פשיטת רגל היא כינוי עממי מקובל לאדם או עסק שהסתבך בחובות ומתקשה לעמוד בפירעונם. אולם למעשה מדובר במונח משפטי המתייחס לאדם שהוכרז ככזה על ידי בית המשפט, לבקשתו או לבקשת בעלי החוב שלו. חייבים יכולים להגיש בקשה לפשיטת רגל גם בגלל חוב קטן יחסית, של 17,300 לפחות. נושים יכולים לבקש להכריז על בעל חוב כפושט רגל רק אם החוב הוא לפחות 86,532 שקל.
מדובר בהליך שמיועד להסדיר את החוב של מי שאינו עומד בפירעון חובותיו באופן הוגן כלפי הנושים ולאפשר לבעל החוב, בתום ההליך, לצאת לדרך חדשה. במסגרת מעמדו כפושט רגל, קובע בית המשפט המחוזי את הסכום שעליו לשלם לנושים עד סילוק החוב. במהלך התקופה חלות עליו מגבלות מסוימות, אולם איש מנושיו אינו רשאי להגיש בקשה נוספת לסילוק חוב. במהלך פשיטת הרגל מנוע החייב מלפתוח חשבון בנק, להקים חברה, להשתמש בכרטיס אשראי, לצאת מהארץ (למעט באישור מיוחד של בית המשפט) ובוודאי שאינו רשאי ליטול אשראי.
מי שאחראי לפקח על מהלכיו של פושט הרגל הוא נאמן הממונה מטעם בית המשפט או הכונס הרשמי במשרד המשפטים. הנאמן מקבל שליטה בכל נכסיו של בעל החוב, אחראי לביצוע הגבייה, ועוסק באיתור נכסיו של האיש וחשבונות הבנק שלו, על מנת לוודא שאינו מסתיר כסף מנושיו.
עד לפני כשלוש שנים נחשבה פשיטת הרגל ל"זכות" של אנשי עסקים. הליך פשיטת הרגל היה ארוך ומסובך, ובמקרים רבים נמשך במשך שנים רבות. רבים טענו שהתהליך הכבד פוגע בנושים המאבדים תקווה לגביית החוב בזמן סביר, בעוד שפושטי הרגל מתקשים לחזור לפעילות יצרנית לאחר תקופה ארוכה של מגבלות עסקיות קשות. בעקבות רפורמה שיזם משרד המשפטים, נקבעו הקלות רבות המאפשרים גם לאנשים רגילים להיכנס בהליך פשוט יחסית ומהיר לפשיטת רגל. החקיקה החדשה מאפשרת למי שנקלעו לחובות כבדים לקבל מעמד של פושטי רגל, ועמו הסדר לפירעון בהדרגה ובהתאם ליכולתם הכספית. תקופת פשיטת הרגל הוגבלה לארבע וחצי שנים לכל היותר. לכל פושט רגל ממונה מנהל מיוחד מטעם הכונס הרשמי, המלווה אותו במשך 18 חודשים במהלכם נעשה מאמץ לסיים את ההליך. בתום 18 חודשים צפוי פושט הרגל לקבל הפטר מותנה מהמגבלות החלות עליו, וזה יוסר באופן סופי בתום שלוש שנים נוספות.
במקרים רבים מחייבים הכללים החדשים את הנושים לוותר על חלק ניכר מהחוב, ובכל החוב יכול להשתחרר מהנטל וגם לצאת ממעמד פושט הרגל בתוך שנה וחצי או שנתיים. החקיקה החדשה. הנחשבת למתקדמת, גרמה לעליה חדה במספר פושטי הרגל בישראל ובהפרשות שמבצעים הבנקים לקראת אפשרות שחלק גדול יותר מההלוואות שהם נותנים לציבור, לא יוחזר או לא יוחזר במלואו.