הכלכלה פורחת אבל חשבון הבנק שלכם לא? זה הנתון שאחראי לעיוות

הנה חידה: מאז 2009 ועד היום צמח המשק האמריקאי בכ-2.2% בממוצע לשנה, קצב ההתאוששות האיטי ביותר מתקופות של מיתון בתולדות אמריקה. שוק המניות לעומת זאת צמח באותה תקופה בשיעור ממוצע של 11% לשנה, השוק השורי הארוך והחזק ביותר בתולדות אמריקה. מה ייראה סביר יותר בעיני האדם הממוצע - ששוק המניות ייפגש בסופו של דבר עם השוק הריאלי (שגם כך מראה סימני היחלשות מההתאוששות הצולעת הזו) או שהחגיגה המטורפת בו תימשך עם מחירים שכמוהם לא היו בהיסטוריה, אפילו לא ב-1929?

ובכן, אף שזו שאלה שגם תלמיד תיכון ממוצע לא יתקשה לענות עליה, כל המומחים ובעלי התפקידים מוול סטריט דרך מועצת החכמים של הפדרל ריזרב וכלה בשלל בעלי התפקידים בוושינגטון די.סי מתקשים איכשהו להשיב.

לכאורה זה מוזר. האם ייתכן כי כל המומחים על שלל השכלתם, תואריהם, משכורותיהם, יועציהם ומחלקות המחקר שלהם ייכשלו שוב ושוב במה שאדם ממוצע יוכל להבין ולאבחן, אם רק ישים לב לכך?

בספרה המרתק "מצעד האיוולת" ניסתה ההיסטוריונית ברברה טוכמן לפצח את החידה הזו, וכך כתבה: "תופעה החוזרת על עצמה לאורך ההיסטוריה ללא קשר למקום ולתקופה היא שממשלות מתמידות ביישום מדיניות שהיא בניגוד לאינטרסים שלהן עצמן. כשמדובר בממשלות ובממשל, בני אדם, כך נראה, מצליחים להוציא לפועל את הביצועים הגרועים ביותר מאשר כל התנהגות אנושית אחרת...".

טוכמן המשיכה: "...מדוע המחזיקים בתפקידים בכירים נוהגים לעתים כה קרובות בדרך שהיא כה מנוגדת לשכל הישר ואפילו מנוגדת לאינטרס העצמי? מדוע התהליך השכלי והנפשי הפשוט לא מתפקד?".

לא זו אף זו, תבנית זו של התנהגות ממשלתית וקולקטיבית חוזרת על עצמה שוב ושוב כאילו מעולם לא קרתה. הבחין בכך המשורר והפילוסוף האנגלי מהמאה ה-18 סמואל טיילור קולרידג': "אם בני אדם יכלו ללמוד מההיסטוריה, איזה שיעור היינו לומדים, מלבד שתשוקה וסיעתיות מסמאות את עינינו, וכי האור שהניסיון מעניק לנו אינו יותר מפנס על הסיפון אשר מאיר רק את הגלים אשר מאחורינו".

סיכמו היטב את העניין נורברט שוורץ, ארין ניומן ו-וויליאם ליץ', שלושה מומחים לפסיכולוגיה קוגניטיבית, במאמר שפרסמו ב-2016: "במובן מסוים אנשים רואים את מה שהם רוצים לראות, כדי שיוכלו להאמין במה שהם רוצים להאמין. בנוסף, כל אחד רוצה להיות צודק, ושינוי עמדה ודעה הוא הודאה בכך שנעשתה שגיאה בעבר או לפחות שהייתה הבנה מוגבלת של הנושא".

עד כמה טעו המנהיגים הכלכליים של העולם ב-2008 כולנו יודעים, אבל מעטים מודעים לעד כמה הם התעלמו מאזהרות מפורשות שהשמיעו עשרות מנהלי קרנות ואקדמאים מודאגים. הרשימה קבורה בדוח עב כרס של ועדת החקירה של הקונגרס על אירועי 2008.

המנגנון שעל פיו "אנשים רואים את מה שהם רוצים לראות, כדי שיוכלו להאמין במה שהם רוצים להאמין" עבד ממש עד הרגע האחרון, כאשר שתי קרנות הגידור הראשונות של בנק בר סטרנס הודיעו כי נקלעו לקשיים בגין איגרות החוב מגובות המשכנתאות.

כמו היום, גם ביוני 2007 כותרות העיתונים והפרשנים מיהרו להרגיע. "איננו רואים כל סיכון מערכתי", פירשן מנהל בכיר באירוע פיננסי בסן פרנסיסקו ב-16 ביוני 2007. ב-22 ביוני קבעה הכותרת שהתפרסמה ב-CNBC: "הסכנה מבודדת", והוסיפה כי "סוכנות הדירוג סטנדרד אנד פורס הודיעה כי לבעיות בשתי הקרנות לא תהיה כל השפעה על מעמד החברה בכללותה". מנתח סיכונים בכיר הסביר ב-21 ביוני בלשון ציורית ל"ניו-יורק טיימס": "אין זליגה של הסיכון לשוקי המניות או האג"ח, אז אינני חושב שאנשים צריכים להתחיל לאגור מזון, מים ותחמושת כאילו הסוף קרב".

חלפה שנה, וכולנו יודעים כמה מופתעים היו כל המומחים, ובראשם הפדרל ריזרב, וכמה הסוף היה דווקא די קרוב. הכתובת הופיעה בבירור על הקיר, אך הפסיכולוגיה האנושית מנעה מאנשים שנתפסו כמשכילים ואינטליגנטים לקרוא אותה.
הברומטר שמכוון את השווקים

כדי שאנשים בכלל ומומחים בפרט יראו את מה שהם רוצים לראות, המערכת מציגה אינספור מספרים המייצרים כותרות יפות בעיתונים אך בעצם אינם אומרים דבר.

ניקח למשל את הצמיחה בתמ"ג (GDP Growth), מושג מפתח בכלכלה המודרנית שעל פיו יישק כל דבר. זוהי הסטטיסטיקה הכלכלית האולטימטיבית, הסטטיסטיקה המרוממת שווקים וממשלות או לחלופין מביאה לסופם.

הצמיחה באה שלובת זרועות עם התמ"ג (GDP), שאת השינוי בו היא מודדת. אלא שמעטים יודעים כמה חדש המדד הזה וכמה הוא מעוות.

מקורו בשנות השלושים במדד בשם "הכנסה לאומית" אשר בא לעולם על ידי כמה חוקרים, שהידוע בהם הוא הכלכלן ולימים חתן פרס נובל סיימון קוזנץ, במטרה לייצר כלי לקונגרס האמריקאי ולנשיא ארה"ב לעקוב אחר התפתחות השפל הגדול של שנות השלושים. לאחר המלחמה המשיך המדד להתפתח, וה-GDP כפי שהוא מוכר היום ומודגש חדשות לבקרים אינו אלא יליד שנות ה-90.

צמיחת התמ"ג, אותו מספר קסום ויחיד, מתיימרת לבטא את כל הכלכלה, וממילא את כל העושר וההצלחה לאומית, וכך להוות ברומטר לשווקים ולמצב הרוח הלאומי.
שיטה שסובלת מליקויים משמעותיים

ככותרת הרעיון נחמד, אך בפועל סובלת השיטה מליקויים משמעותיים עד כדי כך שהנתון האחד שהיא מציגה רחוק מלשקף מציאות רלוונטית. הצביע על כך נשיא צרפת לשעבר, ניקולא סרקוזי: "התמ"ג", הוא אמר, "יוצר פער של ממש בין המומחים הבטוחים בידע שלהם לבין האזרחים שניסיונם בחיים הוא לגמרי שונה מהסיפור שהנתון מנסה לספר".

הבעיה המרכזית בקונספט של התמ"ג היא שהוא חיבור של הסכום של כל מה שהמשק מייצר ומוכר בתמורה לכסף בפרק זמן נתון, ללא הבחנה בין הערך של הדברים, מקור המימון להם או חלוקתם.

כאשר הפדרל ריזרב מדפיס כסף ומלווה אותו לממשלה וזו משלמת את הכסף ליצרני נשק המייצרים פצצות שייזרקו למשל על ראשיהם של ילדים בעיראק, התמ"ג גדל, למרות שבעצם כל שנעשה היה לקחת כסף מהדור הבא, באמצעות החוב הממשלתי, ולתת אותו לעובדי מפעל הפצצות. בפועל לא נוצר דבר שהיה בו ערך כלשהו לתושבי ארה"ב או לאיכות חייהם. לעומת זאת, מאה אלף אנשים שעובדים בהתנדבות בהכנת אוכל לעניים או במתן שיעורים פרטיים לילדים במצוקה לא ייספרו כלל בתמ"ג.

אם התמ"ג נועד להשוות בין רמת החיים של מדינות שונות או לבדוק את השיפור ברמת החיים של מדינה מסוימת לאורך זמן, איזה ערך יש להכללה של חוב ממשלתי שנועד לייצור ערימה של טנקים חסרי ערך או צורך המרקיבים במחסני ענק במדבר באריזונה, בתוך כלי האמור למדוד שיפור ברמת החיים וברמת העושר הלאומי?

מבחינת התמ"ג הרעבת האזרחים והשקעת המשאבים בפצצות אטומיות על ידי הדיקטטור של צפון קוריאה שוות-ערך ליזם הנוטל מהונו ובונה בתי חולים בדרומה. אך מסופקני אם תושבי צפון קוריאה רואים את הערך באופן זהה.

בעובדה הזו הכירה גם יו"רית קרן המטבע הבינלאומית כריסטין לגארד, שאמרה לא אחת: "תמ"ג הוא דרך חלשה למדוד את הבריאות של הכלכלות, ויש למצוא דרך אחרת".

מבחינת המדידה של התמ"ג הוריקן קשה שהורס חצי מטקסס הוא התפתחות חיובית משום שכל הוצאות השיקום יתווספו לתמ"ג, למרות שברור שהעושר הלאומי או האושר האישי של מישהו לא התקדמו אפילו מילימטר עקב כך, להפך.

לעומת זאת, אפליקציית הניווט ווייז, הניתנת בחינם, היא שקופה ולא נכללת בתמ"ג, למרות שהיא חוסכת זמן ועוגמת-נפש לעשרות, אם לא למאות מיליוני בני אדם בכל יום.

התמ"ג גם מתקשה מאוד במדידת שירותים, ואינו מודד כלל את איכותם. לפיכך, חברת תעופה שמרבה לאחר (דבר שיוצר גידול בביקוש למזון בזמן ההמתנה) ומדי פעם אחד ממטוסיה מתרסק (דבר שיוצר ביקוש למטוסים חלופיים) היא שחקן עדיפה מבחינת התמ"ג על פני חברת תעופה שעומדת תמיד בזמנים ויש לה רקורד בטיחותי מושלם.

ילדים המטפלים במסירות באימם הזקנה שווים אפס רישום בתמ"ג (העושר הלאומי), לעומת זקנה שהופקרה על ידי משפחתה ומטופלת על ידי עובד פיליפיני הממומן בכספי משלם המסים, תרומה של עשרות אלפי שקלים בשנה לגידול בצמיחה.

הנה אפוא דרך פשוטה ויעילה להגדיל משמעותית את התמ"ג בן לילה: מעתה כל אחת ואחד ינקה את בית שכניו בעבור תשלום, ובמקביל נקנה כולנו איש משכנו את ארוחת הערב שהוא הכין. הכמות הכוללת של הארוחות והניקיונות לא תשתנה וגם לא כמות העושר החדש, אך התמ"ג יגדל באחת בגלל שיעור הכסף שהחליף ידיים.

וכמובן התמ"ג עוסק בממוצעים רחבים מאוד. כאשר קומץ בנקאים בוול סטריט מתחלק בבונוסים של 30 מיליארד דולר, תוצאה עקיפה של ההרחבה הכמותית, קרי כסף שנוצר מהאוויר וניתן להם על ידי הבנק המרכזי, הדבר ישפיע על התמ"ג בדיוק כמו אם 3 מיליון פועלים שיפרו את תהליכי הייצור וייצרו עוד 10,000 דולר של מוצרים כל אחד.

סיכם את הנקודה הזו חתן פרס נובל פרופ' ג'וזף שטיגליץ ב-2016: "התמ"ג בארה"ב עלה כל שנה, למעט 2009, אבל רוב האמריקאים במצב גרוע יותר מאשר היו לפני שלושים שנה..."

ואחרון חביב - התמ"ג אינו מודד אושר, זמן פנוי או זמן בחיק המשפחה. איזה ערך יש למדד שמצביע על גידול בעושר של אומה, ונחשב ברומטר להתקדמות, אם הוא נותן אינדיקציה חיובית בשעה שכל העובדים במשק נאלצים לעבוד עוד שעתיים כל יום ולבלות בפקק עוד שעה (עוד הוצאות על דלק).

וכך התבטא בנושא עוד לפני שנים רבות הסנאטור בובי (רוברט) קנדי: "התמ"ג מודד כל דבר, חוץ ממה שהופך את החיים לבעלי ערך ולראויים".

ואז ישנה כמובן האינפלציה. התמ"ג מתואם לאינפלציה, כלומר עליות מחירים מנוכות ממנו. לפיכך, אם מדד עליית המחירים מעוות, הרי כל הגידול בתמ"ג מעוות.

הקדשנו לכך כתבה מפורטת בעבר. כעת נגיד רק ששיטת מדידת המדד שונתה בשנות התשעים כדי לייצר מדידה נמוכה יותר של ההתייקרויות. זאת על מנת לשחוק את תקבולי הביטוח הלאומי האמריקאי, הצמודים למדד, וכן להגדיל את נטל המסים האפקטיביים, שכן בלא התייקרויות כביכול, אין צורך לעדכן את מדרגות המס.

השורה התחתונה היא זו: אם מודדים את ההתייקרויות לפי השיטה הישנה, הם בערך פי שניים מההתייקרויות המדווחות.

כך למשל מאז תחילת המאה עלו מחיריהם של בתים, מדד הביג מק, שכר הלימוד באוניברסיטאות, עלויות טיפול וביטוח רפואי, גלון דלק, שכר דירה, פאונד בשר טחון ועוד ועוד לפחות פי שניים. מדד המחירים האמריקאי הרשמי (Core Cpi) גדל בזמן הזה בכ-42%.

המסקנה אפוא ברורה: כל ההפרש בין העליות האמיתיות במחירים לבין העליות הרשמיות נמדד כגידול בתמ"ג בה בעת שהוא לא יותר מגידול ביוקר המחיה. מכאן נובע כמובן האבסורד הגדול מכולם - התייקרויות מגדילות את התמ"ג בשעה שירידת מחירים היא "רעה לכלכלה" (חישוב ההתייקרויות של התמ"ג נעשה באופן שונה במקצת מחישוב מדד המחירים הן מבחינת היקף המוצרים המובאים בחשבון והם מבחינת השיטה, אבל התוצאה הסופית דומה מאוד).

בשעה שההמונים מתמרמרים על יוקר המחיה, הסטטיסטיקאים הממשלתיים והבנקים המרכזיים רואים בהתייקרויות האלו "צמיחה", ובשעה שהדור הצעיר מבקש הקלה מנטל עלויות הדיור הקובר אותם ואת הוריהם לעשרות שנים, הכלכלנים והפוליטיקאים החיים מהם חוששים שהקלה כזו היא "מיתון".

עם מכשירי מדידה שבורים ומעוותים, שנתונים למניפולציה צינית, עם פייק כסף המיוצר מהאוויר כדי לנפח את השווקים הפיננסיים, ועם נרטיבים שקריים הנדחפים על ידי אמצעי תקשורת ההמונים, אין פלא שאנחנו טסים במטוס מיושן ובטיסה עיוורת.

אך המציאות אינה נמדדת על ידי המכשירים ואי אפשר לאורך זמן לשנות אותה כדי שתתאים למודל. את הפער הזה רואים בחוסר השקט החברתי הגובר והולך בכל הכלכלות והחברות החופשיות.

גלריית הנבחרים החדשים לקונגרס האמריקאי הייתה המתאבן. בבחירות 2020 נחזה במנה העיקרית - פופוליסט גס רוח מימין המאשים את המהגרים ואת הסינים בצרותיה של אמריקה, מול סופר-פופוליסט משמאל המבטיח לתת הכול בחינם. קשה כעת לנחש מי ינצח, קל מאוד לדעת מי יפסיד.

הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.Com