(בווידאו: כך ינקו את אי הפלסטיק הגדול באוקינוס השקט)
בשנת 2010, בהיותו בן 16, נסע הנער ההולנדי בויין סלאט לחופשה משפחתית ביוון. בין אתרי עתיקות לטברנות, ניצל סלאט את הזמן לעסוק באחד מתחביביו הגדולים - צלילה. אך למרבה ההפתעה, סלאט נתקל במימי יוון הצלולים בשקיות פלסטיק יותר מאשר בדגים. גם בחופים נוכחותו של הפלסטיק היתה מורגשת מאוד. סלאט תהה לעצמו - למה לא עושים משהו כדי לפתור את הבעיה? כאשר חזר להולנד השאלה המשיכה להעסיק אותו, והוא החליט לחקור את נושא הפסולת בים יותר לעומק. אז גילה על קיומו של שטח הפסולת בצפון האוקיינוס השקט, המכונה בקיצור "אי הפלסטיק".
מהו אותו אי פלסטיק? במהלך שני העשורים האחרונים נוצרו ברחבי האוקיינוסים כמה "איי פלסטיק" כאלה, שהם למעשה מצבורי פלסטיק גדולים שצפים על פני האוקיינוס. אי פלסטיק מורכב בחלקו מציוד שמקורו בספינות דייג, חלקן לא חוקיות, אשר "נשכח" בים; וברובו הוא מורכב מפסולת פלסטיק שמקורה ביבשה ונשטפה לים. הפסולת הזו נסחפה בזרמי הים ומצאה את מקומה במרכז המערבל אותו יוצרים הזרמים השונים, שם "נכלאה" והצטברה.
כיום ידוע על קיומם של חמישה "איי פלסטיק" כאלה ברחבי האוקיינוסים. הגדול והידוע ביותר הוא האי שבצפון האוקיינוס השקט, אשר נמצא בין קליפורניה להוואי, וגודלו כ-1.6 מיליון קמ"ר (פי 80 משטחה של מדינת ישראל). לפי ההערכות, הוא מכיל כ-1.8 טריליון חתיכות פלסטיק, אשר שוקלות כ-80 אלף טון באזור הצפוף של האי.
הכל התחיל בסרטון ויראלי
כאשר התבקש סלאט להגיש פרויקט מדעי בבית הספר, החל להשקיע את רוב זמנו במציאת דרך יעילה וזולה לניקיון איי הפלסטיק. סלאט הבין שאחת הבעיות בניקוי האי שבצפון האוקיינוס השקט הוא מחסור בנתונים לגבי גודלו ועומקו המדויק. הוא ושותפו לפרויקט החליטו לצאת לשטח כשברשותם מתקן מצינורות וביניהם רשת, שאיתו שטו ואף שחו בכדי לבדוק את העומק שבו הפלסטיק צף.
כדי לבדוק את העומק בו הפלסטיק צף, בנו השניים מגדל מצינורות שמתחתיו צפה רשת. לאחר שזה נשבר, השניים פנו לחוקרים מאוניברסיטאות שונות בעולם על מנת לאמוד את גודל האי. אלה נעתרו לבקשה ושיערו כי כמות הפלסטיק בשכבות העליונות תעמוד בשנת 2020 על 7.25 מיליון טון.
בשנת 2012 זומן סלאט להציג על מחקרו בהרצאת טד TED)). בשנה הראשונה, ההרצאה בטד לא תפסה תאוצה. אולם סלאט, שהיה נחוש בדעתו למצוא פתרון לבעיית אי הפלסטיק, פרש מהאוניברסיטה בניגוד להמלצת מוריו והקים את העמותה לניקוי האוקיינוסים (The Ocean Cleanup) בעזרת 200 אירו שחסך. לאחר כחצי שנה, הסרטון הפך ויראלי וסלאט גייס את הצוות הראשוני, אשר הורכב מ-100 מתנדבים, והון של 90 אלף דולר.
בסוף 2015, לאחר מחקר שנמשך שנה, פורסם האבטיפוס הראשוני למערכת ניקוי האוקיינוס. בהמשך החלה העמותה בקמפיין גיוס המונים ותוך 100 ימים גייסה סכום של למעלה מ-2 מיליון דולר. ב-2016 יצא האבטיפוס לבדיקה ראשונה בשטח.
לנקות את הפלסטיק בעזרת זרמי הים
הרעיון המרכזי שעומד מאחורי המערכת הוא "למה לעבור דרך האוקיינוס, אם האוקיינוס יכול לעבור דרכך?" וכך, במקום לנסות לתפוס את חלקיקי הפלסטיק באופן אקטיבי, המתקן משתמש בתנודה הטבעית של זרמי הים כדי לאפשר לפלסטיק להילכד בו. בלב המתקן נמצאים שני צינורות פלסטיק באורך 300 מטרים כל אחד, אשר יוצרים חצי עיגול. מתחת לצינורות מחוברת יריעה שמטרתה ללכוד את הפלסטיק שגודלו 1 ס"מ עד 10 מטרים. הפלסטיק נלכד לאורך היריעות, ובכל 8-6 שבועות נאסף על ידי ספינה ונלקח למרכז מיחזור ביבשה.
במרכז המתקן ישנו מבנה שמעוגן בעגינה חלקית בעומק 700 מטר מתחת לפני הים, באופן שמאפשר תזוזה של המתקן עם זרמי העומק האיטיים יותר. על מתקן העגינה מונחים פאנלים סולאריים שמספקים למערכת אנרגיה, זאת בנוסף לניצול אנרגיית הגלים. היריעות שלוכדות את הפלסטיק אינן מזיקות לבעלי החיים הימיים, מפני שאין מדובר ברשתות, והם יכולים לשחות מתחת ליריעות. המערכת הגמישה יכולה לנוע עם הגלים ולא לקרוס תחת הלחץ והכוחות המופעלים עליה.
בימים אלה מתבצעות הבדיקות האחרונות של המערכת בים והיא צפויה להגיע לאי הזבל שבצפון האוקיינוס השקט במהלך קיץ 2018. מטרתו השאפתנית של בויאן היא לנקות 50 אחוז מהאי תוך 5 שנים. אם המערכת אכן תפעל כמצופה, סלאט מעוניין לייצר צי של מערכות שיטפלו בכל איי הפלסטיק.
יכול לקרות גם בים התיכון
גליה פסטרנק, דוקטורנטית בחוג לציווילזציות ימיות באוניברסיטת חיפה ומומחית לזיהום ים, אומרת כי מדובר ב"יוזמה מבורכת" וכי גם אם המערכת תיכשל, "יש הצלחה בכך שהפרויקט העלה את מודעות הציבור לבעיית הפסולת הימית".
פסטרנק מוסיפה כי "קיימות 7 נקודות מפגש בין זרמים בים התיכון", ועל כן קיים סיכוי להתפתחות "איי זבל" גם בים התיכון. בנוסף היא מציינת כי מקורה של רוב הפסולת אשר מגיעה לים התיכון הוא בחופים.
אף שהפרויקט השאפתני של סלאט עשוי להציע פתרון חלקי לבעיית ניקוי פסולת הפלסטיק בים, הרי שדרך הטיפול בבעיה היא לעקור אותה מהשורש באמצעות צמצום פסולת הפלסטיק שמגיעה לים מלכתחילה. לפי פסטרנק, הדרך הטובה ביותר להפחית את פסולת הפלסטיק היא "להפחית את השימוש בפלסטיק, למחזר, להימנע מהשלכת פסולת, לנקות" - בסדר זה.
הכתבה הוכנה על ידי זווית - סוכנות ידיעות למדע ולסביבה