחברות מסורתיות. אני שומר על קשר עם חלקם והם מספרים שהגיעו לרווחה כלכלית, אך בלי תחושה של תרומה. אני, היחיד מכולם שבחר לעבוד בשירות המדינה, מרוויח פחות מהם - אך יש בי תחושה של שליחות".
אתה מרגיש בנוח עם התנהלות השירות הציבורי בכלל ומשרד החוץ בפרט?
"ממש לא. במשרד החוץ יש עובדים איכותיים ותחומי עשייה מעניינים. אולם יש פער בין שני המרכיבים האלה, לאמצעים שהמדינה מעניקה. במשרד יש מחסור מתמיד בעובדים. לישראל יש מעט מדי דיפלומטים בעולם לעומת הצרכים".
לליבנה מפריע גם הליך המינויים, שאינו שקוף דיו. "התחושה היא שאין הוגנות במינויים, שהם מתבססים על קשרים אישיים יותר מכישורים מקצועיים", הוא אומר. "והרי אנחנו לא סקטור פרטי. אנו לא עובדים במשרד ששייך לפלוני. אני יודע שבמשרדי ממשלה אחרים המצב עוד יותר קשה".
בעיה אחרת, לפי ליבנה, היא השפעתם הרבה של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה. "עושה רושם שכל מהלך שהמשרד מבקש לנקוט לטובת האזרח, זוכה לחישוקיהם של היועצים המשפטיים, המעכבים אותו", הוא אומר. "ומעל הכל מעיקה הלפיתה של משרד האוצר שאינו משחרר תקציבים למשרד החוץ כדי שיוכל לעשות כראוי את עבודתו. כל הוצאה של 100 דולר מצריכה את אישור האוצר. המרכיבים האלה, יחד עם מנגנוני הביורוקרטיה - ותוסיף לזה את היעדר חופש הפעולה לדרגי הביניים ולראשי האגפים - גורמים לבזבוז זמן ולפגיעה בשירות לאזרח, שמתבטאים בתחומים כמו מתן שירות קונסולרי או טיפול בישראלים במצוקה בחו"ל".
תישאר לעבוד בשירות הציבורי?
"בינתיים כן, אבל אני מוטרד מכך שעובדים שכיהנו בעבר כקונסולים, נספחים כלכליים או שגרירים, עוזבים את המשרד לטובת חברות שעוסקות בקידום קשרים עם מדינות בעולם. משרד החוץ מאבד כוחות טובים לטובת השוק הפרטי".
"למה לא לצאת מהקיבעון?"
זילפה אברישמצי, 62, השלימה בימים אלה 40 שנות עבודה במינהל מקרקעי ישראל והיא אחראית על תחום העיקולים של נכסי חייבים במינהל. בתחילת דרכה תיכננה לעבוד באחת מחברות המחשבים (המעטות) שפעלו אז. "עברתי קורס בשפת קובול ובאסמבלר כדי שאוכל להשתלב באחת החברות האלה, אבל בלשכת העבודה הציעו לי דווקא משרה במחלקת התכנון של המינהל. זה קסם לי, מאחר שמדובר בקרקעות המדינה. התמלאתי תחושת שליחות והסכמתי מיד", היא אומרת.
"הקידום שלי בעבודה היה די מהיר אף שאין לי תואר אקדמי", היא אומרת. "התחלתי כמזכירה של אדריכל מחלקת התכנון ומהר מאוד נתנו לי לכתוב חוות דעת במקומו. משם עברתי למחלקת תלונות הציבור בירושלים ואז לביקורת הפנימית, עד לתפקידי הנוכחי".
את מרגישה שהשירות הציבורי השתפר מאז שהתחלת לעבוד?
"התשובה מורכבת. מצד אחד, הקידמה הטכנולוגית, האינטרנט ושירותי התקשורת סייעו לייעול השירות לאזרח. מצד שני, יש עדיין הרבה מה לעשות כדי לפשט הליכים ולתת יותר סמכויות לעובדים במחוזות. לא ייתכן שכל החלטה הנוגעת לקרקעות תתקבל במטה המינהל בירושלים.
"אין מספיק שלוחות של המינהל ביישובים ואלה שקיימות פועלות שעות מעטות מדי, דבר שלא היה קורה כמובן במגזר הפרטי. למה לא לצאת מהקיבעון ולהפעיל חלק משלוחות המינהל בימי שישי, בתיאום עם נציבות שירות המדינה?"
שקלת לעזוב את שירות המדינה לטובת השוק הפרטי?
"תתפלא, אבל בשום שלב לא חשבתי לעזוב את שירות המדינה, אף שכמה מחברי לעבודה נכנעו לפיתויים הכספיים הקורצים בחוץ. אהבתי את התפקיד ואת המינהל והזדהיתי עם מטרותיו כשומר על קרקעות המדינה".
משלים הכנסה כמחלק עיתונים
סיפורו של יואל נשמע קצת אחרת. יואל, 38, מועסק 18 שנים במשרד ממשלתי, בתפקיד הכרוך בניהול כספים. שמו המלא חסוי לבקשתו, לאחר שהוזהר כי אם ייחשף הוא יעמוד בפני ועדת משמעת.
"אני עובד בשירות המדינה משום שזו העבודה הראשונה שמצאתי", הוא מספר. לדבריו, הבעיה העיקרית היא השכר הנמוך. "המשכורת שלי עלובה: כ-6,500 שקל. נקודת האור היא כמה מהתנאים הסוציאליים, כמו קרן השתלמות ומכסה של 30 ימי מחלה בשנה. אני גם לא מזלזל במוסד הקביעות, המעניק לך שקט נפשי מסוים. הבעיה היא ששכר כזה פירושו לא לחיות ולא למות, בהתחשב בכך שיש לי שמונה ילדים ואשה שלא עובדת".
למה לא התקדמת? אתה מרגיש שאתה ממצה את יכולותיך?
"אני אחראי על תנועת כספים גדולה, אבל השכר שלי בתחתית. ייאמר לזכות ראשי המשרד שהם מאפשרים לעובד לגשת ללימודים אקדמיים, אבל גם אז, השכר שלי יעלה אולי ב-250 שקל, שלא כמו במשטרה, שם הלימודים מאפשרים העלאה של 1,000 שקל. אז איזה תמריץ יש לי להשקיע בלימודים?"
אבל בעלי תואר אקדמי רשאים לגשת למכרזי בכירים.
"שכחת פרט אחד קטן. מי שניגש למכרז בשירות המדינה, לפחות במשרד שלנו, חשוב שיהיה לבוש בחליפה תפורה מראש. בעלי קשרים תמיד יזכו לעדיפות.
"עם זאת, אני לא מתוסכל. בניגוד לתדמית של אוכלי חינם שהדביקו לחלק מעובדי השירות הציבורי, העבודה כאן קשה, כי היא מתנהלת מול קהל שהוא מלא בכעסים, אבל יש בה סיפוק - כי היא משפיעה על איכות חיי האזרחים".
השירות הציבורי השתפר בשנים האחרונות לדעתך?
"בהחלט כן, ברמת השירות ובאיכות העובדים החדשים המתקבלים למשרדי הממשלה. כמו בבנקים, מי שמועסק זמן רב מדי בלי קביעות - מפוטר. נכון שלאחר קבלת הקביעות קשה מאוד לפטר עובד, אבל גם בעניין זה יש חידוש: עובד לא כשיר או כזה שמזייף - גורמים לו להרגיש לא רצוי, כדי שישפר את התנהלותו או שיבין לבדו שעליו להתפטר.
"כיום קל יותר להנהלות המשרדים לשכנע את ועדי העובדים בצורך לפטר עובד רע. אני רוצה לציין שנדירים המקרים שבהם יפטרו עובדים מבוגרים. סביר יותר שיעבירו אותם ליחידה שבה העבודה פשוטה יחסית, או מתאימה להם יותר, וכך הארגון יכול להפיק מהם יותר".
ומה חסר כיום השירות הציבורי?
"השקעה בהשתלמויות והכשרה מקצועית, וכמובן שכר תחרותי. רק תגמול גבוה יותר ימשוך אלינו עובדים מוכשרים מהשוק הפרטי, וגם לעובדים הקיימים יהיה מניע גדול יותר להשתפר. בשלב ראשון חיוני להשוות את שכרם של כלל עובדי המדינה לשכר עובדי הביטוח הלאומי ומשרד הביטחון, שהוא גבוה ב-30% משכרם של היתר. ברגע שזה יקרה, יורגש שינוי. יותר מדי עובדי מדינה, ואני ביניהם, נאלצים להשלים הכנסה על ידי עבודה נוספת כמו חלוקת עיתונים וסידור סחורות בסופרמרקטים, כדי לא לגלוש לעוני. זה סימפטום לחולי".