יום העצמאות עבר וזהו זמן טוב להזכר שחלק לא קטן מטובי האנשים שנולדו בארץ, אינם נמצאים פה. לפי החישוב של פרופסור דן בן דוד, היחס בין מספר הישראלים שעובדים כאנשי סגל באוניברסיטאות בחו"ל ואנשי הסגל באוניברסיטאות בארץ הוא כמעט רבע. כלומר אחד מכל חמישה אנשים בישראל שיש להם הכישורים והיכולת להיות חוקרים אקדמאיים, נמצא בארה"ב ועוד לא מעט אחרים, שוהים במדינות אחרות. כפי שאפשר לראות בתרשים 1, הדבר שם את ישראל, בהפרש גדול, במקום הראשון מבין המדינות ששולחות אנשים מוכשרים לחו"ל.
תרשים 1: אחוז מאנשי סגל אקדמי במדינות האם אשר עובדים כסגל באוניברסיטאות בארה"ב (מקור: בן דוד, 2008)
באופן לא מפתיע, שיעור העוזבים גדול יותר, ככל שאנשים משיגים תעודות מתקדמות יותר. לפי נתונים של הלשכה המרכזית לסטטסיטיקה (למ"ס) כ- 5% מבעלי התואר הראשון והשני נמצאו ב- 2015 מעל שלוש שנים בחו"ל, לעומת למעלה מ- 10% מבעלי הדוקטורט.
יש סיבות שונות לשיעור הגבוה של העוזבים ושלוש מהן חשובות במיוחד. הסיבה הראשונה היא העובדה שכדי להתקבל כסגל למחלקה טובה בארץ, צריך לצאת לחו"ל. ההנחה בחלק גדול מהמחלקות בארץ היא שמי שלא התנסה בחו"ל, לא צבר את הנסיון הנדרש כדי להצליח. כתוצאה מכך, מי שמסיים אוניברסיטה בארץ יודע שאם הוא לא יתקבל לפוסט-דוקטורט או למשרה בחו"ל, לא יהיה לו כמעט סיכוי לקבל משרה בארץ.
רוב אלו שיוצאים לחו"ל, עושים זאת במחשבה שיחזרו. אבל אם הם יצאו נשואים, הם מגלים לעתים קרובות שעד שהם חוזרים ארצה, כבר היו להם ילדים, ולא כל כך קל להוציא את הילדים מהסביבה שבה הם גדלו. במקרים רבים, גם ההורים כבר התרגלו לסביבה החדשה. מי שיצאו רווקים, לעומת זאת, ופגשו בחו"ל את בחיר ליבם, גם הם לא תמיד חוזרים לארץ.
הסיבה השנייה היא השכר. בארץ, תוספת השכר הצפויה מלימודי דוקטורט היא שלילית. כך שבמקצועות רבים, למי שמתכנן להישאר בארץ עדיף לסיים ללמוד אחרי תואר ראשון או שני. תואר שלישי רק מזיק לשכר ולסיכויים שלו למצוא תעסוקה. לכן, אחת הסיבות שסטודנטים בכלל לומדים לדוקטורט היא הסיכוי לצאת לחו"ל. כך שאם לא היו דוגמאות של ישראלים שמצאו עבודה בחו"ל, ייתכן מאד שבכלל לא היו ישראלים בעלי השכלה שלומדים לתואר שלישי. כך שדווקא העובדה שיש לא מעט ישראלים בחו"ל היא סיבה אחת טובה לכך שלמרות המחסור בתקבציבים, מערכת ההשכלה הגבוהה הישראלית ממשיכה להיות איכותית ותחרותית.
הסיבה השלישית היא שבשנים האחרונות, הולך ונעשה קשה לקנות דירה בישראל. הדבר משפיע בעיקר על ילדים של עולים חדשים, מאחר וכשההורים נולדו בארץ, הרבה פעמים הם יכולים לעזור לילדים לרכוש דירה. את התוצאה אפשר לראות בתרשים 2. למעלה מ- 12 אחוזים מאלו שלא נולדו בארץ ושסיימו תואר אוניברסיטאי עזבו את הארץ. אם מסתכלים על בוגרי תואר שלישי, התוצאות אפילו בולטות יוצר: קרוב ל- 30% מבוגרי תואר שלישי שנולדו בבריה"מ לשעבר עזבו את הארץ.
סיפור אישי שימחיש את המצב הוא שלפני כמה חודשים פגשתי חבר שעלה מארה"ב, התחתן עם ישראלית והתכוון לא לעזוב לעולם. אבל לאחר שסיים את הדוקטורט, וגם עשה פוסט-דוקטורט בחו"ל, הוא מצא את עצמו עם שני ילדים ועם הצורך לקבל החלטה איך להמשיך. אפשרות אחת היתה לחזור לארץ ולהלחם על משרה בשכר סביר באוניברסיטה ישראלית, לצד הצורך לקנות דירה. האפשרות השנייה היתה קבלת משרה טובה בארה"ב.
כשדיברנו על ההחלטה שלו, שמענו את ראש הממשלה מסביר שהוא המליץ לכולם לקנות דירות כבר ב- 2008, ואם רק היו מקשיבים לו, כולם היו מאושרים עכשיו, כי לכולם היו דירות עם שווי גבוה. אם החבר שלי לא היה מחליט לעזוב עוד לפני, אני חושב שהוא היה עוזב באותו רגע. כי ב- 2008, החבר שלי היה סטודנט נטול חסכונות ונטול משפחה. ככל שחולף הזמן, יש יותר ויותר אנשים שב-2008 אפילו לא הגיעו לגיל שבו הם יודעים כיצד לאיית נכונה את המילה "דירה," שלא לדבר על לקנות אחת. כך שאם הציפייה תהיה שאנשים ישארו בארץ כי ב-2008 הם יכלו לקנות דירה, כנראה ששיעור העזיבה לא ירד.
תרשים 2 : אחוז הישראלים בעלי תואר אקדמי שגרו ב- 2015 מעל שלוש שנים בחו"ל, לפי ארץ לידה. מקור: למ"ס
ד"ר אביחי שניר-כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.