הבנק השוויצרי "ווגלין" היה הבנק הוותיק ביותר בשווייץ. השלט בחזיתו התגאה בשנת היסוד: 1741. ווגלין היה בנק פרטי מהסגנון הישן, שומר סוד מוחלט בהחלט, ובוחר בקפידה את לקוחותיו - אנשי עסקים מכובדים ועשירים מאוד מרחבי העולם, שראו בבנק מקלט בטוח וסודי ביותר להון הרב שצברו.
אבל, ביום האחרון של שנת 2013 נכתב הדף האחרון בסיפורו המופלא של הבנק - והוא בישר ללקוחותיו על סגירת שעריו. מה שהביא לקריסת הבנק המכובד היה שינוי דרמטי בכללי המשחק: חוקי הבנקאות החדשים בארצות הברית שוב לא הרשו לאזרחי המדינה להחזיק בחשבונות בנק סודיים, ששירתו יפה בעיקר עברייני מס.
כדי לייעל את האכיפה, קבע החוק לאכיפת חוקי המס על חשבונות זרים - FATCA (Foreign Account Tax Compliance Act) - כי על הבנקים אסור לספק לאזרחים אמריקאים מקלטי מס. עליהם לדרוש מהלקוחות הסבר למקור הסכומים המופקדים בבנק, ולדווח לרשויות על החשבון וזהות בעליו. החוקים החדשים שמטו את הקרקע העסקית מתחת רגליהם של לא מעט בנקים שוויצרים, וגם בנקים אחרים שאימצו את שיטת החשבון הסודי ברחבי העולם.
כשגילו הרשויות בארצות הברית שהבנק השוויצרי מתקשה לעמוד בכללים, וממשיך לספק את שירותיו הטובים והסודיים לאזרחים אמריקאים, הם העמידו אותו לדין. בכירי הבנק נמנעו מלהתייצב בבית המשפט, אולם הודו באמצעות עורך דין שסיפקו שירותי בנקאות סודיים ל-100 אזרחי ארצות הברית, שהפקידו 1.2 מיליארד דולר אשר הועלמו מעינה של רשות המסים. הקנס שהוטל על הבנק לא היה גדול במיוחד - 58 מיליון דולר בלבד; אולם אובדן היכולת לספק חשבונות סודיים לעשירי ארצות הברית שמטה את הבסיס לקיומו.
ווגלין הוא עד כה הבנק היחיד שנסגר בעקבות הכללים החדשים, אבל קרוב ל-100 בנקים נוספים ברחבי העולם נאלצו להתמודד עם חקירות, תביעות וקנסות עתק - לאחר שהתברר שנוהלו אצלם חשבונות סודיים. הבנק השוויצרי הגדול ביותרUBS נאלץ לשלם קנסות בהיקף של כ-780 מיליון דולר, ולחשוף שמות של מאות לקוחות עשירים, רבים מהם הסתבכו קשות עם רשויות המסים בעקבות החשיפה הדרמטית.
הקנס כבד, אך בנק לאומי יצא בזול
גם מערכת הבנקאות הישראלית עלתה על הכוונת האמריקאית, והסערה, מתברר, רחוקה מלהירגע. בנק לאומי נאלץ לשלם קנסות והוצאות משפטיות בסכום המתקרב לשני מיליארד שקל, לאחר שבתום חקירה ממושכת נאלץ להודות שגם הוא סיפק שירותי בנקאות סודית למאות אזרחים אמריקאים - חלק גדול מהם יהודים ובעלי אזרחות כפולה ישראלית-אמריקאית.
החקירה חשפה מערכת שיטתית ומתוחכמת שניהל הבנק, ככל הנראה בידיעה ברורה שהפעולות אינן תואמות את החוק האמריקאי. הקנס הכבד ששילם הבנק היה קטן מאוד לעומת התסריטים מהם חששו משפטנים שעקבו אחר הפרשה. אחת הסנקציות הקטלניות שהיו האמריקאים עלולים להטיל על הבנק, הוא איסור לעשות עסקים עם חברות וגופים אמריקאים. במונחי הבנקאות המודרנית, הייתה החלטה כזו יכולה להביא לחיסול מיידי של פעילות הבנק, או לפחות מרביתה.
בנק לאומי, כך נראה, סגר עניין עם השלטונות האמריקאים, ללא הסדר שאיים על יציבותו או על יכולתו להמשיך לפעול בארצות הברית. אבל השלכות הפרשה ממשיכות לרחף מעל הבנק ומנהליו בתקופה בה בוצעו העבירות. הראשונים להגיב היו בעלי מניות בבנק, שדרשו מהמנהלים בתקופה ההיא פיצוי על הנזקים שנגרמו להם.
יו"ר הבנק איתן רף, המנכ"לית גליה מאור ומנהל החטיבה העסקית, צבי איצקוביץ, פרשו מתפקידיהם בטרם נחתם ההסכם עם הרשויות הפדרליות של ארצות הברית, זאת לאחר שקיבלו עשרות מיליוני שקלים כבונוסים על הישגיהם בניהול מצוין של הבנק. לאחר שהתבררה האמת, דרשו מהם בעלי המניות להחזיר לבנק את הבונוסים.
בפשרה, שאישר לפני שנה השופט חאלד כבוב, הוחלט שהם יחזירו רק 5.1 מיליון שקל. בנוסף, חויבה החברה המבטחת את המנהלים מפני תביעות כאלה לשלם לבנק 91 מיליון דולר, שמתוכם קיבלו בעלי המניות כ-10 מיליון דולר בלבד.
הקנסות יהפכו לפרט שולי, אם אישום יוגש על סיוע בהעלמת הכנסות
הקנסות ששילמו המנהלים עשויים להתברר כפרט שולי בפרשה, אם תחליט הפרקליטות להגיש נגדם כתבי אישום על סיוע בהעלמת הכנסות והלבנת הון. "מדובר בעבירות חמורות, שהרשעה בהן עלולה גם להביא לעונשי מאסר בפועל", אומר עו"ד רני שורץ, המתמחה בעבירות הלבנת הון. למרות החקירה המפורטת בארצות הברית, לא יוכלו החוקרים הישראלים להשתמש בראיות להלבנת הון של אזרחים אמריקאים נגד הבנקאים הישראלים.
"החקירה הישראלית חייבת להתמקד רק בעבירות שבוצעו בישראל על ידי ישראלים. אזרח ישראלי אינו יכול לעמוד לדין על עבירות שביצע במדינה זרה, למעט עבירת שוחד", הוא מדגיש. למעשה, החוק הישראלי שונה במידה מסוימת מהחוק האמריקאי, המחייב דיווח מפורט על פתיחת חשבון בנק; אבל עו"ד שוורץ מציין שאם יוכח שהבנק שיתף פעולה עם לקוח ישראלי בהעלמת הכנסות מהרשויות בישראל באמצעות פתיחת חשבון סודי, ניתן יהיה להאשים את הבנקאים.
עם זאת, עו"ד צבי גבאי ממשרד ברנע, המתמחה בעבירות צווארון לבן ולשעבר הממונה על האכיפה ברשות ניירות ערך, צופה שיתוף פעולה הדוק בין החוקרים האמריקאים בפרשה לחוקרים הישראלים. "שיתוף הפעולה מתבצע באמצעות מנגנון הסיוע המשפטי הבינלאומי במשרד המשפטים. במסגרת זו יכולים חוקרים אמריקאים להיות מעורבים בחקירה של ישראלים, למרות שאת השאלות בפועל שואל החוקר הישראלי", הוא מוסיף.
לא לבד: יש עוד בנקים על הכוונת
בנק לאומי לא לבד. חקירה מסועפת של הרשויות בארצות הברית בפרשיות של הלבנת הון נמשכת נגד בנק הפועלים ובנק מזרחי טפחות. פתיחת החקירה נגד מנהלי בנק לאומי עלולה להיות חדשות רעות גם למנהלי הבנקים האלה, ולבכירים נוספים במערכת.
גורם מעוניין נוסף בהסתעפות החקירה היא רשות המסים. החוקרים האמריקאים לא התעניינו בחשבונות הסודיים שפתחו אזרחים זרים בבנקים, אולם חקירה על חשבונות סודיים של ישראלים בסניפי בנקים ישראלים בחו"ל, עלולה לפתוח תיבת פנדורה נוספת של מעלימי מס ישראלים. אם יתגלו חשבונות סודיים כאלה, עשויים להתגלות ביניהם אנשי עסקים בכירים בעלי פעילות בינלאומית מסועפת.
בנק מזרחי טפחות הגיע לפני שנתיים להסכם למינוי רו"ח חיצוני שיבדוק את החשבונות החשודים כבלתי חוקיים, ויגיש לרשויות בארצות הברית את ממצאיו. שני הבנקים צופים שהקנסות עשויים להיות קטנים מהקנסות שהוטלו על לאומי.
החקיקה הבינלאומית הנרחבת נגד הלבנת הון ומקלטי מס, שינתה חלק גדול ובלתי מפורסם במיוחד של מערכת הבנקאות הישראלית. במשך שנים החזיקו הבנקים בפעילות בינלאומית נרחבת, ופתחו סניפים במקומות עלומים במטרה לשמש מקלט להון יהודי. לעתים קרובות היו אלה מקלטי מס. אולם לא רק חוקי המס תרמו לפריחת עסקי הבנקאים הישראלים: יהודים עשירים רבים חיפשו פשוט מקלט לכספם מפני הלאמה והחרמה.
סניף הבנק בערי בירה ומרכזי מסחר שימש מעין שגרירות כלכלית ישראלית; הבנקים הישראלים אפשרו לפתוח חשבונות סודיים באמצעות סניפיהם השוויצריים, שפעלו על פי קוד הסודיות המפורסם. שם גם גויסו תורמים ומשקיעים לישראל. חלק גדול מהפעילות הזו נעלמה בשנים האחרונות. יש הטוענים שהשינוי הבנקאי הביא גם להתרופפות הקשרים של הקהילות בישראל ופגע בגיוס ההשקעות.
אבל לבנקים הישראלים פשוט אין ברירה היום: חשיפה של שערוריית מסים נוספת עלולה להפוך כל בנק בעל פעילות בינלאומית לשותף לגורל של ווגלין השוויצרי.