שעת סיכום: הכאוס הפוליטי של 2019 פגע בכלל בכלכלה?

נכון שנתוני המאקרו על מה שהיה בשנת 2019 יגיעו רק בעוד כמה חודשים, אבל בכל זאת, סוף שנה ותחילת שנה חדשה זה זמן טוב לסיכומים. כי אין דבר יותר נעים לכלכלן מאקרו מלחזות את העבר. ממילא זה מה שאנחנו עושים רוב הזמן, בהינתן שהנתונים הרשמיים תמיד מגיעים באיחור.

ואת הסיכום של 2019 אפשר לתמצת לכותרת אחת: זה ממש לא נורא שאין ממשלה מתפקדת. כי כשהייתה ממשלה, הצמיחה הייתה סביב השלושה אחוזים, וגם בשנה שעברה, למרות שהממשלה לא ממש תפקדה, הצמיחה הייתה סביב השלושה אחוזים. גם ב-2018, אם מתעלמים מהמשחקים שעשו במשרד האוצר, הגירעון חרג מהתכנון של 2.9% תוצר, וגם ב-2019 הוא חרג מהתכנון. ההבדל היחיד הוא שבגלל שאין ממשלה מתפקדת, ב-2019 אי אפשר היה להסתיר את הנתונים, אז על החשבון של 2019 נרשם גם חלק מהגירעון של 2018.

גם ב-2019 בנק ישראל המשיך להחזיק את הריבית נמוכה ולהדפיס כספים. בחודש אוקטובר בלבד נוספו לחשבונות העו"ש של המשק כ-17 מיליארד שקל. זה הרבה כסף, וזה אומר שאנשים ממש מפחדים להשקיע את הכסף שלהם, והם מעדיפים להחזיק אותו בעו"ש מאשר להשקיע אותו בשוק ההון, אפילו אם זה אומר שהם מפסידים תשואה. והשנה הם הפסידו הרבה תשואה: מתחילת השנה מדד ת"א 90 עלה בכ-34.5%. מה שאומר שהמשקיעים בבורסה לא רק שלא התרגשו מזה שאין ממשלה, מבחינתם כנראה שהיה הכי טוב אם האין ממשלה היה ממשיך לנצח.

מה שבכל זאת היה חדש ב-2019 זה קרבות שליטה בתוך משרד האוצר. בהיעדר בעל בית, הממונה על התקציבים והחשב הכללי התחילו לריב על מי בעצם מנהל את התקציב. אבל מסתבר שאפילו זה לא באמת מפריע למישהו, אז כנראה שהעולם ימשיך להסתובב גם בלי בעל בית במשרד האוצר.

למעשה, מכמה בחינות זה שלא תהיה ממשלה מתפקדת גם בחצי הראשון של 2020 זה אפילו יתרון. כי כשאין ממשלה, אין לחצים פוליטיים, ואין הגדלה של תקציבים למטרות סקטוריאליות. מה שמשאיר אותי עם המסקנה העגומה שמה שכתבתי למעלה זה מאוד עצוב. כי פעם אבא שלי הסביר לי שאם כועסים עלייך, זה אומר שמצפים ממך למשהו, ומנסים לעודד אותך להשתפר. אבל כשמתעלמים ממך, זה אומר שכבר לא אכפת ממך. ואם לא אכפת לנו ממה שהממשלה עושה, זה מאוד מאכזב. כי לממשלת ישראל יש עוד הרבה מה לעשות בתחום הכלכלי: אפשר לבטל מכסים ולהוריד את המחיר של מוצרי מזון באופן משמעותי. אפשר להעביר עוד תקציבים לתשתיות תחבורה, מה שלא עשו מאז 1995, ולהביא את תשתיות התחבורה בישראל לרמה שבה הן כבר לא יצטרכו להתבייש מול מה שיש באירופה. אפשר לשפר את רמת החינוך, ולדאוג שכולם יקבלו חינוך שיאפשר להם להרוויח שכר הגון ולשלם מסים שיספיקו בשביל שלזקנה תהיה מיטה במחלקה במקום שהיא תשכב במסדרון. אפשר לעשות עוד הרבה דברים אחרים. אבל כנראה שאנחנו כבר לא מאמינים שזה יקרה. בטח לא בתקופת הכהונה של הממשלה הבאה.

ד"ר אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה ובית ההשקעות אינפיניטי