להציל את ראש השנה: זה המחיר הגבוה של בזבוז מזון בישראל

חגי תשרי כבר עוד רגע כאן. אפשר ממש להרגיש אותם מתקרבים. אם זו עלייה חדה במספר השיחות שלא נענו מההורים, שרק מנסים להבין איפה תהיו בערב חג; תחושת מרמור קלה עד בינונית מכך ששנת הלימודים כבר החלה, אבל בעצם הילדים כמעט לא הולכים לבית ספר; או הצפת הפיד בפייסבוק בפוסטים של חברים שרוצים שתאכילו להם את החתול בזמן שהם בחו"ל. לגבי העניין האחרון יש לנו בשורה: מה הייתם אומרים אם היתה דרך לממן חופשה בחו"ל, שלא כוללת השתעבדות לשעות נוספות בעבודה או ניפוץ קופת חיסכון?

8,000 שקל, פחות או יותר, הם תקציב מכובד כדי לקחת את שני הילדים ל-8 ימים ו-7 לילות בסגנון הכול כלול ביוון, במונטנגרו או בטורקיה, או בשביל לעזוב הכל ולנסוע לחופשה רומנטית זוגית בזנזיבר. 8,088 שקל הוא גם הסכום שמשפחה ישראלית ממוצעת של 4 נפשות זורקת לפח מדי שנה. אנחנו לא זורקים אותם ישר לפח, בדמות מזומן, צ'ק דחוי או אשראי (אולי אז היינו שמים לב לבזבוז הזה). במקום זה, אנחנו זורקים אוכל באותו השווי, ובמשקל של 1,152 קילוגרם למשפחה מדי שנה. תודו שעדיף לצאת לחופש.

רוצים לקבל את חדשות העסקים ישירות לסמארטפון? עכשיו גם בטלגרם - הצטרפו כאן

לקריאה נוספת:
נפלתם קורבן לעוקץ חברות השיווק? כך תתמודדו עם חברות האשראי
מחירי הדלק ממשיכים לטפס: יעלו ב-2 אגורות בספטמבר
סופה של תקופה: קרמבו יימכר ללא עטיפת אלומיניום

בזבוז מזון הוא בעיה חמורה בעולם של ימינו, עולם שבו תכניות טלוויזיה כמו מאסטר שף ומשחקי השף משודרות במקביל אחת לשנייה, ושבו כחצי מיליון משפחות ישראליות נמצאות במצב של אי ביטחון תזונתי. על פי נתוני הדוח הלאומי לאובדן מזון ולהצלת מזון משנת 2017, שהופק על ידי עמותת לקט ישראל וחברת BDO, סך אובדן המזון עומד על כ-2.3 מיליון טון, בשווי של כ-19.5 מיליארד שקל, המהווים כ-33% מהיקף ייצור המזון בישראל.

אך אי אפשר להפנות אצבע מאשימה כלפי גורם אחד בלבד, כיוון שבשביל להגיע למספרים מרשימים כל כך של בזבוז, נדרשת תרומה מכל כוחות השוק - מהיצרנים, דרך רשתות השיווק ועד למוצרים שנשכחים ונקברים אצלנו במעמקי המקרר או לשאריות בצלחת הביתית.

לבזבוז מזון יש מחיר עולמי כלכלי - 990 מיליארד דולר בשנה, חברתי - המזון שנזרק היה יכול לשמש להאכלת 2 מיליארד איש רעבים וכמובן גם מחיר סביבתי כבד. למעשה, אם בזבוז מזון היה מדינה, הוא היה המדינה השלישית בגודלה בהיקף פליטת גזי חממה שהוא יוצר - אחרי ארצות הברית וסין.

מזון שמושלך לפח יוצר בזבוז משולש: בשלב הראשון, במשאבים שנוצלו לגידולו: מים, קרקע, דשנים, אנרגיה וכוח אדם. פעם שנייה בשינוע שלו לנקודות המכירה ואלינו הביתה (כ-20% מגזי החממה בעולם מיוצרים במהלך השלבים השונים של ייצור מזון והפצתו, כאשר שליש מתוכם, או 4.4 מיליארד טון, מבוזבזים על מערכת התמיכה הנדרשת כדי להביא מזון למקרר שלכם רק בשביל שחלק משמעותי ממנו ייזרק לפח). בשלב השלישי: מזון שאינו נאכל יוצר בזבוז נוסף בתור "פסולת": יש לשנע אותו לנקודות איסוף והטמנה, שם הוא תופס שטח יקר ופולט לאטמוספרה גז חממה מסוג מתאן, גז חממה בעל השפעה על שינוי האקלים הגבוהה פי כמעט 30 מפחמן דו חמצני.

ישראל אמנם אינה לבד במערכה, אבל היא כן זוכה לתואר הלא מחמיא של הבזבזנית השנייה בגודלה בקרב המדינות המפותחות. ב-2016, בעקבות ההכרה בהשלכות החמורות של בזבוז מזון, הוחלט באו"ם על הגדרת מדד בינלאומי שיאפשר לאמוד את כמות המזון המתבזבז. באו"ם מקווים שהערכות מדויקות כאלו ישמשו בסיס לפעולה ויסייעו בהשגת היעד שהציבו לעולם: הקטנת בזבוז המזון העולמי ב-50% עד שנת 2030.

במדינות שונות כבר ניכרת התגייסות למטרה. בדנמרק, למשל, הכריזו על הענקת סבסוד ממשלתי לפרויקטים המקטינים אובדן מזון. בצרפת חוקקו חוק ראשון מסוגו בעולם האוסר על רשתות שיווק המזון להשמיד מזון ואילו באיטליה מציעים הקלות במס לגופים שמבזבזים פחות מזון.

ומה קורה בישראל? דוח מיוחד של מבקר המדינה שפורסם בתחילת 2015 קבע כי יש לנסח מדיניות כוללת להצלת מזון, אך הצעדים שנעשו עד כה בישראל אינם מספיקים ונדרש מאמץ כולל ומתוקצב כדי לייצר שינוי משמעותי בשטח. יותר ממחצית מ-2018 כבר מאחורינו, שלוש שנים וחצי חלפו מאז פורסם הדוח, ועדיין לא נראים צעדים ממשלתיים משמעותיים בשטח.

האמנה הישראלית לצמצום בזבוז מזון, שיזם הארגון The Natural Step ישראל, מציפה כעת מחדש את הנושא. האמנה היא התוצר הסופי של תהליך המעבדה שארך שנתיים ושבמהלכו מופו הבעיות והוגדרו הפתרונות הרלוונטיים בנוגע בזבוז מזון בישראל. "לראשונה בישראל מכריזים גופים מרכזיים בשוק המזון כי קיימת תופעת בזבוז מזון, עצומה ובעלת השלכות כבדות, וכי כל השחקנים רוצים לקחת אחריות ולטפל בה, כל אחד בגזרתו שלו", אומרת מיכל ביטרמן, מנכ"לית הארגון.

"האמנה היא דקלרטיבית וייחודה בכך שהיא מייצרת את ההבנה שכל הגופים הם חלק מהבעיה ולכן כולם חלק מהפתרון. צמצום בזבוז המזון גם חסכוני למאמצים אותו. כיום מלונות מפסידים כסף כשהם משליכים מזון, חקלאים מבזבזים כשמשמידים תוצרת חקלאית לא מושלמת, סופרים ויצרניות מזון מבזבזים כשמושלך מזון שלא נקנה לקראת מועד פקיעת התוקף. אנו מאמינים בתנועת מלקחיים - ביצירת מודל כלכלי שונה שמבוסס על תמריצים והתנהלות שונה בשוק".

על האמנה חתמו עד כה מעל ל-35 גופים מכל שרשרת המזון, וביניהם חקלאים, מקומות עבודה, יצרניות מזון, עיריות, קמעונאים ומשווקים, אקדמיות, ארגונים אזרחיים, מלונות גופי הסעדה ומסעידים, והעט עוד נובעת. על פי ביטרמן, אופיה ההצהרתי של האמנה אינו מפחית את מחויבות הגופים השונים אליה, אלא מאפשר להם להעניק לה פרשנות אישית, פחות שרירותית מסף מסוים או יעד מספרי.

"כחברה עסקית מובילה יש לנו אחריות רבה להיות חלק מהפתרון ולא רק הבעיה", אומרת ליאת לביא, מנהלת תקשורת, קשרי חוץ וקיימות של חברת המזון יוניליוור ישראל. "אנחנו מתמקדים בהצלת מזון ועודפי ייצור ותרומתם לנזקקים, כמו גם בניהול פחתים ללקוחות השוק המקצועי".

חיים שפיגל, ראש אגף מזון ומשקאות ברשת מלונות דן, מדגיש כי הרשת מתמקדת כרגע ב"רכש מבוקר, בשימוש בירקות ופירות שנחשבים מכוערים ובתרומת עודפי המזון לעמותת 'לקט ישראל'". אך איך יגיב הלקוח הישראלי חובב השפע והבופה, להתחייבות להפחתת בזבוז מזון של רשת המלונות? "לא נחסוך מאורחינו דבר. הישגי הצעדים לא קשורים לחיסכון של מזון מהאורחים, אלא בנקיטה של צעדים חכמים להפחית את ייצור המזון במטבחים ואת השימוש בעודפים.

"מסע הסברה משמעותי לאומי הוא עניין שנתון בידי משרדים ממשלתיים ובהם אנו רואים גורמים מהותיים לחינוך הציבור הישראלי." טוען שפיגל. "האתגר הכי גדול הוא בעצם חינוך והסברה. אנחנו נמצאים בחברה שהמזון נמצא במרכזה, זה חלק מהתרבות שלנו", מוסיפה לביא.

פרופ' ניר אוהד וצוות המחקר שלו, ממכון מן לביטחון מזון באוניברסיטת תל אביב, החתומים גם הם על האמנה, מתמקדים בעיקר במחקר אקדמי וביצירת שיח בנושא, יחד עם הציבור ועם סטודנטים מפקולטות שונות באוניברסיטה. במסגרת עבודתם הם חברו לפורום חדש, שמטרתו להשתמש בקהל הסועדים באוניברסיטה כמעבדה חיה ואוכלת.

"אנחנו מתכוונים ליזום פיילוט כבר בשנה הקרובה כדי למדוד ולהעריך בזבוז מזון באתרי ההסעדה השונים באוניברסיטה", אומר אוהד. "כמעט ואין איסוף נתונים אמפירי על בזבוז מזון. רובן המכריע של ההערכות בנושא מבוססות על מודלים ולכן יש פערים רציניים בידע שצריך להשלים. האי וודאות הרבה בתחום יוצרת קושי בחישוב מדויק של עודפי המזון, ומקשה על תכנון עתידי יעיל".

נושא חשוב נוסף שבו מתמקדים במעבדה הוא פיתוח מסחר אינטרנטי במוצרי מזון, תחום שכבר משגשג במדינות שונות בעולם ושטרם חדר לשוק הישראלי. "מסחר אלקטרוני מאפשר יצירת קשר ישיר בין החקלאי לצרכן, ללא צורך בתיווך של סופרמרקט", אומר אוהד. "כך ניתן ליצור ערך כספי למשהו שלכאורה אין לו ערך, כמו למשל לירקות בדרגות איכות שונות, שאינם מגיעים בכלל למדפי המרכולים, מתוך מחשבה שהצרכן מעוניין רק בתוצרת פרימיום".

אך יש צדדים נוספים בנושא בזבוז המזון שנופלים באזור המת של האמנה. "לא את כל המזון צריך להציל, לא הכול נחשב לבזבוז. מזון לא בריא שנתרם למשפחות נזקקות, כמו בורקסים, עלול לפגוע בסופו של דבר בבריאות שלהן", טוענת ד"ר חגית אולנובסקי, מהפורום הישראלי לתזונה בת קיימא. "עדיף שיחשבו נכון כמויות ושלא יגיעו למצב של עודפים ופסולת. יש פה כשל בריאותי, חברתי, סביבתי, שיצרני המזון אחראים עליו, ויש להם אינטרס לשמור אותו. הרבה ירוויחו בעקבות כך מעליית ערך המנייה, אבל אנחנו, הציבור, מפסידים".

אף על פי שהתפיסה הרווחת היא שהאחראים העיקריים לבזבוז מזון הם המגדלים והיצרנים, במדינות מפותחות נמצא שרק 35% מסך הבזבוז מתרחש במחוזותיהם, בעוד שכ-45% ממנו מתרחש אצל צרכני הקצה - כלומר, אצלנו בבית. אמנם הבית הוא זירת הפשע העיקרית, אך הצרכנים אינם האשמים בלעדיים. לכל חוליה בשרשרת המזון יש תרומה לבזבוז, אך לנו כצרכנים יש אפשרות לעשות החלטות חכמות וחסכוניות יותר, שישפיעו בסופו של דבר על התהליך כולו.

"חשוב להיות מודעים לכך שאנחנו משליכים מזון ולבחון כמה באמת אנחנו זורקים. צריך לקנות חכם יותר בסופר, ולא להתפתות למבצעים מיותרים שהם זולים בקנייה, אבל מתבררים כמיותרים כשאנחנו משליכים אותם לפח", מציעה ביטרמן. "רצוי גם לחנך את הילדים לערך של המזון, לאחסן טוב יותר את המוצרים ככה שיישמר אורך חייהם, להסתכל על תאריכי התפוגה ולהבין אותם - לא לפחד סתם מתאריך שמוטבע", היא מוסיפה. "רצוי גם ולא לחפש מושלמות בצורת המזון - אין כל רע בירק שמראהו טיפה שונה" היא מוסיפה.

אם אנחנו, וכל שאר מבזבזי המזון הגדולים והקטנים, נאמץ את ההמלצות האלו לא רק שנתרום לסביבה ולחברה, אלא אולי גם נצליח לממן לעצמנו חופשה בחגים.

הכתבה הוכנה על ידי "זווית - סוכנות ידיעות למדע ולסביבה"