בשבועות האחרונים הולך ומתברר שהגירעון של הממשלה ב-2018 יהי כנראה גדול מהמתוכנן. במקום גרעון של 2.9% מהתוצר, הגירעון מתקרב ל-3.4%. לכאורה, זה אולי לא נראה כמו בעיה גדולה. הרי מה זה גירעון של עוד פחות מאחוז כשמדובר במדינה?
למעשה, מדובר בבעיה גדולה מאד. כדי להבין עד כמה הבעיה גדולה, צריך לזכור שאפילו שסך החוב של ממשלת ישראל קטן בעקביות במשך 30 השנים האחרונות, החוב הכולל של הממשלה הוא כ-60% מהתוצר. זה אומר שלכל בן אדם במדינה, יש חוב של בערך 90 אלף שקל. כלומר למשפחה עם שני ילדים ועם הורים שמשוכנעים שהם חסכנים בגלל שבבנק יש להם אפס חובות, בכל זאת יש חוב של כמעט 400 אלף שקל. תחשבו מה הייתם יכולים לעשות עם 400 אלף שקל, לו היו נותנים לכם להחליט מה לעשות אתם.
אבל מה קבלתם תמורת הסכום הזה מהממשלה? כנראה שפחות או יותר, כלום. כי חלק גדול מהחוב הזה זה בעצם חוב שהממשלה מגלגלת מאז שנות ה-70 וה-80. אם נולדתם אחר כך, אתם משלמים מסים בשביל להחזיר חובות שיצרו פוליטיקאים שאתם אפילו לא יודעים איך קראו להם.
רוצים לקבל את חדשות העסקים ישירות לסמארטפון? עכשיו גם בטלגרם - הצטרפו כאן
לקריאה נוספת:
דקטלון הודיעה על פתיחת סניף רביעי בישראל - בתל אביב
כלכלת בחירות: טראמפ הודיע על הפחתת מס לבעלי הכנסה בינונית
גל הנטישות נמשך: גם אחד ממייסדי אוקולוס עוזב את פייסבוק
מה נגיד לילדים?
למזלנו, הזעזוע שיצר החוב העצום של המדינה בשנות ה-80, כשמדינת ישראל הגיעה, כמעט, לפשיטת רגל והממשלה כבר התחילה לתכנן איך להתנהל ביום שיגמר הדלק בתחנות, גרם לזה ששרי האוצר שהיו לנו מאז החזיקו תמיד את היד חזק מאד על הברז. אז נכון שגם במשך 30 השנים האחרונות, היה לממשלה כל שנה גירעון קטן. אבל הגירעון הזה היה הגירעון שנשאר אחרי שהממשלה הוציאה סכומי עתק כדי להחזיר את החובות מהשנים הקודמות. כך שבסך הכל, החוב של הממשלה הלך וקטן.
אבל אם הממשלה אכן תעבור מגירעון של 2.9% לגירעון של 3% אחוזים ויותר, החוב כבר לא ימשיך לקטון. הוא יחזור ויגדל. כלומר, אם לכם יש חוב של 90 אלף שקל שאתם צריכים להחזיר בגלל שפוליטקאים הוציאו כספים בזמן שההורים שלכם היו בבית ספר, הרי שעכשיו מדובר בחובות שהילדים שלכם יצטרכו להחזיר בגלל פוליטיקאים שאתם מצביעים להם.
ומה הילדים שלכם יקבלו בתמורה לחוב שאתם משאירים להם? מעט מאד. מילא אם הממשלה היתה מנצלת את הריבית הנמוכה כדי לגייס כספים בשביל לדוגמא, לשפר את התחבורה הציבורית, אז אפשר היה להגיד שהילדים שלכם צריכים לשלם, אבל לפחות הם משלמים בשביל הכבישים שהם נוסעים עליהם ובשביל הרכבות שהם לוקחים מהתחנה שעל יד הבית. בפועל, הסכום שמוקצה לתחבורה ציבורית כאחוזי תוצר כמעט ולא השתנה בעשר השנים האחרונות, ולמרות שהתקציב של משרד התחבורה גדל בשנים האחרונות, הזמן הממוצע שלוקח לאנשים להגיע לעבודה גדל אפילו יותר.
זה אולי לא מפתיע, כשזוכרים שדובר הרכבת מודיע שאנחנו צריכים להתגאות ברכבת ישראל שהצליחה להקים מגה פרוייקט, רכבת בין ירושלים ותל-אביב, ב-13 שנים ו-7 מיליארד שקל. אבל מה שהדובר שכח לספר זה שהפרוייקט היה אמור לקחת 4 שנים ולעלות 4 מיליארד שקל. זה שהפרוייקט לקח יותר זמן ועלה יותר כסף לא אומר שהציבור מקבל סחורה טובה יותר. זה רק אומר שהילדים שלכם יצטרכו להחזיר את החובות במשך יותר זמן, ושלכם יקח עוד כמה חודשים (לפחות) עד שתוכלו לסוע באותה רכבת מירושלים ועד תל-אביב.
אבל לפני שאנחנו מאשימים את הפוליטיקאים בחובות שאנחנו והילדים שלנו צריכים להחזיר, צריך לזכור שזה לא באשמתם. הפוליטיקאים בסך הכל עושים מה שהם מאמינים שיביא להם עוד כמה קולות. ואם הם חושבים שהדרך לקבל עוד קולות היא להוציא עוד כספים, הם יעשו את זה. הדרך היחידה שבה אפשר להקטין את החוב שהילדים שלכם יצטרכו לשלם היא להעניש בקלפי פוליטיקאים שמגדלים את החוב. אז בפעם הבאה שאתם מתכוונים להצביע לפוליטיקאי בגלל שהוא מספר לכם כמה כסף הוא מחלק לציבור, תזכרו שכשהילדים שלכם ישאלו למה הם משלמים כל-כך הרבה מסים, אתם תצטרכו להסתכל להם ישר בעיניים ולהגיד: "בגללנו".
אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה וכלכלן בכיר בקבוצת ההשקעות אינפיניטי-אילים