למרות היציאה מהסגר והחזרה המדורגת לעבודה שהחלה השבוע, עובדים רבים נותרו לעבוד מהבית. גם אלה שחזרו לעבודה בתחילת השבוע חוששים לבואו של הסגר הבא. אלה גם אלה נאלצים לג'נגל בין עמידה ביעדים על מנת לשמור על מקום העבודה יותר מהכול בתקופה זו לבין תמרון בין ילדים שעדיין לא חזרו למסגרות ועוברים בין זום לזום. הם נאלצים לתפקד באופן שוטף כשוטר, מורה ומפקח לצד היותם הורה שמכין ארוחות ודואג לרווחתם הרגשית של הילדים שגם הם נמצאים במצוקה רבה.
סקרים שונים מורים על כך שכ-85% מכלל העובדים מהבית סובלים מבעיות נפשיות בעבודה המשפיעות על הבית, 70% חווים לחץ וחרדה, כ-40% מדווחים על קושי בעמידה ביעדים ובניהול עומסי עבודה, 35% פגיעה באיזון בית עבודה, 25% דיכאון ושחיקה ו14% חווים בדידות.
העובדים מוצאים עצמם עובדים כיום שעות ממושכות, לעיתים רבות יותר מהרגיל, ומרגישים כי למרות כל המאמצים, הם לא מספיק חדים, ממוקדים ויעילים. עובדים אחרים, לעומתם, רווקים וגרושים, יכולים לפגוש מציאות הפוכה של בדידות מעיקה, נתק ודכדוך המביאים גם להפרעות שינה. תחושת חוסר האונים מאי היכולת לשנות את הסיטואציה, מגבירה את התסכול והשחיקה היא תוצאה בלתי נמנעת.
עוד לפני שנה, הרבה לפני הקורונה, הכריז ארגון הבריאות העולמי על השחיקה כמחלה המביאה לפגיעה בבריאות. השחיקה, הכרוכה בלחץ מתמשך, תסכול, עייפות וחרדה משליכה על חיי המשפחה ואיכות השינה. לשחיקה מעבודה יש גם מחיר כלכלי עבור המשק כולו: עובד שחוק נחשב בעל פריון נמוך יותר.
זוהי בעיה של ממש למנהלים שצריכים את העובדים לצידם עכשיו בשיא התפוקה. מנהלים בסיטואציה כזו יכולים ליפול בגלל הלחץ בו הם נמצאים, בנוסף לעובדה שעליהם לשמור על מקום עבודתם או העסק שלהם בתקופת אי הודאות הכלכלית כיום. הם עלולים להפוך למנהלים שקשה להתנהל איתם: לא משקפים לעובדים את המהלכים וההחלטות, משמעות המשימות או השינויים המתרחשים בתדירות רבה ובמקביל מזמנים את העובדים לישיבות רבות היוצרות עומס וגוזלות מזמן העבודה. התנהלות מסוג זה גורמת לעובדים לחוש כי עבודתם אינה מוערכת וחסרת חשיבות וכי זמנם הפרטי לא רלוונטי. מנהלים אלה לא ערים לעובדה כי העובדים הם אלה שיעזרו להם לצלוח את התקופה, כי משבר נפתר על ידי אנשים, והם אלה שיתגייסו על מנת לשמור על הלקוחות ולעמוד ביעדים. לכן עליהם, יותר מכל, לשמור אותם מגויסים ולשים את העובדים בראש סדרי העדיפויות. במקום לחשוש מאיבוד השליטה, עליהם ליזום מפגשים שאינם רק עבודה, ליצור שיח פתוח שיאפשר לעובדים לאוורר את הקשיים, קצת לצחוק ולפרוק. יש שישקלו להנחיל יום ראשון "רך" יותר, ללא פגישות או ישיבות, כך שיוכלו לארגן את השבוע ולמקד את משימותיהם ולא יזמנו את העובדים לפגישות מיותרות.
מנהלים המודעים לאתגרים שהעובדים חווים במציאות הזאת ישקלו למנות מנהלים בדרג ביניים, שיבדקו את מצב העובדים ויסייעו לשפר את הרגשתם ברמה הפיזית (מחשב תקין, כסא נוח), ואולי להקים קו פתוח לקבלת סיוע מטעם החברה או גוף חיצוני המסייע בקשיים כלכליים, נפשיים או פיזיים. עובדים אשר יזכו לסיוע כזה, יהיו לעד מסורים לחברה ויתנו לה חזרה כל שביכולתם לתת.
גם העובדים יכולים לעזור לעצמם אם יקבלו את המציאות במקום "להתווכח" איתה. קבלה יוצרת איזון רגשי, המרגיע ומאפשרת להעירך למצב, באמצעות ניהול זמן נכון וחלוקת תפקידים בין בני הזוג ובין גורמים חיצונים מסייעים במידת האפשר. כדאי להם לשקף את המצב מול המנהל הישיר על מנת לגייס אותו להבין, אולי להקל בדרישות ולסייע אם אפשר. כדאי להותיר גם זמן פרטי למילוי מצברים: ספורט, תחביבים וכד' אינם מותרות, אלא הכרח לתפקוד השוטף.
רוח התקופה מבקשת כי המנהלים ישימו את העובדים בראש סדרי העדיפויות וכי גם העובדים יבינו שעליהם לדאוג לרווחתם הנפשית על מנת לתפקד היטב. אנשים הם הנכס היקר ביותר לכל ארגון משגשג ומתוקן, והם שיעזרו לעבור את המשבר עם הראש מעל המים. חשוב שיקבלו את הכלים המתאימים על מנת שיוכלו לצלוח את התקופה ולא לשקוע.
הכותבת היא יועצת עסקית וניהולית.