חילוף מהיר ונזק סביבתי: המידע שלא מופיע בקטלוג הרהיטים

שולחן האוכל שאליו ישבתי לארוחות ליל שישי בילדותי עמד עד לפני זמן קצר בסלון של אימא. ארבעה עשורים אחר כך, עם שכבת צבע שנייה וריפוד חדש לכיסאות, יכולתי לשבת אליו עם ילדיי. האם גם השולחנות שמיוצרים ונרכשים היום ייצרו זיכרונות שילוו משפחות במשך כמה עשרות שנים?

"ריהוט מהיר" הוא הכינוי לפריטים לעיצוב הבית המיוצרים בכמויות גדולות, בקולקציות מתחלפות, ונמכרים במחיר נגיש לכל נפש, כמעט (זאת בדומה לאופנה מהירה, שאותה מובילות רשתות גדולות כמו H&M, זארה, פרימארק, ועוד). כך, למשל, ענקית הרהיטים השוודית איקאה מכניסה לקולקציות שלה כ-2,000 מוצרים חדשים מדי שנה ואחד הפריטים הפופולאריים ביותר שלה - הכוננית בילי - נמכר ביותר מ-60 מיליון יחידות בעולם.

ריהוט מהיר הוא שוק שמגלגל כסף גדול. באוגוסט 2019 דיווחה איקאה על מכירות שנתיות בהיקף של 44 מיליארד דולר. המחיר הקורץ, היכולת להחליף מוצרים בקלות יחסית, העדפות של דור צעיר נייד ועם הכנסה נמוכה הן חלק מהסיבות להצלחה, אבל לריהוט מהיר יש השפעות סביבתיות שליליות שמרביתן אינן מטופלות.

נתחיל מהסוף. ב-2017 השליכו תושבי ארצות הברית, על פי נתוני הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה הסוכנות להגנת הסביבה, כ-12 מיליון טונות של פסולת ריהוט (פי שניים ביחס ל-1990), רק 20 אחוז מהם ממוחזרים או משמשים להפקת אנרגיה (40,000 טון ממוחזרים ו-2.4 מיליון טון משמשים לייצור אנרגיה בשריפה) והשאר, כ-9.8 מיליון טון מועברים למטמנות. אחת הסיבות להיקף המחזור המצומצם היא ריבוי החומרים - בדים, עץ, ומתכת - שבחלקם לא ניתן תמיד להשתמש שוב. למוצרים אחרים, כמו מזרנים, אין פתרונות קצה נפוצים. בנוסף, בפינוי סוג פסולת זה יש להשקיע משאבים נוספים מעבר לאשפה ביתית רגילה.

ריהוט מהיר נשען על שינוע - הכרוך בפליטות גזי חממה - בשרשרת אספקה שבה יצרני משנה אחראים לרכיבים שונים המורכבים יחד בנקודת קצה ואז נשלחים אל החנות (ובהמשך אל הלקוח). המוצר בדרך כלל עתיר אריזות קרטון ופלסטיק, יחד עם כלי עבודה פשוטים ומדבקות. ההרכבה על ידי הלקוחות מקטינה אמנם את הפליטות ליחידה בודדת, בזכות שינוע יעיל יותר של אריזות שטוחות, זאת בגלל התמריץ התפעולי להשקיע בעיצוב שיחסוך בהוצאות לוגיסטיות ויקל על הלקוחות לקחת הביתה את המוצר.

עיקר המשאבים הנדרשים לייצור הם עצים. איקאה, למשל, משתמשת באחוז אחד מהעץ המופק בעולם מדי שנה - מ-50 מדינות שונות - ובינתיים 76 אחוז מהעצים שבהם הם עושים שימוש מגיע ממקורות שמוגדרים על ידם כ"מקיימים יותר". תעשיית הריהוט ככלל אינה משתמשת בהכרח בעץ מיערות מורשי כריתה: אינדונזיה, שהיא יצרנית ריהוט מהיר, אמנם הפחיתה בשנים האחרונות את בירוא היערות בשטחה, אבל ב-2018 עדיין הייתה במקום השלישי בעולם בהיקף השטח שנגרע מאחד מהיערות הטרופיים העשירים והגדולים בעולם.

מעבר לעץ, הבדים בהם נעשה שימוש בריהוט המהיר הם לרוב סינתטיים, כמו הפוליאסטר, שמקורו בדלק מאובנים ושמתפרק לחלקיקי מיקרו פלסטיק. הכותנה מגיעה לרוב מגידול מתועש ולא-ידידותי לסביבה. ומלבד האריזות, ריהוט מהיר כולל אביזרי פלסטיק שמִתְבַּלים במהירות יחסית, חלקי מתכת וגם קוקטייל של חומרים סינתטיים: דבקים, צבעים, ומעכבי בעירה במזרנים (ופלחות במקרה של איקאה, צריך להוסיף את העובדה שהקטלוג של החברה מודפס ביותר מ-200 מיליון עותקים מדי שנה - נתון שהופך אותו למוצר הדפוס הנפוץ ביותר בעולם, אפילו יותר מאשר ספר התנ"ך).

מובן שיש רהיטים ידידותיים יותר לסביבה, אבל הבעיה אתם היא המחיר, ובעיקר עלות שכר העבודה. ייצור במדינות מערביות אינו מסוגל להתמודד עם העלויות של ייצור המוני מחומרים זולים ובמשכורות נמוכות במדינות אסיה. עם זאת, יש מספר חלופות עם חותם סביבתי נמוך יותר ותפיסה מקיימת יותר. כמה חברות (למשל Reform הדנית או Norse Interiors האמריקאית) מציעות upcycling (מיחדוש) לרהיטים. כלומר, הן משווקות מגוון רכיבים שניתן להלביש על ריהוט (בעיקר של רשת איקאה) וכך לחדש אותו או להעניק לו מראה שונה. מצד אחד החברות נהנות מהסטנדרטיזציה של הריהוט המהיר, מצד שני יכול להיות שיש כאן בעיה של זכויות יוצרים ופתיחת חזית מול החברות הגדולות יותר.

האתרים Feather או Fernish מציעים ריהוט להשכרה ואתו את החופש להחליף פריטים מבלי להוציא את מלוא הסכום כל פעם מחדש. לחברה כזו יש תמריץ להשתמש בריהוט איכותי ולהשקיע בהארכת חיי הפריטים כי כך היא מגדילה את שולי הרווח שלה.

הנדקראפטד האוסטרלית נוקטת בשיטה אחרת ומנסה ליצור קהילה של אוּמנים מקומיים ומקיימים, שעובדים באופן אישי מול הלקוחות בשקיפות מלאה אודות חומרי הגלם וייצורם כך שיחזיקו מעמד לאורך זמן. באוסטרליה פועלת גם תכנית לרישוי היישום של אחריות סביבתית וחברתית המכסה טווח רחב של מוצרים, בהם גם ריהוט.

למרות הביקורת, נדמה שאיקאה עושה צעדים ראשונים ומשמעותיים באחריות סביבתית: הרחבת ההישענות על יערות מורשי כריתה, ניהול ישיר של יערות בבעלותה, פיתוח תחליפי פלסטיק לאריזות, או הסבת צי הרכב למשאיות חשמליות. איקאה גם הודיעה שהיא מתכוונת לפעול על פי עקרונות הכלכלה המעגלית עד שנת 2030. לאחרונה מתנסה החברה (בינתיים בחלק קטן מחנויות הרשת) במיזמים להחכרת ריהוט, הזדכות על רהיטים שהתבלו, ותיקון רהיטים.

"אף אם איקאה היתה יכולה להשתנות באופן מהיר יותר, הרי שלמעט דרישה מצד חלק מהצרכנים, אין עליה כל לחץ רגולטורי או עסקי להשתנות", מצנן את ההתלהבות אבי בלאו, ראש מכון אפקה להנדסה ולכלכלה מעגלית. "לכן, יש לראות בהצהרה אודות אימוץ הכלכלה המעגלית דבר רצוי. ההתחייבות הזו היא קשה יותר למימוש מהתחייבויות סביבתיות אחרות - אפס-פליטות, למשל - והיא מתמודדת עם שני קשיים מרכזיים: שרשרת אספקה מרובת יצרני-משנה שלרוב מחוץ לשליטה של החברה, גדולה ככל שתהיה, והעובדה שלא לכל רכיב יש פתרון טכנולוגי. כך, למשל, למוצרים מצופים או מודבקים אין עדיין פתרון מוצלח המאפשר הפרדת הרכיבים לשימוש חוזר או למיחזור. לכן, יש כאן צעד פנטסטי, שאפילו אם איקאה לא תעמוד בו במלואו, הוא יכול לחולל שינוי. גם ענקית הצרכנות האמריקאית וולמרט לא הצליחה, על אף מאמצים רבים, להשיג את כל היעדים הסביבתיים שהיא קבעה לעצמה, אבל שוק הקמעונאות זז בכיוון חיובי בעקבותיה ויכול להיות שזה מה שיקרה לשוק הריהוט המהיר".

הכתבה הוכנה על ידי "זווית - סוכנות ידיעות למדע ולסביבה"