הסינים על הגדרות: אחרי אהבה מה עוד יבלעו ענקי המזרח?

בוידאו: פרופ' אהרון שי על הרכישות הסיניות

עוד חברת דגל של התעשייה הישראלית נמכר השבוע לסינים, כאשר חברת גאון אחזקות ושותפיה השלימו את מכירת חברת הטיפוח "אהבה" לקבוצת פוסון הסינית. אהבה מייצרת מוצרי טיפוח ייחודיים ממינרלים המופקים בים המלח, וקשה לדמיין חברה מחוברת יותר לקרקע הישראלית ממנה.

לקריאה נוספת:

לאהוב את השוגר דדי - האתר הישראלי שמשדך יפות לעשירים
חזיית אנגרי בירדס? עשרת מוצרי המרצ'נדייז הגרועים בהיסטוריה
חוסר יעילות בענף הכי צומח בישראל: הימורים

במקרה של אנשי עסקים סינים אין זה הדגל הישראלי הראשון שהם מקפלים לתוך מזוודתם: קדמו לה תנובה – מונופול החלב הלאומי, חברת ההיי טק לומניס שפיתחה מוצרי לייזר לקוסמטיקה, ומו"מ נמרץ לרכישת כלל – חברת הביטוח השנייה בגודלה בישראל.

אם נדמה לכם שהסינים קונים כאן כמעט כל מה שזז, אתם לא טועים. על פי סקירה שפרסם בית ההשקעות קוקרמן הפועל בתחום גיוסי ההון והשקעות סיניות בחברות ישראליות, מסתכמות ההשקעות הסיניות בחמש השנים האחרונות בחברות ישראליות ב-15 מיליארד דולר – סכום המשתווה להשקעות האמריקאיות בחברות ישראליות בתקופה זו. אדי קוקרמן, יו"ר בית ההשקעות קוקרמן צופה שבשנים הקרובות יהפכו הסינים למשקיעים הגדולים והמובילים בישראל.

קוקרמן יודע על מה הוא מדבר: השבוע ערך בית ההשקעות בסין מצגת ל-100 חברות היי טק וביוטכנולוגיה ישראליות. בכנס של קוקרמן וקרן ההשקעות קטליסט השתתפו אלפי משקיעים סינים ונציגים של מרבית הבנקים וחברות ההשקעה במדינת הענק. מדיווחים של המנהלים הישראלים עולה שקרוב לשליש מהחברות שהציגו בכנס כבר החלו במגעים ראשונים להשקעה בחברות הישראליות. יתכן מאד שבמהלך השנה הקרובה יצוצו בעיתונות הכלכלית הדים ראשונים לעסקאות.

ישראל אינה המדינה היחידה עליה "פושטים" אנשי העסקים הסינים בחיפושים אחרי השקעות. בשיחות אם אנשי עסקים המנהלים את המגעים בולטת תשובה אחת לשאלה מה מחפשים הסינים בישראל ובכל העולם: טכנולוגיה ועסקים שאפשר לקחת הביתה, לסין.

גיא רגב, מנכ"ל גאון אחזקות: "כבר בהתחלת השיחות הם ביררו לעומק שאלות שמעניינות משקיעים מסין: מה הקשר של אהבה לישראל ואיך אפשר להעביר מכאן דברים לסין. כבר בשלב הראשון התברר שהחברה שלנו קשורה מאד לים המלח ולישראל והיא מתבססת על מינרלים המופקים רק בים המלח. יותר מזה: ים המלח הוא חלק מהמוניטין שלנו, בזכות הפרסום הבינלאומי".

הם באמת יכולים לעשות את זה? להפיק בים המלח את חומרי הגלם, להעביר את המפעל והטכנולוגיה לסין ולהמשיך לשווק את המוצרים המבוססים על המינרלים היחודיים של ים המלח?

"תיאורטית הם יכולים לעשות את זה אבל המוניטין של המפעל הוא בים המלח והם לא מתכוונים להעביר אותו. נכון שהם חשבו בהתחלה על אפשרות כזו, אבל ירדו מזה מהר מאד. הם אפילו וידאו שמבחינת השטחים ניתן להרחיב את המפעל בים המלח. היו כאן אנשי משאבי אנוש של פוסון ודיברו עם העובדים וביקשו התחייבות שהם לא מתכוונים לעזוב את המפעל. מה שהם מבקשים להביא לסין זה את המוצרים של אהבה, וכאן יהיה הרווח הגדול. התחלנו את המגעים איתם לאחר שבחנו אפשרות להכניס את אהבה לשוק הסיני, ואז התברר שיש עניין גם בשותפות ורכישת החברה עצמה".

הגישה הייחודית של אנשי העסקים הסינים, על פיה הם אינם עושים רק את השיקול האישי ומשקיעים רק בחברות שיכולות לתרום לכלכלה הסינית, עוררה לא פעם חשדנות. "הם לוקחים כל טכנולוגיה שהם יכולים למנף אותה לפעולות הליבה שלהם בסין", אומרת עו"ד נתלי נוי ממשרד אפשטיין רוזנבלום מעוז, המייצג משקיעים סיניים בתעשיית ההייטק. "הם אינם נוהגים להשקיע בחברות בשלב ה"סיד" אלא לרכוש טכנולוגיות שהוכיחו כבר את התכנותן".

המקרה הבולט ביותר היתה פרשת רכישת השליטה בתנובה. קודם לעסקה נמכרה תנובה, שנשלטה בעבר על ידי תנועות ההתיישבות והחקלאים, לקרן ההשקעות הבריטית איפקס. ערב מכירת החברה לקונצרן הסיני ברייטפוד התעוררו חששות שתנובה תהפוך לחברה "סינית" שתעדיף יצוא לשוק הסיני על פני יצור לשוק המקומי. חששות אלה התבדו לפי שעה, אבל לאחר העסקה טענו הסינים שדווקא הם הולכו שולל. זמן קצר לאחר חילופי השליטה ירדו ההכנסות והרווחים של תנובה, הבעלים החדשים נאלצו להחליף את ההנהלה וטענו שהמצגות שהוצגו להם ערב העסקה אינן תואמות את המציאות.

גם החברה הסינית Xinei שביקשה לרכוש את השליטה בחברת הלוויינים חלל הכניסה העיסקה להקפאה עמוקה. תקלה בטיל השיגור של הלוויין עמוס 6 גרמה לפיצוץ שריסק את לוויין התקשורת, שאמור היה להיות הנכס העיקרי של החברה.

לאכזבות אלה נילוו הנסיונות של משקיעים סינים להיכנס לשוק הפיננסי הישראלי: פעמיים דחה הפיקוח על שוק ההון הצעות של משקיעים סינים לרכוש חברות ביטוח ישראליות. פעם נדחתה בקשה של קבוצת משקיעים לרכוש את כלל ביטוח ופעם נוספת נדחתה בקשתה של פוסון לרכוש את הפניקס. המפקחת על הביטוח דורית סלינג'ר הסבירה שהרוכשים הסנים אינם עומדים בכללי הרגולציה המערבית, שאומצה גם בישראל, על משקיעים פיננסים.

גיא רגב אומר שהאכזבה בעסקת הפניקס לא ריפתה את ידיהם של מנהלי פוסון שניהלו במקביל את המו"מ על רכישת אהבה. "להיפך. הם היו נחושים עוד יותר להוכיח שהם אנשי עסקים רציניים ולחצו לסגור את העסקה", אומר רגב.

הבדל נוסף בסגנון העסקי בין הסינים למשקיעים מערביים הפועלים בישראל הוא תחומי העניין. בעוד שחברות אמריקאיות מודיעות חדשות לבקרים על עסקות ענק במונחים כספיים שבהן נרכשות חברות סטארט אפ ישראליות קטנות יחסית, העדיפו המשקיעים הסינים עסקות של חברות בוגרות יחסית, עם טכנולוגיה מוכחת. קוקרמן אומר שההבדל נובע בין היתר מהרגולציה המסובכת שיש עדיין בסין לגבי עסקות הכרוכות בהוצאת מטבע זר. עסקות חוץ של חברות ציבוריות סיניות, למשל, דורשות את אישורה של הרשות לניירות ערך בסין. כתוצאה מכך נאלצים המשקיעים הסיניים (למעט חברות הרשומות בהונג קונג" לבנות מבנים עסקיים מסובכים של הקמת שותפויות מקומיות בסין שלהן מותר להשקיע מחוץ למדינה. קוקרמן מציין שהמגבלות על ההשקעה פחתו לאחרונה. סיבה נוספת לנוכחות הסינית הנמוכה בתחום הסטארט אפים היא העובדה שהאמריקאים פועלים בענף ומכירים את התעשיה הישראלית מזה שלושים שנה, בעוד שהסינים הגיעו לכאן רק בעשור האחרון.

אחד הסודות הפחות מדוברים בתעשיה הוא ההיבט הביטחוני של העסקות עם סין. חלק ניכר מתעשיית ההייטק, בעיקר בתחום התוכנה והתקשורת, מדיר עצמו מכל מגע עם משקיעים סיניים. הרקע לכך הוא מלחמת הסייבר הקשה הניתשת בין ארצות הברית ובעלות בריתה לסין. שני הצדדים מעסיקים עשרות אלפי לוחמי סייבר המאיימים האחד על הנכסים הביטחוניים והאסטרטגיים האחד של השני. באחד מאירועי השיא של מלחמת הסייבר הזו הצליחו לוחמי הרשת הסיניים לגנוב את תכניות המטוס האמריקאי הסודי ביותר F35. העימות גורם לכך שגורמי ממשל אמריקאים אינם רוכשים מערכות מחשבים, תוכנה או חומרה, מחברה סינית, מחשש שבציוד מושתלות תוכנות ריגול או וירוסים. במקביל מחרימה סין חברות מחשבים אמריקאיות. החרם מחייב כמובן חברות ישראליות, המבקשות למכור ציוד או תוכנה לגורמי ממשל או חברות אסטרטגיות כמו בנקים אמריקאים, להימנע משיתוף פעולה עם חברות סיניות, ולהיפך.

"החרם בין סין וארצות הברית הוא הדדי והוא יכול להיות הזדמנות לחברות ישראליות, כי הסינים מחפשים בישראל טכנולוגיה ושיתופי פעולה שהם לא יכולים לקבל מהאמריקאים. זו הסיבה שחברות סיניות כמו חוואווי שמוגבלות בעסקים בארצות הברית נמצאות בישראל", אומר קוקרמן.

איש הייטק ישראלי מוסיף שחברות רבות מעדיפות שיתוף פעולה עם משקיעים אמריקאים, שיכולים לתרום לפיתוח הטכנולוגי באמצעות חיבור לטכנולוגיות אמריקאיות מתקדמות, ובכך למנף את הטכנולוגיה הישראלית. הסינים, לפחות בשלב זה, מסתפקים ברכישת הטכנולוגיה הישראלית כמות שהיא, ותרומתם מתבטאת בעיקר בגישה שהם יכולים לספק לשוק הסיני הענק.

העניין המוגבר של הסינים בחברות סטארט אפ ישראליות בא לידי ביטוי גם בכנס המשקיעים שנערך השבוע, ובדיווחים מתרבים על השקעות סיניות בחברות היי טק צעירות יחסית. לאחרונה דיווחה חברת פורסייט, המפתחת מערכת התראה לרכב על מו"מ לשיתוף פעולה עם חברה סינית. חברת מובילאיי, החברה הישראלית המתקדמת ביותר בתחום הנהיגה האוטונומית, השתתפה גם היא בכנס המשקיעים שהתקיים השבוע בסין. "הסינים ישקיעו הרבה מאד כסף גם בתעשיית ההיי טק הישראלית, וההשקעה שלהם תהיה גדולה אף מזו של האמריקאים", צופה קוקרמן.