מומחים בעולם יחד עם ארגון הבריאות העולמי מזהירים מפני האתגר הבא של המגפה - השטחת עקומת מצוקת הבריאות הנפשית שעולה. כשמדינות רבות נמצאות בתוך ההתמודדות עם גל הקורונה השני, ישראל מקדימה את כולן והיא היחידה שנמצאת לקראת סיום הסגר השני. התחושות קשות ויש להן אפילו מונח מקצועי - "pandemic fatigue", עייפות המגפה. זה המונח שמגדיר בדיוק את מה שכולנו מרגישים. הגענו לקצה היכולת והסבלנות להתמודד עם המגפה והמחיר הכלכלי החברתי הבריאותי שהיא גובה. אחד הדברים הקשים ביותר שאנחנו נדרשים כעת למצוא בעצמנו הוא כוח נוסף, לא רק להתמודד עם הסגר אלא גם עם תהליך ההדרגתי של היציאה.
נראה שזה לא יהיה פשוט. בעלי העסקים הקטנים כבר מאיימים לפתוח ללא קשר למתווה היציאה וגם רשתות המסחר הגדולות מאיימות. מפרי ההנחיות מכל המגזרים יחד עם המנהיגים ממשיכים בשלהם כבר שבועות, ואנחנו עדיין אמורים ומתבקשים למצוא כוחות נפשיים כשאין הבטחה ששום פעולה מזו שעשינו הפעם תבטיח את סיום המגפה. אין הבטחה לסוף הטוב.
מה יצליח להחזיק אותנו בסבלנות ובאופטימיות עד ליציאה המיוחלת, מה יעזור לנו למצוא בעצמנו כוחות? אולי מרשמלו. כן, מה ששמעתם. "ניסוי המרשמלו" של פרופ' וולטר מישל הוא אולי אחד הניסויים המפורסמים. הוא זכה לפופולאריות גם מחוץ לעולם הפסיכולוגיה, וייתכן כי הסיבה לכך היא שהוא פשוט כל כך להבנה וקל להזדהות עם התחושות שהוא מעלה.
בניסוי לקחו ילדים בני 4-5 ולכל אחד מהם ניתן מרשמלו. לכל ילד הובטח שיקבל עוד חתיכה מהממתק רק אם יוכל להמתין בכיסא 20 דקות מבלי לאכול את המרשמלו שמונח מולו. אחדים מהילדים לא היו מסוגלים להמתין ואחרים כן. החלק המעניין במחקר טמון בכך שהוא עקב אחרי הילדים עד גיל ההתבגרות וחזר אליהם אחרי שנים, על מנת לבדוק מה ההבדל בין אלו שהצליחו להמתין לבין אלו שפשוט לא יכלו להתאפק. החוקרים מצאו שבעלי יכולת ההמתנה היו סתגלנים ואחראים יותר, כשבנוסף הם צברו בממוצע 210 נקודות יותר במבחן הפסיכומטרי האמריקני. כך נוצרה ההבניה המחשבתית הברורה, לפיה למי שיודע להתאפק יש סיכויי הצלחה גדולים יותר בחיים.
את הניסוי הזה אנחנו מכירים בשם הבסיסי יותר מחיי היומיום שלנו - דחיית סיפוקים. הניסוי בעצם בוחן את המשמעת והשליטה העצמית שלנו, כל אותם דברים שאנחנו מתנסים בהם כבר יותר מדי חודשים. כמו אותם ילדים שהתבקשו לא לקום מהכיסא ולא לאכול את המרשמלו, כך מבקשים מאיתנו לשבת בבית, לא לצאת מעל כך וכך מטרים, לא להתקרב פיזית לאנשים, גם אם הם קרובים ואהובים, ומספרים לנו שלכל אלו יהיו חשיבות וערך גבוהים מאוחר יותר.
כן כולנו בתוך ניסוי המרשמלו בלי שהתנדבנו לכך, וכמו בניסוי המקורי אנחנו מגלים שיש סגנונות אישיות שונים, בדיוק כפי שמצאו החוקרים. יש את בעלי השליטה העצמית ומנגד את אלה שמהר מאוד תופסים את המרשמלו ואוכלים. מבחינתם, אין הנחיות וחוקים, החיים קצרים, בטח כשיש מגפה.
כמו בניסוי המרשמלו, אנחנו צריכים לסמוך על אלו שמבקשים מאתנו להתאפק שיקיימו את הבטחתם ונקבל תמורה עבור סבל ההתאפקות והשליטה. דחיית סיפוקים היא משימה קשה, בטח במאה שבה הורגלנו שהכול מגיע בשיא המהירות רק בלחיצת כפתור. מתי לאחרונה מישהו מאיתנו התנסה בכזה דבר?
אבל יש גם הבדלים והם מאוד חשובים. הילדים ידעו שהם בוודאות יקבלו מרשמלו נוסף. הם ידעו במדויק כמה זמן אורך הניסוי. אנחנו, לעומתם, לא יודעים. אין לנו הבטחה. אין פיצוי מובטח על הסבל ועל זמן ההמתנה. נהפוך הוא, ככל שהזמן עובר אנחנו מבינים שלא יהיה לנו יותר ממה שהיה קודם לכן. בניסוי שלנו אנחנו יודעים שככל שהזמן עובר המצב רק מחמיר, ולא יישאר מרשמלו לכולם.
בניסוי המרשמלו של הילדים צריך לחכות 20 דקות. הזמן מוקצב ותחום. אצלנו הימים משתנים, הזמן רק מאריך, מגיעים לנקודת סיום והיא שוב מתארכת. אנחנו מתבקשים לחכות, להיות סבלניים, עדיין בודקים מה הדרך הנכונה לצאת חזרה לשגרה, כשהכול תלוי במדדי התחלואה. ייתכן שהזמן בשעון יתקצר ורגע לפני שנקבל את המרשמלו שוב יתהפך שעון החול ויתווספו הדקות. בכירת משרד הבריאות מצהירה בעצמה תוך שהיא מציגה את מתווה היציאה - הכול תלוי במדדים.
בניסוי המרשמלו רואים את כל התופעות את התכווצות הילדים מול הריח המתוק של הסוכר. חלקם מעדיפים לא להביט כדי לא להתפתות, חלקם רק מרימים את המרשמלו, מריחים, מלקקים, מעגלים פינות איפה שאפשר כדי להצליח לשרוד את הדקות. הם משתעממים, שרים לעצמם שירים ומדמיינים איך הם אוכלים את המרשמלו ונהנים. במשך 20 דקות המרשמלו הוא החיים. עכשיו תארו לעצמכם שמול הילדים שכל כך מתקשים גם ככה במשימה, היו ילדים נוספים שפשוט עומדים מולם ואוכלים.
אנחנו בניסוי הכי קשה שיש. לאחרונה נראה שהחוקרים בעצמם מאבדים את כוחם. חלקם מתפטרים, אחרים רבים ומתווכחים ביניהם על איך להמשיך ולנהל את הכללים, איך וכמה כדאי, אם בכלל, להחזיק אותנו הנבדקים, כמה זמן צריך להימשך הניסוי ועדיין - אף אחד לא נותן מרשמלו כפיצוי. זה ניסוי קשה שמנוהל רע. מה הפלא, אם כן, שהנבדקים - בעלי העסקים ועוד רבים אחרים - לוקחים את המרשמלו ופשוט יוצאים?
הכותבת היא בעלת תואר ראשון בתקשורת, כלכלה ופסיכולוגיה.