ב- 20 השנים האחרונות נוסף לשורת האתגרים הניצבים בפני שרי האוצר בישראל אתגר נוסף -בישראל של היום אי אפשר לנהל כלכלת בחירות. כשמדברים על כלכלת בחירות, מתכוונים לכך שכשנה לפני הבחירות מתחילים שרי האוצר "לחלק מתנות" לציבור: להגדיל את ההוצאות ולהוריד את המסים. את מחיר צעדים אלה משלם שר האוצר הבא כשהוא נכנס לתפקידו. השר החדש צריך להתחיל את הקדנציה שלו בקיצוץ רוחבי, שזה מעין שם קוד לביטול שקט של ההטבות שנתן קודמו.
מאחורי רעיון כלכלת הבחירות עומדת ההנחה שהציבור לא מסתכל קדימה. הציבור רואה שהוא מקבל מתנות, ולכן הוא יבחר במי שכבר חילק אותן. מי שמנהל כלכלת בחירות חושב שהציבור מאמין ששר אוצר שמחלק מתנות עושה זאת בגלל שהוא יותר מוכשר מכל שרי האוצר האחרים.
בפני שרי האוצר כיום עומדת בעייה - אף אחד לא יודע מתי תתקיימנה הבחירות הבאות. שר האוצר הקודם, יאיר לפיד, למשל, סבל מכך קשות. הממשלה שבה הוא כיהן החזיקה בקושי שנה וחצי, ולכן עד שהוא הספיק להתארגן ולהגיע לעמדה שבה הוא יוכל לחלק לציבור הטבות, הציבור כבר חזר לקלפי. התוצאה היתה שהתמיכה במפלגה שלו ירדה מ- 19 מנדטים ל- 11.
הפתרון של שרי האוצר לבעייה החדשה הוא כפול: מצד אחד - החלפת העשייה בהודעות על עשייה ומצד שני - ניהול כלכלת בחירות כבר מהיום בו הם נכנסים לתפקיד, כדי שחס וחלילה לא יתפסו אותם לא מוכנים. כל שר אוצר מנכס לעצמו תחום דגל, ומנסה כבר מהיום בו הוא נכנס לתפקיד להראות איך הוא פועל בתחום זה לטובת הציבור.
שר האוצר יובל שטייניץ, למשל, ניסה להמנע מכלכלת בחירות, אבל גם הוא לא ממש הצליח: כל פעם שהתחילו מחאות בנוגע למחירים (לדוגמא מחירי הדלק ומחירי החשמל), הוא דאג להוריד מסים. במידה והוא לא עשה זאת מספיק מהר ביוזמתו, ראש הממשלה כבר דאג להסביר לו כיצד עליו לפעול... השיא היה בשנת כהונתו האחרונה, כשהוא הצליח לייצר גרעון כפול מכפי שתוכנן בראשית השנה, ועד היום אף אחד, כולל מבקר המדינה, לא הצליח לגלות איך זה קרה ומי האחראי לכך.
שר האוצר לפיד ניסה לקדם בעיקר את הוזלת מחירי הדיור וצמצום ההוצאות על האוכלוסייה החרדית. בסופו של דבר, מכל המהלכים שהוא העביר, או ניסה להעביר, כמעט כלום לא קרה. הדבר העיקרי שזכור זה רצונו לתת לציבור מע"מ אפס על דירות, הצעה שהוא התעקש להעביר בניגוד לדעות הרווחות בקרב בכירי משרד האוצר ובנק ישראל.
שר האוצר משה כחלון למד את הלקח מלפיד. אם אינך יודע מתי הבחירות, הנח שהן בפתח. לכן כבר בתקציב הראשון שלו, הוא החליט שהוא "מחלק מתנות". כפי שאמר לי פקיד אחד במשרד האוצר, כחלון הוא שר האוצר הראשון שיש לו לתת לכ-ו-ל-ם, חוץ מלקיבוצניקים, שרק מהם הוא לקח (ודווקא בצדק). הוא החזיר את העברות הכספים לחרדים לרמה בה שהו לפני הקדנציה של לפיד, הוא חילק הטבה אדירה לזכאים במסגרת תכנית "מחיר למשתכן", הוא הוריד את המע"מ ואת מס החברות, ועכשיו הוא גם מתכוון להגדיל את קצבאות הזקנה, והתחייב להוריד מסים נוספים, למרות שספק עם גביית המסים היא בקצב מספיק שיאפשר גם את מהלכיו המתוכננים וגם עמידה ביעדי התקציב.
הדבר היחיד שהוא עשה יותר מ"לחלק מתנות", זה להכריז על החלטותיו "לחלק מתנות". כיום המכשירים הניידים של העיתונאים מצלצלים לא רק כאשר מתקבלת החלטה וכאשר היא מאושרת, אלא בכל פעם שהיא עוברת שלב בתהליך. כך שכל החלטה מקבלת ארבע או חמש כותרות, כדי שמי שלא שם לב שחלק מההודעות הן בעצם ממוחזרות, יכול לחשוב שכמות הדברים שנעשית היא גדולה, עצומה ורבה.
הדבר משאיר לעומדים מהצד שלוש קושיות פתוחות: הראשונה, היא האם ניתן לקרוא לכלכלה "כלכלת בחירות" כאשר היא מתנהלת מהיום הראשון לכהונת שר האוצר, וכאשר אף אחד אינו יודע מתי הבחירות הבאות תתקיימנה. השנייה היא האם הציבור מאמין לכך, והשלישית, האם ייתכן שכלכלת בחירות זה בעצם הדבר הנכון לעשות לפעול לפיו.
ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.