פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מי מרוויח ומי מפסיד מהתפשטות נגיף הקורונה?

      נגיף הקורונה מדאיג את אזרחי העולם מאוד מסיבות בריאותיות - אבל גם מבחינה כלכלית יש ממה לחשוש. מי יהיו הנפגעים העיקריים מהנגיף - ומי דווקא עשוי להרוויח מההתפשטות?

      מי מרוויח ומי מפסיד מהתפשטות נגיף הקורונה?
      צילום: רויטרס, עריכה: אסף דרורי

      (בווידאו: נגיף הקורונה מתפשט)

      בהנחה (אופטימית) שווירוס הקורונה לא הולך לשתק את העולם ליותר מדי זמן, נראה שהנפגעים העיקריים יהיו מי שחולמים לקנות דירה. כי במקום שבו ממשלות לא מצליחות להתערב כדי לייצב את המערכת הכלכלית, מי שנשארים די לבד הם הבנקים המרכזיים. ומכיוון שלבנקים המרכזיים אין באמת תרופה לבעיות של העולם, יש להם רק דבר אחד לעשות: להוריד את הריבית, ואז להוריד אותה עוד קצת.

      וכשהריבית יורדת, וצפויה להישאר למטה עוד תקופה ממושכת, זה מזמין אנשים לקחת משכנתא ולקנות דירות, וכשזה קורה, מחירי הדירות עולים. ואל תתנו לפוליטיקאים לפני בחירות לשכנע אתכם שהם יודעים איך להוריד את המחירים: כשהריבית כל-כך נמוכה, הפוליטיקאים יתחלפו, ומחירי הנכסים יעלו.

      מי שירוויחו אלו המשקיעים בבורסה: זאת גם אחת הסיבות העיקריות שהבורסות בעולם המערבי המשיכו לעלות עד השבוע למרות החששות מהווירוס. כל עוד הקורונה נשארה בדרום-מזרח אסיה המשקיעים האמינו שגם אם הווירוס יגרום נזקים בטווח הקצר לחברות ולעסקים, הרי שבטווח הטיפה יותר ארוך, כמויות הכספים שישוחררו על ידי הבנקים המרכזיים ועל ידי הממשל בכל העולם ידחפו את השווקים לעליות רגע אחרי שהווירוס יעלם. וכל עוד הם האמינו שזה המצב, לא הייתה להם שום סיבה למכור, ולכן למרות הפאניקה ברחוב, הבורסות המשיכו לטפס. השבוע, אפילו המשקיעים התחילו להבין שיש גם סיכוי מסוים שהווירוס הזה לא יעלם במהרה מחיינו, ומה שהפיל את הבורסה זה החשש מפני האפשרות שהקורונה תשתק את מערכות הייצור בעולם לאורך תקופה ארוכה, מה שעלול להתברר כתרחיש יום הדין.

      בהנחה שתרחיש יום הדין לא יקרה, והחברות בכל העולם יחזרו לקצב ייצור מלא בתוך חודש-חודשיים לכל היותר, הבעיה המרכזית שתעמוד בפני השווקים זה הצורך בכסף לממן את התקופה שבה הייצור נפגע וחברות צברו חובות. זה ייצור (שוב) חשש שלבנקים בעולם לא יהיה די הון כדי לספק את כל האשראי הנדרש ויאלץ את הבנקים המרכזיים לדחוף לשווקים כמות עצומה של כסף. כך שכל תוכנית שהייתה לאיזה בנקאי מרכזי בעולם להתחיל להפחית את הזרמת הכספים ולהחזיר את העולם לפסים של נורמאליות, תאלץ לחזור למקרר לתקופה ארוכה מאוד.

      לא ברור מה ייצא מהזרמת הכסף של הבנקים

      הבעיה היא שמצד אחד ברור מאוד למה לבנקים המרכזיים אין ברירה: אם הם לא ידחפו את הכסף לשוק, ולא ישמרו את הריבית נמוכה, חברות עלולות לקרוס, ועוד קודם, הבורסות יפלו. ואם הבורסות יפלו, כל מי שמושקע שם (כולנו), יבין שנשאר לו הרבה פחות כסף, וזה יוביל לירידה בביקושים שיכולה לשלוח את העולם כולו למיתון. למעשה, זה פחות או יותר התרחיש שהתרחש בשנות ה- 1930 בארה"ב ושנקרא עד היום "השפל הגדול".

      אבל מצד שני, לא ברור מה הם משיגים בזה שהם דוחפים את הכסף לשוק: כי בריבית אפס, הבורסה יכולה לטפס למעשה עד אינסוף, אבל הכספים האלה לא באמת מייצרים צמיחה כלכלית. מתוך כל הכספים שזורמים לשוק, רק אחוז קטן מ-א-ו-ד, הופך להשקעה שמתורגמת לצמיחה כלכלית. כך שמה שקורה זה שהבורסה צומחת, אנשים מרגישים שיש להם כסף, והכל טוב ויפה, אבל בעצם, אין באמת צמיחה כלכלית - יש בעיקר גידול בחובות. אז כנראה שהירידות בבורסה יוצרות הזדמנות למי שמוכן לקחת קצת סיכון. אבל חייבים לזכור שבסוף מישהו יצטרך לשלם את החובות שנצברים, וגם בריבית אפס, אלו עדיין, חובות גדולים, ועם כל יום שעובר, הם נעשים עוד יותר גדולים.

      ד"ר אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה