בשנים האחרונות, הצמיחה לנפש עולה רק בכאחוז לשנה, ולפי כל הסימנים, נראה שהיא הולכת להישאר בקצב זה לעוד תקופה ארוכה. יש לכך חשיבות עצומה, מכיוון שככל שהתוצר לנפש עולה, עולה גם השכר הממוצע ועולה רמת החיים. לכן כל עוד הצמיחה לנפש עולה בקצב איטי, גם רמת החיים תעלה בקצב איטי, במקרה הטוב.
אחד המפתחות לצמיחה לנפש הוא החינוך: באמצע שנות ה-1990 ובאמצע שנות ה-2000 היתה הצמיחה במשק גבוהה יחסית בתוצר לנפש, כפי שאפשר לראות בתרשים המצורף. בשני המקרים, חלק נכבד מהצמיחה הזאת מוסבר על ידי הגידול בהשכלה, בעיקר העלייה בשיעור בעלי השכלה גבוהה.
אבל המצב משתנה. כבר כיום נרשמים להשכלה גבוהה כמחצית ממסיימי התיכון, כלומר כמעט כל בעלי תעודת הבגרות. לכן הסיכוי לעלייה בכמות ההשכלה הולך ויורד, מה שמדגיש את החשיבות של איכות ההשכלה.
מדד אחד לאיכות ההשכלה בהשוואה בין-לאומית הוא מבחן פיזה. מבחן פיזה מיועד לבדוק את היכולת של תלמידים בני 15 להשתמש בידע ובמיומנויות שרכשו במהלך לימודיהם כדי להתמודד עם אתגרים שיעמדו בפניהם בחייהם הבוגרים. המבחן בודק את הכישורים של הנבחנים בשלושה נושאים עיקריים: מדעים, קריאה ומתמטיקה.
לאחרונה, התפרסמו התוצאות של המבחן שנערך ב-2015, והתוצאה הראשונה הבולטת ממנו היא שביחס למבחן שנערך ב-2012, הציונים בקריאה ירדו במקצת, ואילו במדעים ובמתטיקה הם נשארו, פחות או יותר, ללא שינוי.
במבט לטווח ארוך יותר, לעומת זאת, חל שיפור מסוים. כפי שאפשר לראות בתרשים, ממוצע הציונים בכל שלושת התחומים עלה במקצת מ-2006 ל-2015. רוב השיפור בציונים מאז 2009 הוא במתמטיקה. במדעים הציון כמעט ולא השתנה מאז 2006, וכלל לא ברור האם השיפור בציון הוא מובהק מבחינה סטטיסטית. בקריאה חל שיפור מסוים בין 2006 ו-2009, ומאז לא היה שיפור נוסף.
כלומר, למרות שהתגמול למורים ולמנהלים השתנה ולכאורה שופר בגלל תכניות אופק חדש ועוז לתמורה, ולמרות שבמהלך התקופה הוסיפו וגם החליפו תכניות לשיפור היכולת של התלמידים במקצועות הנבחנים בפיזה, בפועל, חוץ מאשר במתמטיקה, כמעט ולא היה שינוי בהישגים. כך שבמבחן התוצאה, לפחות בינתיים, התוכניות האלו לא השיגו את המטרה.
אבל חוץ מהממוצעים, חשוב להסתכל גם על הפיזור. התוצאות מראות כי למרות שבסך הכל היתה עלייה בממוצע, היא לא היתה מפוזרת בצורה שוויונית. הפיזור בין התלמידים החזקים ביותר והחלשים ביותר בכל המקצועות היה ונותר רחב: במדעים, למשל, הוא עומד על כ- 350 נקודות. זה מעמיד את ישראל באופן עקבי בשלישיה הראשונה של אי השוויון בין החזקים והחלשים.
בין יהודים וערבים, הפערים אפילו גדלו בין 2006 ו-2015. ב- 2006, הפער הממוצע בין תלמידים ערבים ויהודים היה כ-60 נקודות. ב-2015 הוא גדל לכמעט 90 נקודות. כפי שאפשר לראות בתרשים, הפער גדל גם ביכולות הקריאה והמתמטיקה.
כך שבמבט לעתיד, יש קצת שיפור ברמת הממוצע, אבל על סמך מבחן פיזה, לא נראה שהשינוי הוא מספיק גדול כדי שהשיפור באיכות הלימודים יביא להאצת הגידול באיכות החיים. מעבר לכך: יש קשר חזק בין האי שוויון בהישגים לימודיים והאי שוויון בהכנסות. המפתח להכנסה גבוהה בישראל הוא לימודים של טכנולוגיה עילית, ואת אלו אפשר ללמוד רק עם ציונים טובים. האי שוויון הגדול בציונים מבטיח שגם בעתיד הנראה לעין לא יהיה שיפור ניכר באי השוויון בהכנסות. מעבר לכך, מכיוון שהאי שוויון בציונים מתואם באופן חזק עם האי שוויון בהכנסות ההורים, המשמעות היא שעבור ילדים להורים עם הכנסה נמוכה, הסיכוי להשיג השכלה טובה והכנסה גבוהה הוא נמוך. הסיכוי להשכלה טובה והכנסות גבוהות הוא נמוך אפילו יותר לערבים, דבר הדורש התייחסות מיוחדת.
מעבר לכל הדברים הללו, יש עוד גורם שצריך להביא בחשבון. בין 2006 ל-2009 היה גידול בחלקם של הילדים החרדים באוכלוסייה. למרות שהחרדים אמורים להבחן במבחני פיזה, לפחות הבנים החרדים כמעט ואינם נבחנים, ולכן הממוצע של ישראל אינו מושפע מהציונים שלהם. משום כך, הציון האמיתי הוא נמוך יותר. אז למרות שיש עלייה בשיעור החרדים שמשתתפים בשוק העבודה בשנים האחרונות, אם לא יהיה שיפור גדול בהשכלה של הילדים החרדים במתמטיקה, אנגלית ומדעים, אז רמת החיים תגדל בקצב איטי יותר אפילו מהנוכחי, והאי שוויון יגדל אפילו יותר.
ד"ר אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה ובית ההשקעות אינפיניטי