השבוע פורסמו תוצאותיה של בדיקה שערך הכלכלן הראשי במשרד האוצר לגבי ההשפעה של המע"מ על אי השוויון בישראל. תחילה יש לברך את הכלכלן הראשי וצוות עובדיו על הבדיקה החשובה - במשך שנים, משרד האוצר נמנע מדיון בהשלכות של המסים העקיפים על אי השוויון.
הסיבה לכך שמשרד האוצר אינו אוהב לדון במע"מ היא פשוטה - זה המס שהכי נוח להטיל בכל פעם שיש צורך בתוספת הכנסות משמעותית, בשל ארבע סיבות עיקריות. הסיבה הראשונה: קל לגבות אותו. הסיבה השנייה: קשה להתחמק ממנו. גם אנשים עם כסף שמתחמקים מתשלום מס הכנסה בדרכים יצירתיות, וגם אנשים שעובדים "בשחור", צריכים לעשות קניות, שחלקן הגדול נעשה בחנויות שמשלמות מע"מ.
הסיבה השלישית: המע"מ הוא המס בעל ההשפעה הנמוכה ביותר על צמיחת המשק. אחוז במס הכנסה, או אחוז במס חברות, משפיעים מהר יחסית ובצורה חזקה על התוצר ועל הצמיחה. אחוז במע"מ, לעומת זאת, לא גורם לאף אחד להפסיק לעשות קניות. והסיבה הרביעית: כתוצאה משלושת הסיבות האחרות, כל אחוז במע"מ שווה למשרד האוצר הרבה כסף. עלייה של אחוז במע"מ מוערכת בהכנסה נוספת למדינה של כ-5 מיליארד שקל בשנה, הרבה יותר מעלייה של אחוז במס הכנסה, למשל.
על כן יש להריע לנכונות של משרד האוצר לדון בשאלה מה הן ההשלכות של הטלת מע"מ לעומת מסים אחרים. כי מה שהניע את משרד האוצר לדורותיו להטיל את המע"מ, כאמור, זאת ההנחה שמע"מ הוא אינו מס שמפריע לצמיחה הכלכלית, ושצמיחה כלכלית מגדילה את ההכנסות במדינה, ולכן בסופו של דבר משפרת את מצבם של כולם.
אולם, תרשים 1 מראה שהמצב לא בדיוק כך. הקווים הכחולים בתרשים מראים את ההכנסה הממוצעת ברוטו בכל עשירון. הקווים החומים מראים את ההוצאה על מע"מ של כל עשירון. הקו הירוק מסכם את התוצאות, ומראה את האחוז מתוך ההכנסה שכל עשירון מוציא על מע"מ. אפשר לראות שבעשירון התחתון, כמעט 30% מההכנסה מוקדשת לתשלום מע"מ. בעשירון העליון, כשישה אחוזים בלבד.
בפועל ההשפעה של המע"מ על אי השוויון אינה מבוטלת כלל
משרד האוצר טוען שבפועל, ההשפעה של המע"מ על אי השוויון היא קטנה יותר. כדי להראות זאת, הוא משתמש בנתונים של הצריכה הכוללת במקום בנתוני הכנסות. הטענה של משרד האוצר היא ששימוש בנתוני צריכה עדיפים על פני נתוני הכנסות, מכיוון שאנשים צורכים על פי ההכנסה הצפויה שלהם לאורך כל החיים ולא רק על פי ההכנסה הנוכחית, ולכן צריכה היא מדד טוב יותר להכנסות לאורך החיים, מאשר ההכנסה בשנה מסויימת.
הבעיה עם הטיעון הזה הוא שבישראל, לחלק גדול ממשקי הבית בעשירונים התחתונים יש דירה בבעלותם, בפרט לחלק גדול מהערבים ומהחרדים. ההוצאה הכוללת הוא מדד שמנסה למדוד את רמת החיים במונחים כספיים, ולכן מוסיפים לצריכה של כל משק בית שבבעלותו דירה את ההוצאה שהיה אמור לשלם לו היה שוכר את הדירה. מכיוון שההוצאה על דיור היא כרבע מההוצאה של משק בית, מוסיפים בעצם לכל משק בית שיש ברשותו דירה הוצאה של כרבע מההכנסה שלו, למרות שזאת איננה הוצאה שהוא מוציא בפועל.
סכום זה פטור ממע"מ, ולכן כשמתייחסים להוצאה הכוללת כמדד לחישוב ההוצאות על מע"מ, מתקבל עיוות משמעותי, במיוחד עבור משקי בית עם הכנסות נמוכות. לכן, כשמודדים את ההשפעה של המע"מ על אי השוויון באמצעות ההוצאה הכוללת מקבלים תוצאה שמטה את ההשפעה של המע"מ על אי השוויון כלפי מטה.
בפועל, ההשפעה של המע"מ על אי השוויון אינה מבוטלת כלל. למעשה, יש לה יותר חשיבות אם לוקחים בחשבון גם את העובדה שמע"מ גבוה יחסית מאפשר למדינה להוריד את המסים הישירים - מס הכנסה ומס החברות, למרות שלהם יש השפעה מצמצמת על אי השוויון. לפי מחקר אחר שפורסם במשרד האוצר, ההשפעה של הרכב המסים בישראל על צמצום אי השוויון ירדה בלמעלה מ-2% בין 2001 ל- 2013. זה לא יפתיע עם מגמה זו תמשך, כי כעת יש לא מעט דיבורים על הורדה נוספת של מס ההכנסה, ואולי אפילו כזאת שתשפיע רק על מקבלי שכר גבוה יחסית.
ד"ר אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה וכלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי