לידיעת המעצבים הישראלים: חוק העיצובים מעניק הגנה מפני חיקויים

רבים מבעלי העסקים משקיעים זמן ומשאבים בעיצוב מוצר, אך נמנעים מרישום שלו ברשות הפטנטים בשל חוסר מודעות לאפשרות הרישום, התפיסה כי מדובר בהליך יקר ומורכב, הקושי לאכוף את הזכויות בבית המשפט גם לאחר הרישום ובשל חיי המדף הקצרים של חלק מהמוצרים.

החל מהיום ה-7 באוגוסט יקבלו מעצבים הגנה מפני זיוף או העתקה של המוצר שלהם על ידי מתחרה במהלך 3 השנים הראשונות מאז פרסמו את המוצר, וזאת ללא שידרשו לפנות לרשות הפטנטים לצורך רישום העיצוב, ובתנאי שהחלו למכור אותו בתוך חצי שנה ממועד הפרסום. בנוסף, מאריך החוק החדש את תקופת ההגנה על עיצובים שבקשת הרישום לגביהם אושרה מ-15 שנים ל-25 שנים. מעצב שעיצובו הועתק, בין אם רשום ובין אם לא רשום, יכול לקבל פיצוי בגובה של עד 100 אלף שקל, ללא הוכחת נזק במסגרת הליך משפטי.

רוצים לקבל את חדשות העסקים ישירות לסמארטפון? עכשיו גם בטלגרם - הצטרפו כאן

לקריאה נוספת:
העלמות מס בהיקף של אלפי שקלים: התירוצים של בעלי הצימרים
קופצת לאילת: קבוצת פוקס פותחת חנות שלישית של אורבן אאוטפיטרס
טראמפ, שומע? לשמור על הסביבה דווקא יציל את הכלכלה

החקיקה החדשה מיטיבה עם מעצבים בתחומים שונים ומגוונים: מעצבי אופנה, תכשיטים, רהיטים וכל תחום שמבוסס על אופנות שמשתנות במהירות - באופן שהופך את הליך הגשת הבקשה לרישום העיצוב ללא רלוונטי ולא כדאי.

כמו כן, החוק החדש מחליף את המונח "חפץ" במונח "מוצר" כאשר ההבדל העיקרי הוא כי בניגוד לחפץ - מוצר אינו חייב להיות מוחשי. מדובר בבשורה גדולה מאוד עבור מעצבים גראפיים שכן לפי נוסח החוק הישן - פקודת הפטנטים והמדגמים - עיצובים גרפיים לא עמדו בתנאי הסף לרישום כעיצוב מאחר ולא ניתן היה להגדירם כחפץ.

בחוק הישן היתה דרישה לחידוש או מקוריות, כלומר שהעיצוב לא פורסם בשום מקום ושהוא לא טריוויאלי או פונקציונאלי. על פי החוק החדש, ההגנה ניתנת גם כן לעיצובים חדשים בלבד, דהיינו עיצובים שלא פורסמו לציבור קודם לכן. אולם התנאי הנוסף על פי חוק העיצובים להגנה על עיצוב הוא היות העיצוב בעל אופי ייחודי, כלומר, לא די בכך שהוא חדש אלא נדרש כי יהיה שונה במידה מספקת מעיצובים שקדמו לו. הכוונה היא לרושם הכללי שהוא יוצר אצל "משתמש מיודע" - אדם שאינו מומחה העשוי להתעניין במוצר נשוא העיצוב לשם רכישתו - וזאת בשונה מהרושם הכללי שיוצר עיצוב אחר שפורסם בציבור קודם לכן. למעשה על המעצב להוכיח כי מדובר בעיצוב שונה מזה שפורסם לא רק ברמת הפרטים אלא באיך קהל הלקוחות הרלוונטי רואה זאת ותופס את העיצוב, כאשר כל מקרה ונסיבותיו.

החוק קובע אפשרות לסמן את העיצוב הלא רשום ובכך להזהיר את המתחרים כי בעל העיצוב הלא רשום סבור שיש לו זכויות קניין בעיצוב. הנוסח המוצע בתקנות הוא כי הסימן יתייחס לכל מוצר בנפרד, על גביו או על גבי אריזתו, מתוך רשימה של אפשרויות סימון שייקבעו בתקנות. עדיין לא פורסמו תקנות סופיות אבל לפי טיוטת התקנות הסימון צפוי להיות האות D באנגלית (Design), בתוך עיגול, ולידו יצוין מועד פרסום העיצוב לראשונה. למשל, 23.07.2018. כך אנשים יידעו ממתי יש לספור את 3 השנים בהם זכאי העיצוב הלא רשום להגנה.

לגבי עיצוב לא רשום מדובר על הגנה אוטומטית ל-3 שנים בלבד. מעצב שסבור כי העיצוב הייחודי ימשיך להיות משמעותי לפרק זמן של יותר מ-3 שנים, יכול להגיש בקשה לרישום העיצוב ולהקנות לעצמו הגנה של עד 25 שנה. קודם לכניסת החוק לתוקף תוקפה המירבי עמד על 15 שנה. לצד זאת החוק החדש גם פותר בעיה שהייתה קיימת שנים ביחס להגנה על גופנים וקובע שגופן ייחשב כזכות יוצרים ולא כעיצוב, מה שמקנה למעצב הגופן הגנה אוטומטית של 70 שנה ממועד פרסומו.

לפי החוק הישן, מעצב שרצה לגרום למתחרה שזייף את יצירת המקור שלו לחדול מכך, נדרש לפנות לבית המשפט תוך התבססות על חוקים ועילות אחרות כגון "גניבת עין" או "עשיית עושר ולא במשפט". אבל רף ההוכחה מכוח עילות אלה היה גבוה מידי. כיום, לפי החוק החדש, הוא יכול לפנות לבית המשפט מכוח חוק העיצובים ולבקש שיורה על עצירת המכירה של המוצר המועתק ובמקביל גם לחייב את הנתבע לשלם לו פיצוי של עד 100 אלף שקל ללא הוכחת נזק.

מה שיהיה עליו להוכיח הוא כי מדובר בעיצוב חדש ובעל אופי ייחודי כאמור אשר בבעלותו. מדובר על בשורה משמעותית שכן המציאות מלמדת כי מעצבים רבים שהגישו תביעות התקשו לכמת את הנזק הכספי שנגרם להם בשל הפרת זכויות העיצוב ובית המשפט יכול להעניק להם פיצוי ראוי גם מבלי להוכיח את הנזק, בהתאם לנסיבות המקרה.

בהנחה כי רשות הפטנטים לא תתנגד לרישומו של העיצוב בטענה שאינו חדש או חסר אופי ייחודי - הליך אישור הרישום צפוי להסתיים תוך תקופה של כחצי שנה עד שנה מיום הגשת הבקשה, וזאת בכפוף לכך כי כל המסמכים הוגשו כנדרש ולא התגלו ליקויים מהותיים. גובה האגרה שתשולם תלוי במספר פרמטרים ובכללם גם משך זמן ההגנה המבוקש, והיא נעה בין מאות שקלים לאלפי שקלים בודדים. יש לשים לב כי בחוק החדש יש דרישות טכניות קפדניות יותר באופן הגשת הבקשה, בעיקר לגבי אופן הצגת העיצוב המבוקש לרישום, ואי עמידה בהם עלולה להביא לכך שתאריך ההגשה ייחשב כמועד מאוחר יותר ממועד ההגשה בפועל, רק לאחר תיקון הבקשה ועמידה בדרישות הטכניות של רשות הפטנטים. יש משמעות עצומה לתאריך ההגשה שכן ממנו נגזרת ההגנה ועד אליו בוחנים את שאלת החידוש.

החוק קובע כי המעצב יהא בעליו הראשון של העיצוב, אך במידה והעיצוב עוצב בידי עובד לצורך ביצוע תפקידו או תוך שימוש של ממש במשאביו של המעסיק - יהיה המעסיק בעליו של העיצוב, אלא אם הוסכם אחרת. הסכמות אלה יחולו גם במקרים שבהם העובד הוא עובד מדינה. הוראות דומות היו קיימות גם בחוק הישן, אולם הן נוסחו בצורה לא ברורה באופן שגרם לא פעם לקושי בקביעת מיהו הבעלים האמיתי של עיצוב. בנוסף לכך, נקבע במסגרת החוק החדש כי במקרה מישהו רוכש יצירה לפי הזמנה הוא רוכש גם את הנכס וגם את הקניין הרוחני, ובעבור זה הוא משלם — כלומר, הבעלים הוא המזמין ולא המעצב, אלא אם הוסכם אחרת.

לא. בחוק נקבעו הוראות המאפשרות למדינת ישראל להצטרף בעתיד להסכם האג שמעניק ליוצרים את היכולת להגיש בקשה אחת לרישום עיצוב, שתספק הגנה בכל 68 המדינות החברות באמנה. המהלך צפוי לייעל ולהקל את ההליך למעצבים ישראליים ולחסוך להם זמן יקר ערך שכן בבקשה אחת זולה יחסית שתוגש למשרד הבינלאומי של ארגון הקניין הרוחני הבינלאומי (WIPO), שניתן להגיש לבד, מעצבים יכולים לקבל הגנה בינלאומית משמעותית. נכון להיום, מעצב שמעוניין לקבל הגנה במדינות אחרות צריך להגיש בקשה פרטנית בכל אחת ואחת מהן.

הכותב הוא עורך דין, שותף בקבוצת לוטי + ווב לרישום והגנה על פטנטים וקניין רוחני בישראל