השבוע הצליח נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן להעביר רפורמות מקיפות במדינה שמגדילות את הסמכויות של משטרו. השאלה הפשוטה העולה מהמהלך היא: האם הדבר טוב לציבור הטורקי? בהנתן מצבה של טורקיה כיום, אין ספק שחלק גדול מהשאלה מתמקד בכלכלה. כפי שאפשר לראות בתרשים 1, מאז 2012, גם האבטלה וגם האינפלציה בטורקיה נמצאות במגמת עלייה. כלומר, המחירים עולים, אך לאנשים יש פחות כסף.
המשבר הכלכלי יכול להסביר מדוע העם רוצה משטר חזק: ההיסטוריה מלמדת שכאשר המצב הכלכלי רעוע, אנשים מחפשים שליטים חזקים. המשבר הכלכלי עודד, בין היתר, את העלייה של הקומוניסטים ברוסיה, ושל הפאשיסטים באיטליה. נשאלת השאלה: האם הויתור על הדמוקרטיה אכן משפר את הצמיחה הכלכלית. או במילים אחרות, האם דמוקרטיה טובה לצמיחה, או שהעובדה שבדמוקרטיה צריך להצביע על כל דבר ולעיתים גם להתפשר בגלל כל חבר כנסת סורר ממפלגה קטנה בקואליציה, גורמת לכך שדמוקרטיה היא בעצם דבר שמפריע, ולכלכלה טובה עדיף שליט חזק שיכול להזיז את מה שצריך?
בעבר, כלכלנים משפיעים מאד, טענו שהדמוקרטיה היא הבסיס לכלכלה טובה. על פי כלכלנים כמו פרידריך האייק ומילטון פרידמן, דמוקרטיה מאפשרת פיזור של כוח, ופיזור הכוח הזה נותן לאנשי העסקים את ההזדמנות לייצר עסקים טובים. לעומת זאת, ברגע שמשטר נעשה ריכוזי, הוא בהכרח מנסה להתערב בכלכלה, וברגע שהמשטר מתערב, כבר לא ניתן לעשות עסקים.
הדבר הביא את האייק ופרידמן לדבר על שלטון החוק. כשהם דיברו על שלטון החוק, הם לא התכוונו לומר שקיימים במדינה חוקים: גם במדינה דיקטטורית קיימים חוקים, ואפילו הרבה יותר חוקים מאשר במדינה דמוקרטית, אבל הדבר לא הופך דיקטטורה למדינה עם שלטון חוק. כשהאייק ופרידמן דיברו על שלטון חוק, הם התכוונו לומר שהמדינה שומרת על מספר עקרונות בסיס. העקרון הראשון: המדינה אינה פוגעת בזכויות קניין, ואינה יכולה לפגוע בהן. העקרון השני הוא שאף אחד במדינה אינו מעל החוק, והעקרון השלישי דיבר על כך שהממשלה אינה יכולה לחוקק או לשנות חוקים באופן אקראי כדי להתמודד עם מצבים קיימים: ניתן לחוקק חוקים כדי לשמור על עקרונות, אבל לא כדי לפגוע באנשים מסויימים.
שלטון ריכוזי, בהגדרתו, אינו חייב לשמור על אף אחד משלושת העקרונות האלו. השליט נמצא מעל החוק, לשליט יש את היכולת לחוקק חוקים, והשליט יכול להחליט לגזול זכויות קניין. בטורקיה, למשל, בעקבות נסיון ההפיכה, הממשל שלל את זכויות כל מי שהוא חשד בו במעורבות בהפיכה, ומרבים נוספים הוא שלל את הזכות לעבוד.
מאז שפרידמן והאייק העלו את השערתם לגבי הקשר בין דמוקרטיה וצמיחה, נעשו מחקרים אקדמיים רבים שמטרתם לבדוק האם דמוקרטיה אכן תומכת בכלכלה, או שאולי היא בעצם מפריעה, מאחר ולפחות בתיאוריה, בהחלט אפשר לדמיין שליט ריכוזי שבוחר מרצונו לשמור על שלטון החוק, ואז היכולת שלו לשלוט ללא מגבלות יכולה אפילו לסייע לצמיחה. המחקרים הגיעו למסקנה שראשית, דמוקרטיה אינה מסייעת לצמיחה. שנית, שמירה על שלטון החוק מסייע לצמיחה. שלישית, צמיחה כלכלית דוחפת מדינות לכיוון דמוקרטי יותר, ולכן משטרים ריכוזיים צריכים לשלוט בצמיחה ולנתב אותה, אם הם רוצים לשמור על הכוח שלהם. פעמים רבות הדבר אומר שהם מצמצמים את הצמיחה ומונעים השכלה גבוהה מחלק מהאוכלוסיה. רביעית, דמוקרטיה עוזרת לשמירה על שלטון החוק. לכן נכון שכאשר שליט ריכוזי בוחר לשמור על שלטון החוק, הצמיחה יכולה להיות מאד גבוהה במדינה שלו. אבל בדרך כלל, הוא בוחר לחוקק חוקים שנוחים לו, ולא כאלו שמכבדים את זכויות הקניין של האחרים.
לכן מי שחושב שאפשר לוותר על הדמוקרטיה ולהשיג צמיחה, צריך לזכור שבלי דמוקרטיה, לעיתים קרובות מפסיקים גם לשמור על שלטון החוק, ולעיתים גם נעשה פחות כדאי להשקיע בחינוך לכולם. כפי שכתב פעם עמיתי, ד"ר יניב ריינגוורץ: "אם אתה במדינה מערבית ודמוקרטית והממשלה עושה טעות, אתה בבעיה. אם אתה לא במדינה מערבית, כנראה שהטעות של הממשלה זאת לא הבעיה הכי גדולה שלך".
ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה