עיר ללא אלימות, אזרחים ללא פרטיות

פעם נוספת נרמסת הזכות לפרטיות על מזבח ביטחון המדינה והאזרחים. הפרישה המטורפת של מצלמות ברחבי העיר הבטוחה ועל גופם של השוטרים, עתידה לחשוף אותנו לאפו החטטני של ה"אח הגדול". דעה

  • מצלמות אבטחה
דן חי
(צילום: shutterstock9

מפכ"ל המשטרה החליט לצייד את השוטרים במצלמות שילוו אותם בפעילותם המבצעית. לאחר תקופת ניסיון שבה כמה עשרות שוטרים יישאו מצלמות על גופם, תורחב התוכנית ותכלול 8,000 שוטרים. מהלך זה מצטרף לפרויקט צילום נוסף שהמשטרה שותפה מלאה בו - עיר ללא אלימות - שבו יפרסו המשטרה והרשויות המקומיות מצלמות ברחבי הישובים והערים.

עוד בוואלה! NEWS

יש פתרון אמיתי: הקרם שיעלים לך את כתמי הפיגמנטציה

לכתבה המלאה

הנימוק הרשמי לשתי תכניות אלה הוא הגברת הביטחון האישי של האזרח והרחבת האמצעים שנועדו לסייע בשמירה על הרכוש העירוני והפרטי. איכשהו, טיעונים כמו ביטחון אישי והגנה על הרכוש, תמיד מנצחים במאבק מול טיעונים של אזרחים החרדים לגורלה של הזכות לפרטיות. עם זאת נשאלת השאלה אם הפקעה כמעט מוחלטת של הזכות לפרטיות בשם "שמירה על ביטחון האזרחים" אכן תמיד מוצדקת ואם אין דרך להבטיח את ביטחון האזרחים מבלי לרמוס את זכויות הפרט האחרות.

אזרחים רבים עלולים להיפגע מפרישת המצלמות ומהחומר שייאסף בהן. למשל במקרים שבהם המצלמות יקלטו בעל הבוגד באשתו, עובד שהודיע במקום עבודתו שהוא חולה אך העדיף ללכת לים, צילומים שעלולים לבזות או להשפיל אזרחים. איסוף של החומר המצולם יכול גם להעיד על הרגלי החיים של אזרחים שונים, ועל המקומות שבהם הם נוהגים לבקר. כמו כן, יכולה "חגיגת" הצילום לקלוט, בדרך אגב, גם בני זוג שמצאו לעצמם מקום שקט ואינטימי באחד הלילות בגינת העיר, או את הנעשה בתוך בתי המגורים עצמם מבעד חלון הבית או בעת סיור של אנשי המשטרה.

כל אחת מהדוגמאות האלה מבטאת מקרים ומצבים אישיים אינטימיים, שפרסומם יכול להוביל לפגיעה בפרטיות. מאחר שהרכבת כבר יצאה מהתחנה – לא הגיוני להניח שהפתרון לבעיות אלה יהיה הימנעות מהפרישה המטורפת של מצלמות ברחבי העיר ועל גופם של השוטרים. עם זאת יש דרכים שבהן אפשר למזער ככל הניתן את הפגיעה בפרטיות האזרחים גם במציאות החדשה. לדוגמא, כאשר מציבים מצלמה בעיר, ניתן להציבה כך שהיא תצלם את השטח שאנחנו מעוניינים לראות, מבלי שתהיה סכנה לחדירה לפרטיות דרך החלונות לבתי-מגורים או מקומות פרטיים אחרים. במקרים שבהם אין ברירה אפשר לפנות לאזרחים הרלבנטיים ולנסות לקבל את הסכמתם למיקום שבו תהיה המצלמה. ביחס למצלמות שיישאו אנשי המשטרה על גופם, ניתן להתוות הנחיות ברורות מתי מותר לשוטר לצלם ומתי הוא חייב לסגור את המצלמה.

מעבר לכך על המשטרה והרשות המקומית להבטיח בהנחיות והוראות ברורות למי תהיה גישה לחומר המצולם, לדאוג לכך שמורשי הגישה יעברו הליך סיווג, בדומה לסיווג בטחוני, לפני מתן ההרשאה, וגם לוודא שהחומר המצולם יושמד בתוך זמן קצר – עד 72 שעות - ממועד הצילום ועד הרגע שבו התברר כי המצלמה לא קלטה אירוע חריג.

רק צירוף של כל ההוראות להליך הצילום של השוטרים והרשות המקומית יבטיח שנהיה מוגנים מפני פעילות פלילית בשטח - וגם מפני אפו החטטני של ה"אח הגדול". הגנה זו טובה, במקרה הזה, לשני הצדדים, גם לשקט הנפשי של האזרח, וגם לזה של העומדים בראש המשטרה והרשויות המקומיות.

הכותב עומד בראש משרד עורכי-הדין דן חי ושות', המתמחה בתקשורת, טכנולוגיה וסייבר

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully