כשאני נוסע בדרכים ורואה את השלטים שצועקים שצריך להציל את צה"ל משירות נשים, אני חושב לעצמי שאיזה מזל שאף אחד עדיין לא מציע להציל את שוק העבודה משירות נשים. למה? תרשים 1 שלפניכם מראה את הקשר במדינות מפותחות בין שיעור הנשים בשוק העבודה לבין התוצר לנפש. כפי שאפשר לראות, יש קשר די חזק בין השיתוף של נשים בשוק העבודה לבין רמת התוצר, והחיים, במדינות השונות.
בצד אחד של הגרף נמצאות מדינות כמו תורכיה, צ'ילה ומקסיקו, בהן, למרות העובדה שהן מדינות מפותחות, שיעור התעסוקה של הנשים הוא די נמוך. בצד השני של הגרף נמצאות המדינות הסקנדינביות שבהן שיעור התעסוקה של הנשים גבוה בהרבה. את הקשר בין שיעור התעסוקה של הנשים והתוצר לנפש אפשר לראות בקו הישר, שמראה שבממוצע, עלייה של אחוז בשיעור הנשים בכוח העבודה, מעלה את התוצר לנפש בכשני אחוזים.
תרשים 1 : הקשר בין התוצר לאחוז הנשים בשוק העבודה
הקשר בין העלייה בתוצר לשילוב של נשים בכוח העבודה הוא בחלקו קשר ישיר. כלומר, השילוב של נשים בכוח העבודה מגדיל את כח העבודה, והגידול בכוח העבודה מגדיל את התוצר. התרומה הזאת של הנשים לכוח העבודה חשובה בעיקר במדינות המפותחות שבהן שיעור הילודה יורד והחלק של המבוגרים באוכלוסיה גדל, מכיוון שבלי הנשים בכוח העבודה, המחסור בעובדים היה מחסל חלק גדול מהשירותים. יפן היא דוגמא מצויינת: למרות שהאוכלוסיה של יפן מזדקנת במהירות, שיעור התעסוקה של נשים ביפן עדיין נמוך יחסית. אם היפניות היו משתתפות בשוק העבודה כמו הגברים, קרן המטבע הבינלאומית מעריכה שאפשר היה להגדיל את התוצר של יפן בכתשעה אחוזים ולהוציא את יפן מהמיתון בו היא נמצאת כבר 20 שנים.
שינויים תרבותיים
אבל חלק גדול מהקשר שבין נשים בכוח העבודה והתוצר אינו נובע רק מהשיתוף של נשים בכוח העבודה. הוא נובע מהשינויים בתרבות שנחוצים בשביל להפוך את הנשים לחלק מכוח העבודה. כמו אלה שמתנגדים לשיתוף של נשים בצבא, להשתתפות של הנשים בשוק העבודה היתה לא מעט התנגדות, בעיקר להשתלבות של נשים נשואות. בתחילת המאה ה-20, הרעיון של אשה נשואה ועובדת היה כמעט בלתי נתפס. בערך כמו הרעיון שאשה יכולה להצביע.
הפאשיזם והנאציזם שפרחו באירופה בשנות ה-30 ניזונו גם מההתנגדות השמרנית לשיתוף של נשים בתפקידי מפתח בחברה. הנאצים, למשל, אסרו על שילוב של נשים בתפקידי מפתח במפלגה. במשטר שלהם מקום האישה היה במטבח. כפי שאפשר לראות בתרשים 2, באופן הולם, התבוסה של המשטרים הפשיסטיים היוותה גם את הסימן להתחלת ההשתלבות המסיבית של נשים נשואות בשוק העבודה.
תרשים 2 : נשים נשואות בשוק העבודה בבריטניה ובארה"ב.
כך שהעובדה שהתוצר גדול יותר במדינות שבהן שיעור הנשים בשוק העבודה גבוה יותר אינה נובעת רק מכך שנשים יודעות לעבוד. היא נובעת גם מכך ששיעור גבוה של נשים בשוק העבודה הוא סימן להשקעה בחינוך ולפתיחות שתורמת לצמיחה. מעבר לכך, יש לא מעט עדויות לכך שההשכלה וההכנסה של האם היא מפתח להשכלה ולהכנסה של הילדים, ולכן השילוב של נשים הוא דרך אחת להבטיח שהאיכות של הדור הבא תהיה לא פחותה משל הדור הנוכחי.
מה שמעניין בהתנגדות של ימינו לשיתוף של הנשים בצבא זה שהיא מזכירה את ההתנגדות שעלתה בעבר כשנשים דרשו את הזכות לעבוד ולהצביע. כמה מהנימוקים העיקריים נגד מתן זכות הצבעה לנשים היו שנשים אינן משרתות בצבא, שאין להן את היכולת הפיזית למלא תפקידים של גברים, שרוב הנשים אינן רוצות למלא תפקידים של גברים, ושבכלל, ששילוב של נשים יהיה שינוי מסוכן לחברה.
העובדה שהנימוקים מאז נשמעים כמו אלו של היום, גורמת לכך שלא יפתיע אותי בכלל אם מי שמתנגדים לשיתוף הנשים בצבא היום, חוששים בין השאר מכך שכשנשים ישתתפו בצבא בעוד תפקידים, יעלמו עוד כמה נימוקים שעוזרים לגברים לשמור על יתרון בתחרות על מקומות עבודה מול נשים. אז אולי כדאי להזכיר שלפחות מתרשים 3 נראה שהזכות לבחור ולהיבחר של נשים עוד לא גרמה נזק לאף כלכלה, כי ככל ששיעור הנשים בפרלמנט יותר גבוה, גם התוצר לנפש, עולה.
תרשים 3: תוצר לנפש מול אחוז הנשים בבית הנבחרים
ד"ר אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה ובית ההשקעות אינפיניטי.