חז"ל דרשו כבר לפני מאות שנים טובל ושרץ בידו. הם התכוונו שכאשר אדם חוטא מעוניין לתקן את דרכיו הוא לא יכול לעשות זאת כאשר הוא ממשיך לחטוא באותו העוון. המשל של החכמים היה חוזר בתשובה שלכאורה טובל במקווה על מנת לכפר על חטאיו ובאותו הזמן מחזיק שרץ שהיא חיה טמאה ביד. ממשלת ישראל עומדת לחוקק חוק שיצמצם את עיכובי תשלום שהיא אחת מהאשמות העיקריות בביצוען. כבר שמעתי אנשים שקוראים לדרך התשלומים של הגופים הממשלתיים "שוטף קיץ" או "שוטף חורף".
המינוח שאליו מתכוונים בשוטף+30 או שוטף+60 מקובל בכל העולם הכלכלי, כך שבמסחר בין עסקים או חברות קיימת תקופת זמן בין תקבול השירות או המוצרים לבין התשלום בגינם. בתקופת זמן זו החשבונית מתקבלת אצל העסק, המחסנאי מסתכל על החשבונית ובודק אם היא מתאימה לניירת שלו, הרכש בודק שבכלל הזמין, המנהל הרלבנטי בודק שאכן קיבל את השירות ושהוא מרוצה ממנו, הנהלת החשבונות מכניסה למערכת החשבונות, החותמים בודקים שיש כסף בבנק וכדומה.
כל התהליך נמשך זמן לא מבוטל, ולכן מקובל בכל העולם כי יש פרק זמן של 30-60 יום שבו החשבונית אמורה להיות משולמת. בכל העולם משתמשים במונח NET 60 או 30 שמשמעם 60 יום בדיוק מקבלת החשבונית הוא מועד התשלום. בישראל אנחנו חכמים יותר, וכאן החשבוניות תמיד ישולמו בסוף החודש, שעה שמנהל הכספים והמנכ"ל יישבו יחד בחדר ויחתמו על העברה בנקאית או על הצ'ק. מסיבה זו נקבע כי אם הוגשה חשבונית ב-10 לחודש פברואר יראו אותה כאילו הוגשה בסוף פברואר וזו משמעות ה"שוטף". שוטף+60 משמעו סוף החודש שבו הוגשה החשבונית ועוד 60 יום. כלומר החשבונית שהוגשה ב-10 לפברואר תשולם בסוף אפריל.
במידה מסוימת גם המשכורות שהשכירים מקבלים הם כעין "שוטף+5" למי שמקבל משכורת ב-5 בחודש. כלומר שירותי העבודה ניתנו למעסיק במהלך כל החודש, ואז חשבות השכר לוקחת חמישה ימים לחישוב ומשלמת את השכר חמישה ימים לאחר סוף החודש.
כרטיסי אשראי הם שוטף+2 (למי שההורדה היא ב-2 לחודש), כלומר המושג הזה הוא מושג בנאלי לכאורה. אבל מדינת ישראל על שלל זרועותיה הביאו את השיטה של שוטף+ לשיאים - שוטף+120, ואף שוטף+150 - שזה הכל חוץ מ"שוטף".
למען הסר ספק הממשלה היא החוטאת הגדולה שהורסת עסקים, מאחר שאחד התשלומים הכבדים ביותר של כל עסק הוא מס הכנסה, ביטוח לאומי ומע"מ. אלה משולמים עד 15 בחודש העוקב, כלומר שוטף+15. כלומר, הממשלה וגופיה השונים שמחזיקים בכסף, יחייבו בקנסות ובעיקולים אם הכסף לא יועבר בשוטף+15. הם עצמם, לעומת זאת ישלמו לגוף העסקי את הכסף בשוטף + 90, 120, שוטף קיץ וכדומה.
בין עסקים רגילים, שאינם ממשלתיים, נדיר שיש תנאי אשראי הגבוהים משוטף+90, וזה מטעם אחד פשוט חברות מסחריות לא יכולות להתמודד עם תנאים אלה ופשוט יעדיפו שלא לעשות עסקים עם גופים מעכבי תשלום שכאלו. למדינה יש את הלוקסוס הגדול להכריח את כולם לעבוד בצורה מעוותת כזו, מאחר שכמעט רק היא יכולה לצאת במכרזי ענק כמו בניית כבישים או ערים, תחזוקת צבא או בתי חולים.
מה גורם לפשיטת רגל?
לשאלה מה הגורם העיקרי לפשיטות רגל של חברות, התשובה המתבקשת, לכאורה, היא הפסדים עסקיים. ואולם לא זו התשובה הנכונה. הסיבה העיקרית לפשיטות רגל עסקיות היא מצוקת תזרים מזומנים. חברות ועסקים קורסים כשהם נתקעים בלי כסף לשלם משכורות או לספקים קריטיים. יש הרבה יותר מצבים שבהם החברה לכאורה רווחית או מאוזנת אך הכסף שלה נמצא אצל לקוחותיה והיא לא מצליחה לגבות אותו. כשזה קורה החברה נקלעת לסחרור של אי תשלום - ואז הספקים עוצרים את המשלוחים ופעילותה השוטפת נעצרת. ושלא יהיו אי הבנות: גם אז מס הכנסה הוא הראשון בתור לגבות את הכסף שלכאורה חייבים לו מכל הנושים העסקיים. אז אם יש לחברה שנמצאת במצב לא פשוט בגלל לקוחות שהם גופי מדינה נכונו לה זמנים קשים, בגלל שהממשלה לא עקבית בתשלום.
התנהגות המדינה הקלוקלת הזו גם דופקת את העסקים במובן נוסף כדי לגשר על פער המזומנים שנכנסים מדי פעם לבין המזומנים שיוצאים בקביעות החברה נזקקת להלוואות, על הלוואות משלמים ריבית, והבנקים שיותר משמחים לקחת ריבית ועמלות מהגופים שהכי נזקקים להם. התנהגות הממשלה גורמת גם לנזק עקיף.
הכותב הוא מנהל כספים בחברה תעשייתית מיילים yehudam7@gmail.com