השבוע התפרסם כי בחודש אוקטובר נכנסו לישראל חצי מיליון תיירים ושר התיירות, שמיהר לחגוג את ההישג, ציין כי זהו שיא חדש במספר התיירים שנכנסים לישראל. אז ראשית, זה בהחלט יפה שמספר התיירים שמגיעים לישראל גדל. אבל מצד שני, לפני שחוגגים את השיא החדש, כדאי להכניס לדברים קצת פרופורציה.
תרשים 1 מראה את מספר התיירים שנכנסו לישראל בכל שנה מאז 1990. אפשר לראות שמספר התיירים שהגיעו לישראל למעלה מהוכפל בין 1992 ל-1995, התקופה של ממשלת רבין והסכמי אוסלו. לאחר מכן, מספר התיירים המשיך לגדול בקצב יותר איטי עד שנת 2000, שהביאה לישראל את האפיפיור ואלפי צליינים שהגיעו אתו. אחר כך הגיעה האינתיפאדה השנייה שהביאה לצלילה במספר התיירים. כשהאינתיפאדה נגמרה, התיירות התאוששה. אבל בזמן שכלכלת ישראל צמחה בקצב מהיר מאד ברגע שהושגה רגיעה בטחונית (יחסית), מספר התיירים צמח בקצב איטי למדי.
רוצים לקבל את חדשות העסקים ישירות לסמארטפון? עכשיו גם בטלגרם - הצטרפו כאן
לקריאה נוספת:
כחלון: לא נעלה מסים; אני מתחייב לא לחרוג משמעותית מהיעד
המחוזי: להכיר לצורכי מס בהוצאות של שחקני פוקר בתחרויות
החברות הממשלתיות 2017: שכר גבוה, יעילות נמוכה, קיפוח נשים ובני מיעוטים ונפוטיזם
חלקו של הענף מתכווץ
כדי להבין עד כמה מספר התיירים שמגיעים לישראל נמוך מהצפוי, אפשר לעשות מספר חישובים. ראשית, אפשר לשאול בכמה גדלה התיירות בעולם בתקופה שבין 1995 להיום. הרי מאז 1995 אוכלוסיית העולם גדלה בערך ב-50% ונעשה הרבה יותר זול לטייל בגלל שיש לנו טיסות לואו-קוסט וחברות נופש כמו airbnb. התשובה היא שבין 1995 ל-2017, מספר התיירים בעולם גדל ב-137%. לו התיירות לישראל היתה גדלה באותו קצב, מספר התיירים בישראל היה צריך להיות בערך 5.3 מיליון בשנה, 50% יותר מהמספר בפועל.
אבל יכול להיות שלהשוות את ישראל לעולם זה קצת לא הוגן. כי ישראל נמצאת במזרח התיכון, ולכן צריך להשוות את מה שקורה בישראל למה שקורה מסביבה, ולא למה שקורה במקומות אחרים בעולם. לפי נתוני הבנק העולמי, מספר התיירים למזרח התיכון גדל ב-240%. לו מספר התיירים לישראל היה גדל כפי שהוא גדל במדינות השכנות לנו, מספר התיירים בישראל היום היה צריך להיות בערך 7.5 מיליון בשנה, יותר מפי שניים המספר בפועל.
דרך אחרת להראות שהתיירות לישראל גדלה הרבה פחות מכפי שניתן היה לצפות, היא לבדוק מה קרה לענף התיירות בהשוואה לשאר ענפי המשק. בשנת 1995, ההכנסות של המדינה מתיירים זרים היו קצת יותר מ-8 מיליארד שקל, שאז היו כ-2.1% מהתוצר של המדינה. ב-2017, ההכנסות מתיירות היו כ-20 מיליארד שקל, שהם רק 1.2% מהתוצר.
כך שנכון שהיה גידול בהכנסות מתיירות. אבל שאר המשק גדל בקצב כפול, ואם הדברים ימשיכו בקצב הזה, אז עוד מעט לא יצטרכו בכלל שר תיירות (כמו שכבר לא ממש צריכים שר חקלאות), בגלל שהחלק של התיירות בתוצר יעשה כל כך שולי, שבאמת אפשר יהיה לחסוך את הכסף על החזקה של משרד ממשלתי.
זה חבל, כי לתיירות בישראל יש פוטנציאל להיות 6%-7% מהתל"ג, מה שאומר עוד הכנסות של מיליארדים ועוד עשרות אלפי מועסקים. אבל זה לא יקרה כל עוד משרד התיירות עוסק בלנסות להביא תיירים בעזרת קמפיינים בחו"ל, ובעזרת תשלומים לסוכני תיירות על כל תייר שמגיע לארץ. כי כדי להפוך את התיירות לענף משמעותי, צריך לפתור כמה בעיות מבניות. בעיה אחת היא יוקר המחיה: כל עוד תייר אירופאי שרגיל לשתות 3-4 כוסות בירה צריך לשלם 150 שקל כל ערב רק על המשקה, לצעירים אירופאים יש יעדים יותר אטרקטיביים מתל אביב. בעיה אחרת היא המחסור בתחבורה ציבורית יעילה. ובעיה שלישית היא המחסור ביחס מתאים לאתרי תיירות: זה מתחיל בנקיון לוקה בחסר, וכלה בזה שאף אחד לא מפריע להפוך אתרי תיירות לשכונות מגורים. בית שמש, למשל, אמורה להתרחב לתוך עמק האלה, כך שבעוד כמה שנים תייר שירצה לראות איפה דוד הכה את גוליית ימצא את עצמו בתוך שכונה חרדית.
ד"ר אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה וכלכלן בכיר בקבוצת ההשקעות אינפיניטי-אילים