פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ההחלטה לא להעלות את גיל הפרישה לנשים - מתכון לעוני

      ההחלטה של ועדת העבודה בכנסת לא להעלות את גיל הפרישה של נשים מ-62 ל-64 אינה שוויונית: היא פוגעת באופן קשה בנשים, שיעבדו פחות ויצברו פחות. הרי את מה שיש צריך לחלק על פני יותר שנים, ואל תשכחו שכיוון שנשים חיות יותר - הן יפגעו יותר. פרשנות

      שתי נשים מבוגרות שותות קפה (ShutterStock)
      אי העלאת גיל הפרישה - מתכון לעוני (צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

      ההחלטה של ועדת העבודה והרווחה של הכנסת שלא להעלות את גיל הפרישה של נשים מ-62 ל-64, אינה שוויונית - בגלל שהיא פוגעת באופן קשה בנשים. ראשית, בגלל המבנה של הפנסיה. בימים שבהם הפנסיה הייתה תקציבית, עובד שהגיע לגיל הפרישה ידע שהוא יקבל שכר שנקבע לפי המשכורת האחרונה שקיבל ממקום העבודה, ללא קשר לכמות החיסכון שצבר. בימים ההם, אישה שפרשה בגיל 62 (או במשך תקופה ארוכה, בגיל 60) יכולה הייתה לפרוש מהעבודה - ולדעת שהיא תקבל שכר סביר למשך כל ימי חייה.

      אבל מאז שבוטלה הפנסיה התקציבית, כל העובדים בישראל מחויבים להפריש חלק מהשכר לפנסיה צוברת. המשמעות היא שהשכר החודשי שהעובדים מקבלים תלוי גם בכמות החיסכון, וגם בשנים שעוד צפויות לעובד לחיות. לשמחתן של הנשים, תוחלת החיים הצפויה להן ארוכה מזאת של הגברים. לצערן, קביעת גיל הפרישה ב-62, משמעו שהן עובדות פחות - ולכן צוברות פחות חיסכון מהגברים, ואת מה שיש - צריך לחלק על פני יותר שנים. בימים האלו, שבהן לא מעט נשים אינן מגיעות נשואות לגיל הפרישה מעבודה, זה מתכון לעוני של נשים שהן ראש משק בית.

      אם זה לא מספיק, הרי שהשארת גיל הפנסיה של הנשים על 62, משמעו שקרנות הפנסיה צריכות לבצע חישוב מחדש של הסכומים שהן משלמות לפורשים, מכיוון שההכנסות העתידיות שלהן צפויות לרדת. כל החוסכים יפגעו מכך, אבל מכיוון שנשים חיות יותר - הן גם יפגעו יותר.

      לקריאה נוספת:
      משרד החקלאות: גידול הקנאביס הרפואי בישראל יוכר כענף חקלאי
      רפורמת הייבוא האישי: אלה ההמלצות להוזלת משלוחי קניות אונליין
      הסוף למחירים הגבוהים של לחם מקמח מלא?

      הידעתן? במקור לנשים לא ניתנה פנסיה כדי לשמור על משפחה מאוחדת

      שנית, ההחלטה אינה שוויונית בגלל האפליה המגדרית. במקור לנשים לא ניתנה בכלל פנסיה, כדי להכריח אותן להישאר נשואות לבעל, אם הן רוצות הכנסה אחרי שיפרשו מעבודה. כשניתנה גם להן פנסיה, עדיין היה רצון לשמור על המשפחה מאוחדת. לכן נוצרה בעיה: מכיוון שבממוצע נשים מתחתנות בגיל צעיר מגברים, אז אם גיל הפרישה היה זהה לנשים ולגברים - הגברים היו פורשים ראשונים, ומוצאים את עצמם לבד בבית. לכן קבעו שגיל הפרישה לנשים יהיה חמש שנים לפני זה של הגברים, כדי שהגבר לא יצטרך לנקות את הבית ולטגן חביתות - בזמן שאשתו בעבודה.

      מה שמביא לנקודה השלישית: השארת האפליה המגדרית בתוך מערכת הפנסיה מקבעת את מעמד האישה כמפרנסת שנייה; ומשדרת למעסיקים ולעובדות עצמן שהעבודה שלהן פחות חשובה מעבודת הגברים. מבחינת המעסיק, היא יוצרת תמריץ לקדם גברים על פני נשים, מכיוון שהוא מעריך שהגברים יישארו בעבודה זמן ארוך יותר. לכן, מי שרוצה לקדם את השוויון בין המינים במשרות, צריך לעודד את השוואת גיל הפרישה - כי מהלך כזה יאותת למנהלים שנשים לוקחות את העבודה שלהן באותה רצינות כמו הגברים.

      לא פחות מכך, זה יאותת גם לנשים שהן יכולות וצריכות להשקיע בבחירת מקום עבודה. גיל פרישה מוקדם מעודד נשים לעומת גברים לבחור במקצועות שוחקים כמו הוראה וסיעוד, גם בגלל משך ההשקעה שנדרש כדי לעבוד במשרות הללו, וגם בגלל הידיעה שגיל הפרישה שלהן יגיע קודם. כך שהשארת המצב שבו נשים פורשות חמש שנים לפני הגברים, משדר מסר שלא עוזר לשנות את המצב שבו בין 70%-80% מהמורים הן מורות, ו-70% מהעובדים בהיי טק הם גברים.

      ד"ר אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה ובית ההשקעות אינפיניטי