ב-2008, חתמו כ-800 מרצים באוניברסיטאות אמריקאיות על מכתב שנשלח לנשיא אובמה וגינה את פעולות ישראל בשטחים הכבושים. אחד המרצים החליט לבחון אם המכתב בגנות ישראל נובע מאידיאולוגיה או ממניעים אחרים, ולצורך זה כתב מכתב שמגנה את היחס המפלה כלפי נשים במדינות מוסלמיות. הוא שלח את המכתב ל-650 מרצים שהצליח לאתר מתוך 800 החתומים על המכתב המקורי, וביקש מכל אחד מהם לחתום על המכתב שלו, כדי שיוכל לשגר אותו לנשיא.
והתוצאות? מתוך 650 המרצים, רק שלושים חתמו על המכתב בגנות היחס המפלה לנשים במדינות מוסלמיות - וזאת למרות שיותר מ-150 מהחותמים על המכתב המקורי עסקו בתחום המגדר.
נזכרתי בסיפור הזה כששמעתי אנשים ברחוב ובעבודה מסבירים מדוע לא ייתכן שנתניהו, או מישהו בסביבתו עשו משהו לא תקין בפרשת הצוללות. אינני יודע אם יש או אין חשד לעבירות על חוקים או על כללי האתיקה. הדברים יתבררו, אם יתבררו, רק אחרי חקירה. אבל כששומעים את האנשים שמסבירים מדוע לא ייתכן שהיו דברים לא תקינים בסביבתו של נתניהו, ברור שהם לא מתעניינים בעובדות, והם גם לא ייתנו לעובדות לבלבל אותם.
אותם דברים קרו גם כאשר אולמרט נחשד בפלילים וגם כאשר סטאלין מת: לא חשוב עד כמה אמין המידע שהיה על כך שהקומוניזם של סטאלין הוא לא מקום שאנשים רוצים לחיות בו הרבה מאוד אנשים בכו כשהוא מת.
מחזקים את האמונה הקודמת
ממצאי מחקרים שנאספו לאורך השנים מראים כי כאשר אנשים לומדים מידע חדש, הם לומדים אותו בהתאם לאמונות הקודמות שלהם. לכן, אם תתנו לשני אנשים לקרוא קטע זהה, המידע שהם יספגו ממנו עשוי להיות שונה לחלוטין, כי כל אחד יקרא רק את הנתונים שמחזקים את האמונה הקודמת שלו - ויתעלם מכל השאר. כבני אדם, אנחנו מוכנים לקבל רק מידע שאינו שונה מדי מהאמונה הבסיסית שלנו. מכל השאר אנחנו פחות או יותר מתעלמים.
לנטייה האנושית הזו, שלפיה אנחנו מוכנים ללמוד רק מידע שתואם את האמונות ההתחלתיות שלנו, יש לעתים עלויות כלכליות לא מבוטלות והשלכות מעניינות. אחת ההשלכות היא שאנשים נוטים להיות בטוחים מדי בעצמם: מכיוון שכל המידע שהם קולטים מאשר את ההשערות הבסיסיות שלהם, יש להם, לדעתם, סיבה טובה להאמין שהם צודקים. משום כך, לאנשים יש נטייה לפתוח עסקים גם כשאין להם את הכישורים לנהל אותם, וסטודנטים נוטים ללמוד תחומים שאין להם כל יכולת להצליח בהם.
ולראיה: כשליש מהעסקים החדשים נסגרים בתוך פחות מחמש שנים וסטודנטים רבים מבזבזים לא מעט זמן וכסף לפני שהם יכולים לצאת לשוק העבודה. למען האמת, בלי להבין את הביטחון העצמי הגבוה, קשה להבין מדוע אנשים פותחים מסעדות: כשליש מהמסעדות החדשות נסגרות בתוך פחות משנה, ומעטות שורדות יותר מחמש שנים. בכל זאת, לא מעט מהאנשים שנכשלו פעם אחת וספגו הפסדים לא קטנים, חוזרים לסיבוב שני ולעתים באותו מקום שבו נכשלו בפעם הקודמת.
רק האחרים טועים
דבר נוסף שקורה הוא שאנשים מוכנים לקבל עובדות רק אחרי שהם כבר יודעים את התוצאות, אבל אז הם משכנעים את עצמם שזאת היתה דעתם כל הדרך. לדוגמה, בסקר שנערך לפני כשנה, ענו מרבית הנשאלים כי ב-2006 הם היו נגד תכנית ההתנתקות. מובן שממצאים אלה לא מסתדרים עם תוצאות הסקרים שנערכו לפני ההתנתקות, ושבהם רוב הציבור היה דווקא בעד. המשמעות היא שלא רק שהציבור שינה את דעתו - הוא אף משוכנע שמעולם לא שינה את דעתו.
הבעיה היא שכאשר אדם עושה טעות, הוא יכול לבדוק מה הוביל לטעות. אבל אם הוא משוכנע שמעולם לא עשה את הטעות הזו, הוא משוכנע שרק האחרים טעו ולכן, לדעתו, האחרים צריכים ללמוד ממנו, ולא להיפך.
הצד החיובי של התעלמות מהעובדות ועודף בטחון עצמי הוא זה שגורם לאנשים לנסות ולקחת סיכונים גם במצבים שבהם עדיף היה שלא לעשות זאת. מחקרים מראים שפסימיים רואים את המציאות הרבה יותר טוב מאופטימיים. אבל, בדיוק מהסיבה הזאת, האופטימיים מנסים לעתים לשנות את המציאות, והפסימיים, בדרך כלל לא.
ד"ר אביחי שניר צ המכללה האקדמית נתניה ובית ההשקעות אינפיניטי