קבוצה של 30 שחיינים מישראל ומרחבי העולם עושה את דרכה מהחוף הירדני של ים המלח לחמי עין גדי, וזאת במטרה אחת: להציל את ים המלח. מטרת האתגר הפיזי הקיצוני היא לספר את הסיפור של ים המלח, וכך לעורר מודעות לים שמפלס המים שלו יורד בקצב של יותר ממטר בשנה ואשר איבד מתחילת המאה העשרים כ-350 קמ"ר משטחו (מ-1,000 קמ"ר ל-650 קמ"ר) וכ-30 מטר ממפלסו. האתגר הוא להעלות את המודעות ולעצור את ההידרדרות והגסיסה של הים, לשקם אותו ולשמור עליו כמקום משגשג ובר-קיימא.
הגרעין הקשה של החבורה השחיינים אודי אראל, עודד רהב, לוק שטבון, דורון עמוסי, בן אנוש ואורי סלע - הכירו בתחילת שנות האלפיים והתחילו לשחות יחד בבריכה ובים. לאט-לאט החברות והתהדקה, עד שב-2012 הם החליטו לאתגר את עצמם ולנסות לקבוע שיא גינס בשחיית שליחים במים פתוחים. לאחר אימונים מפרכים, ב-2014 הם הצליחו לשבור את השיא והגיעו אל חופי ישראל כשהם מלווים במשפחה, בחברים ובלא מעט עוקבים.
בהתחלה היו אלה הכיף והחברות שחיברו את החבורה, ב-2014 היה זה האתגר הספורטיבי. כשהחבורה הרגישה שהיא מוכנה לדבר הבא, נולד הרעיון המשוגע לשחות למען מטרה לאומית: למנוע את גסיסת ים המלח. היום החזון הופך למציאות, וקבוצה של 30 שחיינים מישראל, מירדן, מהרשות הפלסטינית ומרחבי העולם עושים את מה שלא נעשה עד כה מעולם צולחים את ים המלח בשחייה.
להרים את המקום הנמוך בעולם
ד"ר אלי רז ממרכז מדע ים המלח והסביבה מסביר שמצבו המדורדר של ים המלח קשור, ללא ספק, בפעילות אנושית. עד תחילת המאה העשרים היה מפלס ים המלח היה פחות או יותר קבוע, ולים שעד אז שרד את שינויי האקלים הייתה יכולת לאזן את עצמו לאחר שנים יבשות. אחד משיאי המפלס (החיוביים) נרשם בשנת 1929, ומאז המפלס בהידרדרות מתמדת, כאשר בשנים האחרונות הים מאבד כמטר מגובהו בשנה. כיום נמצא הים במפלס הנמוך ביותר שתועד באלפי השנים האחרונות.
הסיבה העיקרית לירידת מפלס ים המלח היא ניצול אינטנסיבי של המים שבאופן טבעי זרמו אליו בעבר ומילאו אותו, עקב משבר המים האזורי המתמשך. בירדן הטו את מי הירמוך ועד נחלים רבים שזרמו בעבר לים המלח כדי להשתמש במימיהם, ובארץ סכרו את הכנרת מדרום ומנעו ממים להגיע לים המלח דרך הירדן דרומי. למפעלי ים המלח ולחברה הירדנית המקבילה, "חברת האשלג הערבית", ישנה השפעה מהותית גם כן. המפעלים, שנמצאים באגן הדרומי של הים, שואבים מים מהאגן הצפוני של ים המלח לבריכות אידוי, שם המים מתאדים והמינרל היקר שוקע ונקצר.
חופים נטושים, ערכי טבע בסכנה
ירידת המפלס כשלעצמה מטרידה, אך מטרידות בעיקר תופעות הלוואי שלה התשתיתיות והאקולוגיות. מי שנסע לאחרונה בכביש 90 ודאי שם לב למעקף הכביש באזור עין גדי ולחופים הנטושים הרבים. סיבה אחת לכך היא ריבוי הבולענים אותם בורות אדירים שנפערו לאורך החופים. ירידת מפלס מי ים המלח המלוחים חשפה כיסי מלח תת-קרקעיים למי גשם מתוקים, ואלה ממיסים את כיסי המלח וגורמים לקרקע שמעליהם להתמוטט. סיבה נוספת לפגיעה בתשתיות באזור ים המלח היא שירידת המפלס מגדילה את תלילות הנחלים - דבר שמגביר את מהירות הזרימה שלהם ואת כוח ההרס שלהם.
בנוסף לאתגרים התשתיתיים, שיש להם משמעות כלכלית רבה היות והם פוגעים באחת מפנינות התיירות של ישראל, ההשפעות האקולוגיות קשות לא פחות: מעיינות ים המלח מזינים בתי גידול ייחודיים אשר מתקיימים על פני העולם רק באזור ים המלח כמו שמורת עין פשחה, למשל. בשל ירידת המפלס, מי התהום אט-אט נעים מזרחה לתוך קרקעות ים המלח ועוברים תהליך של המלחה, דבר שפוגע במאזן האקולוגי העדין ופוגע במגוון הצמחים ובעלי חיים שיכולים להתקיים באזור. עצי האשל, למשל, שנפוצים באזור, מפנים מקום לצמחים אחרים, וכך נפגעת ברקנית האשל חיפושית שחיה ומתרבה בין ענפי האשל וגם יתר בעלי החיים שניזונים ממנה.
תעלת בלאומילך חדשה?
בעיית ים המלח טומנת בחובה משבר מים, תלות כלכלית, יחסי שלום ואי-ודאות אקולוגית ועל כן פתרון קסם לא נמצא עבורה. בעת האחרונה מקדמות ישראל וירדן פרויקט שאפתני של הקמת תעלה שבה יעברו מים מים סוף, יותפלו עבור תושבי ירדן, הנגב והערבה, ועודפיהם יוזרמו לחלקו הצפוני של ים המלח פרויקט שידוע בשם "תעלת הימים".
גם למהלך כזה, שעלותו מוערכת ב-4 מיליארד שקל, עלולות להיות השלכות סביבתיות שמשמעותן לא ידועה: התהליך הזה יפגיש את ים המלח, לראשונה זה מיליוני שנה, עם מי ים אחר, ויביא לאורך זמן לשינוי בהרכב הגאוכימי הייחודי של המים. הדבר עלול לפגוע קשות במערכת האקולוגית העדינה, וגם ביכולתם של המפעלים להפיק אשלג ממי הים המלוחים. ד"ר אלי רז וד"ר איתי גבריאלי, לשעבר מנהל המכון הגאולגי, טוענים שראשית יש לעדכן את התוכנית הלאומית לים המלח שנכתבה ב-2006 ולפעול מתוך שיקולים מדעיים ארוכי טווח - ולא להעדיף שיקולים פוליטיים שמצטלמים טוב, אך עלולים להסתיים, לטענתם, בתעלת בלאומילך נוספת.
ככה שוחים
בחזרה למשימה הכמעט בלתי אפשרית, צליחת ים המלח: עד היום לא התקיים אף משחה בסדר גודל כזה בים המלח, וששת השחיינים, לצד מצטרפות ומצטרפים רבים מהארץ, מירדן, מדרום אפריקה ועוד, התמודדו עם אתגרים חדשים שמעמידה שחייה מסוג זה וגם מצאו להם פתרונות.
עודד רהב, אחד השחיינים, מסביר שמסיכת שחייה מלאה שהובאה במיוחד מחו"ל מאפשרת להם לנשום במהלך השחייה מבלי להסתכן בחדירת מלח לעיניים. אחרי האתגר הטכני הזה, השחיינים התאמנו כדי להיות מסוגלים לשחות את מלוא המרחק, 15 ק"מ מחופי ירדן לחופי ישראל, וזאת ללא כוח הרגליים כלל - מכיוון שאלה שוקעות יחסית לפלג הגוף העליון שצף.
ארגון המשחה דורש גם תיאומים לוגיסטיים לא פשוטים, ובעזרת קשרים עם גורמים ממשלתיים וצבאיים הצליחו השחיינים להשיג את האישורים שיאפשרו את המשחה המאתגר את הגבולות הפוליטיים, הטבעיים והאנושיים.
הקבוצה כוללת, לצד השחיינים הישראלים, הירדנים והפלסטינים, גם שחיינים מדרום אפריקה, מבריטניה ומניו זילנד. המשחה התחיל היום ב-6:00 בבוקר בחמי עין גדי, משם שטו השחיינים לצד הירדני. אז החלו השחיינים בצליחת 15 הקילומטר בחזרה לחוף הישראלי, כשלצדם סירת ליווי. תנאי הים הטובים אפשרו להם להשלים את המשחה בהצלחה, אך המשימה החשובה יותר הצלת את ים המלח רק החלה.
הכתבה הוכנה בסיוע זווית סוכנות ידיעות למדע ולסביבה