"אתמול הילדה שלי שאלה אותי אבא למה יש ילדים שהולכים הביתה בצהריים ואנחנו נשארים בצהרון? חשבתי על זה רגע ואז עניתי כי גם אני וגם אמא אוהבים את העבודה שלנו", מספר ניר הירשמן, אב לשלושה ובעל משרד יחסי ציבור. זה כנראה אחד מהמאפיינים של כל משפחה ישראלית התמרון הבלתי אפשרי בין עבודה ופרנסה לבין גידול הילדים. כל משפחה מתמודדת עם זה אחרת, אבל לרוב הוא זה שאחראי על פיזור הילדים בבוקר והיא זו שאוספת אותם מהמסגרות. לרוב היא זו שמוותרת על קריירה משגשת כדי לתת מענה לילדים מה לעשות, לרוב הוא המפרנס העיקרי.
"בתור מפתחת תוכנה ומנהלת פרויקטים בהיי טק עבדתי שעות מאוד ארוכות לפני שנולדו לי הילדים", מספרת ענת ברוש, אמא לשלושה מראשון לציון. "הייתי נשארת בעבודה עד 7 או 8 בערב וגם אחרי אם צריך, ואחרי שנולדו לי ילדים, המעסיק הסכים שאעבוד עד 6 אבל לא פחות. אז כל יום הפך לסרט לוגיסטי אין סופי מי אוסף את הילדים ומתי. המחיר ששילמתי היה רגשות אשם בפני הילדים ולא רציתי שהילדים שלי יגדלו ככה. כשהייתי בהריון עם הילדה השלישית החלטתי לעזוב את התחום, והיום אני מנהלת גן ילדים. אני לא אומרת שאי אפשר היה לשלב אבל לא רציתי לשלם את המחיר שזה גובה מהילדים שלי".
מי שלא שוקל את האופציה של הסבה מקצועית, ומצליח למצוא סידור לילדים ולתמרן עם השעות, נתקל בקשיים רבים גם מעבר לשעות העבודה. כשחוזרים הביתה אחרי יום עבודה עמוס ורצוף התרחשויות קשה להתפנות לגמרי ולהיות רגועים עם המשפחה. " קונפליקטים ואתגרים שאנו חווים במהלך יום העבודה משאירים משקעים. גם אם המשכנו הלאה פיזית, המוח שלנו צריך זמן לעבד, וכאשר מגיעים הביתה, לעיתים אנחנו משליכים את הקשיים על המשפחה", מסבירה מיכל דן-הראל, מנכל"ית manpower ישראל. "כדאי לנסות ולעשות את ההפרדה המבנית בין עבודה לבית. למשל, לשתות משקה חם רגע לפני היציאה הביתה, או מנוחה קצרה של מספר דקות, או אימון כושר קצר בין העבודה להגעה הביתה וככה לנקות את הראש לפני שפוגשים את בני המשפחה".
גם במשפחת הירשמן רוב הנטל נופל על אמא. "אשתי היא זו שאוספת את הילדים מהמסגרות 4 פעמים בשבוע, אני אחראי על הפעם הנוספת ועל הפיזור בבוקר", מספר ניר. "גם בשעות שאני נמצא בבית אני לא יכול לנתק את הטלפון לחלוטין, וחייב להישאר זמין ללקוחות שלי".
העולם המודרני, שמאפשר לנו לעבוד כמעט מכל מקום ובכל זמן, גורם למיטוט הגבולות בין עבודה למשפחה. אנחנו עונים על מיילים מהטלפון, זמינים בכל שעה, וחושבים גם בבית על נושאים שרלוונטיים לעבודה. "אבל אין מצב שהילדים יכולים לתת לי לנהל שיחת עבודה בשעה שאני אמור להיות איתם בבית, הרי הם יציקו לי וידברו איתי תוך כדי. אז אני עונה לטלפון בערב אבל מקפיד להבין את מידת הדחיפות של השיחה לפני שאני צולל לתוכה ומטפל בעניין. גם אשתי מציבה חוקים ברורים בכל הנוגע להתנהלות שלי בשעות שאני כן נמצא בבית אין פגישות אחרי השעה 7 בערב וסוף השבוע כולו מוקדש למשפחה", מסביר ניר.
"אני ממליצה לשריין זמן מוגדר שבו הטלפון יושתק או יונח בצד. זה יכול להיות ארוחת ערב משפחתית מספר פעמים בשבוע, או מסורת של בילוי משפחתי באחד מערבי השבוע. כאשר הלו"ז משוריין קדימה, קל יותר להתנתק ולהתרכז במשפחה", מייעצת דן-הראל.
רגשות אשם והפיצוי החומרי
כנראה שרגשות האשם הם חלק בלתי נפרד מההורות המודרנית. אולם אחת הסכנות בכך היא הרצון "לפצות" את הילדים באמצעות הטבות חומריות. בניגוד למה שנהוג לחשוב על הילדים התמימים, הם קולטים זאת במהירות ויודעים להפעיל לחצים רגשיים על ההורים. "גם אם ההורה מרגיש רגשות אשם, הפיצוי צריך להגיע בדמות זמן איכות, כמו בילוי משותף או יציאה למסעדה, אבל כדאי מאוד שיהיה לזמן הזה גם ערך חינוכי", מוסיפה דן-הראל.
אז אין מנוס מעבודה מנטאלית שעלינו לעשות כדי להצליח במשימה. על פי ההמלצות של דן-הראל , אם נבין שכל בחירה בחיים גובה מחיר מסוים, נוכל להיפטר מרגשות אשם הרי הם לא עוזרים. אם נתייחס למשפחה שלנו כצוות וננסה לייעל תהליכים בדיונים משפחתיים, יוקל לנו. אם נציב יעדים גם בחיי המשפחה כפי שאנו עושים בעבודה, נצליח להשיג אותם. לקחת פסק זמן באמצע היום לעצור בצהרי היום ולחשוב על יקירכם, היכן הם, מה הם עושים כרגע, איך היה המבחן שלהם וכו'. מומלץ גם לשלוח הודעות סמס פרטניות (לא בקבוצה) במהלך היום והכי חשוב אם נצליח להיות מעורבים באופן אקטיבי בחיי הילדים נבדוק את הילקוטים שלהם, לא נוותר על אסיפות הורים ונדבר עם הורי החברים, נהיה הורים טובים יותר גם כשיש לנו קריירה.