דפי ההיסטוריה של המדינה מלאים בשמות של חברות ענק ששלטו בכלכלה ונעלמו או דעכו: מפעל הטקסטיל המיתולוגי "אתא" שעל חורבותיו הוקם קניון, חברת הביטוח הגדולה "הסנה" שקרסה ופורקה, חברות בנייה רבות ואפילו בנקים, כמו הבנק למסחר ובנק צפון אמריקה - שקרסו ברעש עצום.
דווקא בעידן ההייטק העצבני, מתרבים השמות הגדולים שעשו כותרות ואינם עוד. אבל מבט מקרוב מוכיח שדווקא החברות המסורתיות, המספקות שירותים חיוניים ולמדו להשתנות עם השנים, שרדו יפה. הן קמו שנים רבות לפני הכרזת העצמאות, ומשגשגות היטב גם היום.
בנק לאומי: שורשים המתחילים אי שם בתחילת המאה
הענף השורד ביותר הוא הוא ענף הבנקאות. כל הבנקים המוכרים בישראל הם מוסדות ותיקים, שרבים מהם התקיימו עוד לפני קום המדינה. חלק מהבנקים הקיימים מיזגו לתוכם בנקים קטנים יותר.
בנק לאומי מתפאר בשורשים המתחילים אי שם בתחילת המאה. היוזמה להקמת הבנק מיוחסת לחוזה המדינה תאודור הרצל, עיתונאי ובן למשפחת בנקאים. הרצל יזם את הקמתה של "אוצר התישבות היהודים" - חברה ציבורית הקיימת עד היום, שבנק לאומי מהווה חברה-בת והנכס העיקרי שלה. הסניף הראשון בפלשתינה נפתח ב-1923 תחת השם בנק "אנגלו-פלשתינה". לאחר קום המדינה, הועברו נכסי הבנק לחברה ישראלית חדשה, "בנק לאומי לישראל".
לאומי, שנשלט עד משבר הבנקים ב-1983 על ידי הסוכנות היהודית, היה במשך שנים רבות הבנק המסחרי הגדול והמרכזי בישוב היהודי שלפני קום המדינה - וגם לאחר קום המדינה. המתחרה העיקרי שלו היה הבנק הפרטי דיסקונט, שנוסד על ידי משפחות רקנאטי וקרסו אשר הגיעו מסלוניקי. משפחת קרסו, שהגיעה מאלכסנדריה, הקימה ב-1933 עסק משלה: יבואנית הרכב "בני משה קרסו", שהיא היום חברה ציבורית גדולה שעדיין נשלטת על ידי בני המשפחה.
בנק דיסקונט: הסניף הראשון נפתח בתל אביב
ב-1935 פתחו 7 העובדים הראשונים של דיסקונט את הסניף הראשון בתל אביב, והוא הפך במהירות למתחרה המשמעותי ביותר של בנק לאומי הציבורי. משפחת רקנאטי שלטה בבנק עד הלאמתו, בעקבות פרשת הוויסות וקריסת הבנקים.
בנק הפועלים: נוסד על ידי ברל כצנלסון וארתור רופין
בנק הפועלים, המתחרה היום בלאומי על תואר הבנק הגדול במדינה, קדם לדיסקונט ונוסד על ידי ההסתדרות הכללית ב-1921. יוזמי הקמת הבנק היו ברל כצנלסון וארתור רופין. ראוי לציין שבתקופה ההיא היו הבנקים חלק מהמערכת הפוליטית והחברתית, וזרמים אידאולוגים מרכזיים הקימו בנקים שהיו חלק מהמערכת הארגונית שלהם.
בנק הפועלים נועד לשרת את "הפועלים" - העובדים המאורגנים. הוא היה חלק מתשלובת מפעלים שיזמה ההסתדרות הכללית, ובמשך שנים רבות התקיים בעיקר מהעברות משכורת של עובדי המערכת ההסתדרותית. רק ב-1968, עם מינויו של יעקב לוינסון למנכ"ל הבנק, פתח הבנק במדיניות צמיחה שהפכה אותו בתוך עשור לבנק השני בגודלו.
בנק מזרחי-טפחות: הבית היהודי נמנית עם גלגולי התנועה שיסדה אותו
בנק מזרחי-טפחות הוקם ב-1923 על ידי תנועת המזרחי, התנועה הדתית ציונית שמפלגת "הבית היהודי" נמנית עם גלגוליה. היה זה בנק צנוע, ששירת תנועה אידאולוגית קטנה. במשך שנים רבות נמנו עובדי הבנק, ובוודאי מנהליו, עם חברי התנועה; וכמעט כולם היו חובשי כיפות. עם קום המדינה, היה לבנק הנמנה היום עם 4 הבנקים הגדולים בישראל, סניף יחיד. ב-1969 התמזג המזרחי עם בנק של תנועה אחות - הפועל המזרחי, והפך לבנק המזרחי המאוחד. בהמשך נרכש גם בנק המשכנתאות טפחות.
כיצד שרדו הבנקים הגדולים בישראל שנים רבות כל כך, שבמהלכן קרסו אלפי בנקים גדולים וקטנים ברחבי העולם? בוודאי לא בזכות הניהול המעולה והיכולת להתאים את עצמם לזמנים המשתנים.
ב-1983 קרסו הבנקים המרכזיים במערכת כתוצאה מניהול כושל: הם לקחו הלוואות עתק והשקיעו מיליארדי דולרים בניפוח ערך המניות שלהם בבורסה. כשהתפוצצה בועת המניות הם מצאו עצמם עם חובות עתק שאין באפשרותם לפרוע. קריסת הבנקים איימה על המשק כולו והממשלה נאלצה לממן תכנית לחילוץ הבנקים. בתמורה להשקעה, שנאמדת בכ-60 מיליארד שקלים, הלאימה המדינה את הבנקים והפקיעה אותם מהמיסדים ההיסטוריים: הסוכנות היהודית, ההסתדרות, תנועת המזרחי ומשפחת רקנאטי.
מאפיות אנג'ל וברמן: קמו עשרות שנים לפני המדינה
לצד הבנקים, קמו לפני המדינה מאות מפעלים ועסקים, ורבים מהם קיימים עד היום. חלקם עוברים מדור לדור של משפחות המייסדים: שמותיהם מוכרים כמעט בכל משק בית, ההיסטוריה המפוארת ידועה פחות. הסיפורים המעניינים ביותר שייכים לחברות משפחתיות, המצליחות לשמר את העסק ולפתח אותו - למרות חלוף הזמן וחילופי הדורות. הכלל הידוע אומר שדור המייסדים מעביר את השליטה לדור ההמשך המפתח את העסק, ובדור השלישי הכל מתפרק. האמת היא שהכל תלוי במשפחה, ופעמים רבות גם נשאר במשפחה.
רבים מכירים את 2 מותגי הלחם הירושלמים הידועים, אנג'ל וברמן. 2 המאפיות הגדולות, המספקות מוצרי מאפה לכל המדינה, קמו עשרות שנים לפניה. הוותיקה ביותר היא מאפיית ברמן, שהוקמה על ידי יהושע ברמן ב-1875 בעיר העתיקה, ליד שער יפו. נכדו, יצחק ברמן, עומד היום בראש החברה הוותיקה. מאפיית אנג'ל, הנחשבת לגדולה בישראל, הוקמה על ידי משפחת אנגל בשנת 1927. משפחת אנג'ל היא משפחה ירושלמית ותיקה, שעסקה בתחילת המאה ביבוא מזון. בשנת 1927 רכש אבי המשפחה, שלמה אנג'ל, מאפייה שבעליה נקלעו לקשיים בשכונת בית וגן.
חברת טבע: נוסדה ב-1901 ושרדה יפה
גם חברות כימיקלים ותרופות קמו לפני המדינה ושרדו יפה לאורך השנים. הגדולה והוותיקה מכולן היא טבע. שורשיה של טבע ב-1901, אז הקימה משפחת סלומון הירושלמית חברה ליבוא ושיווק תרופות. המייסדים היו חיים סלומון וגיסו משה לוין. מפעל טבע, שעל שמו נקראת היום החברה כולה הוקם בנפרד על ידי תעשיין עולה מגרמניה, גינטר פרידלנדר, עם מפעל נוסף, "צרי". החברה המוכרת היום היא מיזוג של חברות תרופות רבות בישראל ובחו"ל בהן "אסיא", "אביק" ועוד.
חברת התרופות כצט: מטה בקהיר, סניף ביפו
חברה ותיקה נוספת בתחום התרופות היא כצט. החברה הוקמה בקהיר כחברה לשיווק תרופות ומוצרים רפואיים ב-1918 על ידי יצחק וברנרד גרין תחת השם "האחים גרין". 3 שנים מאוחר יותר נפתח הסניף היפואי של החברה. ב-1927 הצטרף לחברה אברהם כהן זוסמן שקיבל את השליטה והניהול בחברה. בנו של כהן שינה את שמה לכצט- כימיקלים וציוד טכני. כצט נותרה חברה פרטית בשליטת משפחת כהן. בראש החברה עומדת היום סיגל פירסט, נכדתו של זוסמן-כהן.
זוגלובק: מפעל הבשר שעשה עלייה
גם מפעל הבשר זוגלובק הוקם בחו"ל ועשה עלייה עם בעליו. אברהם זוגלובק הקים את המפעל בגרמניה ב-1937. המשפחה התיישבה בנהריה ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה והעלתה עימה את מפעל הבשר המשגשג עד היום בבעלות המשפחה.
שטראוס: מעסק משפחתי קטן לענקית מזון
לא הרחק מביתה של משפחת זוגלובק התיישבו גם ריכרד והילדה שטראוס, שעלו באותה תקופה מגרמניה ובחרו להקים משק חלב. בנם מיכאל יפתח את העסק המשפחתי הקטן ויקים את חברת המזון הענקית שטראוס. שטראוס התמזגה ב-1996 עם חברת הממתקים עלית, שנוסדה ב-1933 והקימה את מפעל הממתקים ברמת גן.
חברת החשמל: התחילה כחברה בריטית פרטית
החברה הממשלתית הוותיקה ביותר היא ככל הנראה חברת החשמל. החברה לא הוקמה על ידי הממשלה אלא קמה כחברה בריטית פרטית על ידי המייסד, פנחס רוטנברג, ב-1921. החברה הולאמה על ידי המדינה רק ב-1954 ונכסיה הועברו לחברה הישראלית הממשלתית.