הון שחור בישראל – זמן לשנות כיוון

השבוע פורסם דו"ח מחקר של ויזה אירופה, המתייחס להיקף ההון השחור מהכלכלות בעולם. הדו"ח, שכלל גם את מדינת ישראל, קבע כי" הכלכלה השחורה" בארץ מוערכת בכ-185 מיליארד שקל, המהווים כ-18.9% מהפעילות הכלכלית של ישראל בשנת 2013 - היקף גבוה ומסוכן לכל הדעות. הדו"ח הזה, מצטרף למחקר שפרסם הבנק העולמי ב-2010, בו נקבע כי ממדי "הכלכלה השחורה" בישראל הם 23% מהתמ"ג, כ-190 מיליארד שקל. מדובר במספרים גדולים בהרבה לעומת מדינות כמו גרמניה (17%), בריטניה (13%), יפן (12%) או ארה"ב (9%).

ואמנם, ישראל לא עומדת מלכת מול תופעה זו. המדינה יצאה למלחמה בהון השחור כבר בנובמבר 1983, אז הכריז שר האוצר דאז, יגאל כהן-אורגד, על הקמת אוגדת קומנדו למלחמה בהון השחור. ב-1999 הורה שר האוצר דאז, אברהם (בייגה) שוחט, לראשי משרדו לגבש תכנית למלחמה בהון השחור ובין לבין התקיימו מבצעים נקודתיים אחרים. אל אלו הצטרף בפברואר השנה" קו הצדק", או בשפה העממית – "המלשינון", שמטרתו לעודד אנשים לדווח על כל פעילות עסקית לא חוקית.

אלא שלדאבון הלב, לא רק שההון השחור לא קטן, הוא אף גדל עם השנים וסביר להניח שהקמפיין המתוקשר של המדינה לא יועיל בהרבה משאר הקמפיינים שנוסו ונכשלו.על המדינה להבין שלא די בקמפיינים תקשורתיים או בתכניות גרנדיוזיות ופופוליסטיות (שעליהם האזרח משלם מסים, כמובן) במלחמה הזו, אלא שיש צורך בשינוי רעיוני חד וברור. ראשית, בשביל להבין איך לפתור את הבעיה, יש להבין ממה נובעת הבעיה. אותו דו"ח של ויזה אירופה, קבע כי הגורמים העיקריים המעודדים פעילות בשוק הלא רשמי, אשר מעמיקה את היקף ההון השחור בישראל, הם מיסוי גבוה באופן יחסי, נטל מס שאינו מאוזן, סחבת מנהלית בהשוואה למדינות החברות ב-OECD ואי הכלה של המגזרים הערביים והחרדיים.

ואכן, לא מפתיע, אפוא, כי ההיקף המפלצתי של "הכלכלה השחורה" במשק הישראלי, תואם להיקף של מדינות הים התיכון (איטליה, ספרד, יוון, פורטוגל וטורקיה), אשר אזרחיהן "נהנים" מכלכלה ריכוזית יותר ומשוק פחות פתוח. זאת לעומת היקף נמוך מול מדינות מערב אירופה, צפון אמריקה ואסיה המפותחת, אשר מציגות שוק פתוח ומתקדם, עם מינימום התערבות ממשלתית.

וכך, הרמז העולה מהדו"ח מספיק ברור להבנה. בכדי שישראל תהנה מפירות אזרחיה, עליה "לעשות דיאטה" בהקדם ולהתערב כמה שפחות בחיי האזרח. רק דרך שוק פתוח, שקיפות וחופש, תוכל המדינה להיטיב עם האזרח, מה שישחק לבסוף לטובתה.

הפעולה הראשונה שעל המדינה לעשות, היא דווקא פעולה טכנית. עליה לעודד שימוש בכרטיסי אשראי, בעיקר דרך הכנסת שחקנים חדשים לשוק – מה שיביא להוזלת דמי הכרטיסים ועמלות - ובכך למנוע את המשך תשלומי העסקות במזומן של מגזרים מסוימים, כמו שירותים אישיים. כשאזרח מקבל תשלום מזומן, הרבה יותר קל להעלים הכנסות, מאשר שימוש קבלת תשלום בכרטיס אשראי, שבו הכל מתועד ונקלט מיידית במערכות.

פעולה שניה והכרחית היא, צמצום דרסטי בבירוקרטיה. מחקר של ה-OECD, הבודק את יעילות הממשלות החברות בארגון, קבע בשנת 2011 כי בישראל יש עודף בירוקרטיה ועליה לצמצם זאת. כמו כן, הדו"ח תקף את רמת השקיפות של הממשלה הישראלית בנושא גביית המסים וקבע כי אין נתונים על רמת ההוצאות של הממשלה בתחום זה. בנוסף, נכתב כי לא צויינו נתונים על רמת ההוצאות של הגבייה ביחס לתל"ג.

הפעולה השלישית והעיקרית, היא הורדת נטל המס על האזרח. נטל זה גורם לישראלים לחפש דרכים עקיפות בכדי להימנע מתשלום מסים וכך יוצא שהן המדינה והן האזרח מפסידים. ברם, לא זאת, אף זאת - כתוצאה מכך, גם יתר האזרחים במדינה מפסידים, בשל חוסר כיסוי להוצאות המדינה, מה שמביא לעלייה במיסוי ולגזירות כלכליות ובכך לשחיקת האזרחים וכוח קנייתם.

שלוש פעולות אלו – לצד המשך הגידול בתעסוקה של חרדים ונשים ערביות - עשויות להביא לחיסול מרבי, אם כי לא מושלם, של ההון השחור בישראל - דבר שיוכל לחסן הכלכלה מפני משבר כלכלי עתידי, לסגור הגירעון בתקציב ולהימנע מהפלת גזירות כלכליות על הציבור ושחיקת מעמד הביניים.

ככל שמדינת ישראל תהא פתוחה, שקופה, רזה וליברלית יותר, כך ירוויחו אזרחיה וכך תרוויח היא עצמה.

הכותב הוא פובליציסט, מפעיל הבלוג "למה לא פוליטיקה עכשיו" וחבר בפורום הרעיוני של התנועה הליברלית.

כך מעלימים הישראלים מסים: כל השיטות