השבוע, ככל הנראה ביום רביעי, אמורה "ועדת טירקל" לגבש ולפרסם את עמדתה-המלצתה למינויו החוזר של פרופ' יעקב פרנקל לנגיד בנק ישראל. הסוגיה המרכזית בדיוני הוועדה נוגעת בשאלה האם המעשים שנכתבו בעניינו של פרנקל בדוח מבקר המדינה (52 ב שפורסם באפריל 2002) חמורים דיים על מנת לפסול את המינוי, או שלא. וכל זאת משום הגדרת תפקידה של "הוועדה המייעצת למנויי בכירים בשירות המדינה", שהוקמה מכוח החלטת ממשלה משנת 1999, כדי "להבטיח את טוהר המידות במינויים הבכירים, ולבחון שמא דבקו פגם או דופי כלשהם במינויים המוצעים".
ממצאי הדוח בקצרה: הנגיד דאז, בעזרת פקיד בכיר לשעבר בבנק ישראל ובניגוד לעמדת היועץ המשפטי של הבנק באותה עת, תפר לעצמו "הסדרים מיוחדים", כפי שניסח המבקר, שהזרימו לכיסו מאות אלפי שקלים נוספים מקופת הציבור.
"מטעמי ניקיון הדעת"
ברור ומוחלט שמעשי פרנקל דאז אינם פליליים. זו הייתה עמדת המבקר שבחר בזמנו לא לעשות שימוש באפשרות שמקנה לו החוק (סעיף 14 (ג) לחוק מבקר המדינה) לפנות ליועץ המשפטי לממשלה אם עלה בלבו חשש למעשה פלילי. זו גם הייתה קביעת היועץ המשפטי דאז, פרופ' אליקים רובינשטיין, בתום עבודת הצוות בראשותו עם בכירי הפרקליטות אז, שהוקם "מטעמי ניקיון הדעת והחובה כלפי הציבור". זאת, אף שפרנקל כבר הקדים, ועורך דינו יעקב נאמן שלח לבנק ישראל המחאה על סך 238 אלף שקל "שלהבנתו מהווה סך כל הכספים שזכאותו להם הוטלה בספק על ידי המבקר והיועץ המשפטי של הבנק".
אם פלילי זה לא, אז מה כן? התשובה נמצאת בשתי אמירות, בדיוק מפי אלה שקבעו - שלא היה עניין פלילי. המבקר גולדברג התבטא לימים במשפט קצר וקשה אחד: "איש ציבור החורג ממגבלות החוק - פוגע ביכולתו להשפיע". היועץ רובינשטיין, בסיכום החלטתו כתב כך: "נשנתה כאן תופעה שאינה חדשה במינהל הציבורי הישראלי... ומשרד מבקר המדינה נדרש אליה בדרכים שונות לא אחת, קרי, שבכירי ממשל ורשויות ציבוריות עושים בכספי הציבור מה שלא היו עושים בכספם שלהם, בין היתר ללא ייעוץ משפטי או תוך עקיפתו... התמונה מחייבת את הבנק להפקת לקחים אמיתית. זאת בחינת קל וחומר במוסד שעניינו כספי המדינה, שבכיריו צריכים להקפיד במיוחד בכספי ציבור על קלה כחמורה, מה שלא אירע במקרה דנן".
במילים "פופוליסטיות" - אם נשתמש במונח המתחדש של בוחרי הנגיד, רה"מ בנימין נתניהו ושר האוצר יאיר לפיד - מדובר במעשה לא מוסרי, לא אתי, לא נאה, לא יאה, לא ציבורי.
אגב, יש שאומרים, גם לוועדה אומרים את זה, שאילו היה נמצא עניין פלילי במעשיו של פרנקל דאז - הרי שמצבו היה כיום לכאורה טוב יותר, שכן כבר חלפו 13 שנה מאז פרישתו, ו-11 שנים מאז הדוח, ואפילו אם היה נשפט, ואפילו אם היה נמצא אשם, הרי גם תקופת הקלון כבר הייתה אמורה להסתיים עד היום. האם זה משכנע? חברי הוועדה (השופט בדימוס יעקב טירקל, נציב שירות המדינה משה דיין, שר האוצר והמשפטים לשעבר משה ניסים והח"כית לשעבר גילה פינקלשטיין) יחליטו. ובבואם להחליט עליהם להתבונן בתפקידם: האם לשמש מצפן פלילי-משפטי - או שעפ"י הגדרת החוק הם אמורים לעסוק, לשקול "טוהר מידות" על פי מצפן מוסרי.
בג"ץ, (עמותת אומ"ץ ואחרים נגד השר לביטחון הפנים ואחרים, 25.2.2007) הרחיב בעניין מטרת הוועדה: "עיקר תפקידה של הוועדה המייעצת הוא לבדוק את המינוי המוצע מבחינת טוהר המידות במובנו הרחב של מושג זה, הן מבחינת האדם המוצע לתפקיד הן מבחינת הגורם הממנה, והן מכל היבט אפשרי אחר שעשויה להיות לו נגיעה לשאלת טוהר המידות הכרוך במינוי. פרשנות רחבה זו של סמכות הוועדה המייעצת נובעת מנוסחה של החלטת הממשלה ומהתכלית והמטרות שלשמן הוקמה הוועדה... ביקורת מינהלית כאמור עשויה להיות אף רחבה יותר מן הביקורת השיפוטית, המתמקדת, על פי טיבה, בבחינה - האם נפל בהחלטה פגם משפטי".
המסקנה: עבודת חברי ועדת טירקל אינה לדון בצד המשפטי של ביקורת המבקר; אינה לקבוע אם נכון שפרופ' פרנקל ישמש נגיד בנק ישראל, מהבחינה מקצועית. אין להם רקע מתאים לזה, וגם פרופ' פרנקל נהנה במהלך רוב שנות נגידותו משם מכובד ומקצועי, כמי ששמר על עצמאות הבנק, נלחם באינפלציה ויכול לה וכמי שהביא להסרת הפיקוח על מטבע חוץ, וכינונה של הליברליזציה בשווקים הפיננסיים. הוועדה גם לא אמורה לדון או להתייחס לשנים שעברו על פרופ' פרנקל מאז פרש, אפילו לא לשאננות היתרה ומופרזת שבה הצטיינו אמירותיו ומדיניותו לפני ומאז פריצת המשבר הפיננסי העולמי. גם לא תפקידם לדון בשאלה אם חוק בנק ישראל החדש מאפשר לפרנקל תקופה שלישית, כן או לא; לזה יש יועץ משפטי.
תפקידם של חברי הוועדה הוא אחד ויחיד: "להבטיח את טוהר המידות..." כדבר החלטת הממשלה, ו"לבדוק את המינוי המוצע מבחינת טוהר המידות במובנו הרחב של מושג זה, הן מבחינת האדם המוצע לתפקיד..", כאמירת בג"ץ.