פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      החברה כשלה: האם כדאי למנהליה להודות בטעויות?

      נדירים המקרים, בעיקר בקהילת אנשי ההיי טק, בהם מנהלים של חברות שכשלו מודים בגילוי לב בטעויות שביצעו. האם מדובר בצעד נכון ומתי כדאי להתנצל בפומבי על שגיאותיך? מדריך

      החברה כשלה: האם כדאי למנהליה להודות בטעויות?
      עריכת וידאו:ניר חן

      (בווידאו: דיווח למהדורה המרכזית של וואלה! NEWS על הבורסה בתל אביב)

      באחרונה פורסם כי חברת Mythings, אשר בעבר הוגדרה כאחת ההבטחות של מגזר הסטארט אפים הישראלי, צברה חובות בסך של כ-5.5 מיליון דולר והגישה לבית המשפט בקשה להקפאת הליכים. באופן יוצא דופן, בתוך תעשיית ההיי טק, שמתמקדת בסיפורי הצלחה והישגים ופחות בטעויות ובכישלונות, החליט מנכ"ל החברה להתראיין בגילוי לב ולנתח את הסיבות לכישלון. במסגרת הראיון, מתח המנכ"ל על עצמו ביקורת, הסביר מה לדעתו היה יכול להיות הפתרון (במידה שלחברה היה עוד מרווח נשימה) ולבסוף הודה: "זה הלך לנו לאיבוד".

      האם היה זה מהלך טוב ונכון מבחינתו? האם הייתה זו החלטה מחושבת או שמא מצב אליו נקלע בלית ברירה? שאלות אלה מעניינות בדיוק בשל נדירותם של ראיונות מסוג זה. מאחר שהתשובות לשאלות מורכבות וכוללות נדבכים רבים, שיש להודות כי איננו מצויים בהם, נוכל אך להתבונן בהחלטה כצופים מן הצד ולנסות להבין את מי משרת המהלך וכיצד – וגם זאת, במישור התקשורתי בלבד.

      לקריאה נוספת:
      מיחזור חובות זה לא תרופת פלא לאוברדראפט שלכם
      ריקול בשופרסל: חשד לליסטריה באפונה וגזר מוקפאים
      דואר ישראל: ב-2017 הישראלים הזמינו 2 חבילות בכל שנייה

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      מוטב להודות מאשר לטייח (צילום: shutterstock)

      למה טוב להודות בכישלון?

      ניסיון החיים, כמו גם שורה של מחקרים ומאמרים אקדמיים, מלמדים כי אחת התכונות החשובות והנדרשות ביותר ממנהלים היא יכולת לימוד עצמי, הסקת מסקנות והפקת לקחים. בהינתן כי עדיף מנהל שיודע לנתח בצורה מושכלת היכן הוא, הארגון או מנהליו טעו ואף לגזור לקחים לעתיד, על פני מנהל שיפטור את הנושא בתשובה מסוג "זו הייתה אשמת גורם X" או "הקדמנו את זמננו" ושאר תירוצים מסוג "הרצפה הייתה עקומה" - התשובה המתקבלת ברורה: מוטב להודות מאשר לטייח.

      באותה מידה שבה מנהלים, שופטים ועובדים יודעים להעריך כנות, שקיפות ואמירת אמת - כך גם התקשורת אינה שונה והיא תיטה לסקר באופן שלילי פחות חברה או מנהל שטעו או נכשלו, הודו בכך, הציגו מסקנות ולקחים וכעת מבקשים להמשיך הלאה, בבחינת "מודה ועוזב ירוחם". מכאן, שבמידה מסוימת, במישור התקשורתי, הודאה בטעות, כמוה כהוצאת האוויר החם מבלון שמאיים להתפוצץ. אף שלא תמיד תזכה את המודה בטעות בתקשורת חיובית - גם לא תמיד תביא למוטיבציית יתר לביקורת שלילית - ולפעמים זה מספיק.

      ראוי לזכור כי בבואה לבקר, מבחינה התקשורת בין סוגי חברות שונים. כאשר מדובר בחברה פרטית, העושה שימוש במקורות מימון פרטיים - תחוש התקשורת צורך קטן יותר לצאת להגנת המשקיעים באמצעות ביקורת חריפה על המנהלים שהובילו את החברה לכישלון. מנגד, במידה שמדובר בחברה ציבורית, אשר גייסה הון מן הציבור - הרי שאז מדובר באופרה אחרת. במקרה כזה הודאה בטעות תסייע - אך פחות. במקום שבו כספי משקיעים מן הציבור נפגעים בשל כישלון שנגרם עקב מעשה או מחדל שנתפש אצל התקשורת כאישי ולא ככזה שנובע המשינויים בלתי צפויים בשוק - נכנסת התקשורת לעמדת מגינת הציבור והיא תחוש חובה גדולה יותר לבקר בחריפות את המנהלים, גם אם הודו בטעותם.

      מתי נכון להודות בכישלון?

      לא מוקדם מדי. אם יש תכונה שמוערכת אצל מנהלים אפילו יותר מאשר יכולת שיפור והפקת לקחים, היא היכולת להביא תוצאות - להיות Winner ו-Rainmaker. כשאנו עוסקים בעולמות ה"אין ברירה", ו"רגע לפני קריסה", גם הישג קטן ניתן להציג כניצחון אשר ישמור על כבודם ותדמיתם של כלל המעורבים במהלך. כך למשל, גם בישראל, ידוע על חברות אשר היו על סף קריסה אך רגע לפני כן נמכרו (בסכום שלא פורסם - מפאת כבודן של הקרנות ומייסדי החברה) ובכך ניצלו, ולו תדמיתית, מכישלון. במקרים אלו תהיה ההודאה בכישלון בלתי רלבנטית וכנראה תישמר לחדרי הדיונים הסגורים, שם יוכלו הצדדים לנתח את הטעויות שהובילו למכירה במחיר של נזיד עדשים לאחר גיוסים של מיליונים.

      ככל הנראה רצוי להודות בכישלון רק כשאין ברירה ולאחר שכל הניסיונות להבראה או למכירה עלו בתוהו. וגם, כשהבקשה להקפאת הליכים בשל חובות הולכים ותופחים מופיעה בתיבת המייל. כלומר, כאשר הקדמת היציאה אל התקשורת תהיה בבחינת הקדמת תרופה למכה ולא תיתפש כתירוץ לכתבה הצפויה על "קריסתה של החברה שגייסה מיליונים". במצב זה, התנהלות שקופה, כנה ופרו אקטיבית בדרך כלל תקטין את הנזק התדמיתי.

      ואגב תדמית - ראוי לזכור כי זו לא מתחילה ומסתיימת בעיתון ובאתרי האינטרנט. ממנהל מצופה לסמן את כלל האיומים, במקרה זה איומים על תדמיתו. איום יכול להגיע מכיוון עובדים לא מרוצים - שראוי לעשות מאמץ עילאי למצוא להם סידור עבודה חלופי, ספקים, לקוחות ובעלי עניין אחרים שנותרו עם הרבה שאלות ויש לטפל בכל אחד מהם בנפרד, וכמובן - הקהילה העסקית ששימשה ליזם ולמנהל בית. הגישה צריכה להיות שהטעות כבר נעשתה וכעת שיתוף במסקנות ובלקחים לעתיד יביאו לתוצאה המיטבית שניתן יהיה להשיג. בקיצור - למרות המשבר, חשוב על יום המחר לא רק שלך - גם שלהם.

      מי מרוויח מהודאה בכישלון?

      קודם כל: המודה בטעותו. כמו בבית, כך גם בעסקים - על אדם שהודה בטעותו קשה יותר לכעוס. פתגם ידוע אומר כי "לכעוס פרושו להעניש את עצמך על טיפשותם של אחרים". במקרה זה, "האחרים" זהו אותו מנכ"ל. אבל האם אותו מנכ"ל ייתפש כטיפש אם יסביר לנו, בצורה רצינית וקוהרנטית, את הסיבות לחוסר ההצלחה? ספק רב. מנהל שיידע לבוא ולהסביר מדוע פרויקט נכשל או חברה נסגרה, יזכה אצלנו, לרוב, לנקודות אחרונות של זכות ולקרדיט על כך שהיה מוכן לדבר בגילוי לב על משהו שנתפש כפחות חיובי. כאמור, אנו מעריכים אמת, כנות ושקיפות.

      בנוסף, ראוי לזכור כי בשוק קטן וריכוזי כמו שלנו הדלתות מסתובבות. אםה מנהל יהיה כזה שמעדיף להאשים את כל העולם מלבד את עצמו - הדלתות ימשיכו להסתובב והוא ימצא את עצמו בחוץ. לכן, תמיד עדיף להיתפש בעיני הזולת כאדם שיודע להכיר בטעותו.

      הכותב משמש כשותף ב-OH! אורנשטיין חושן תקשורת ואסטרטגיה