כחלק ממתווה היציאה, הבטיחה הממשלה וחזרה והבטיחה כי העסקים הקטנים ייפתחו ביום ראשון. עשרות בעלי עסקים עמדו מחוץ לחנויות הרחוב שלהם בשבוע האחרון והבעירו צמיגים במחאה. הסיבה: הם הרגישו מרומים מכך שבהתנהלות היציאה מהסגר ובקבלת ההחלטות אין, לטענתם, היגיון מעשי. ביום רביעי אמנם הצביעו בממשלה בעד התאריך הנקוב לחזרה, אבל חוסר האמון בעינו והמציאות בחוץ די ברורה. יש בעלי עסקים שניסוי להיות יצירתיים, העמידו שולחן ומכרו במסווה של שירות איסוף עצמי, אחרים עבדו מהבית לכל אורך הסגר ונתנו שירותים בניגוד להנחיות, תוך שהם ממשיכים לקבל לקוחות. המצוקה הפכה לקשה, והצורך בפרנסה ובשמירת מקום העבודה גבר על הכול. יש גם מי שהחליט השבוע לפתוח בגלוי, להסתכן בקבלת קנס ואפילו להצהיר על כך בתקשורת הרחבה בלי להסתתר. זאת, רק כדי להשמיע ולזעוק.
זעם גדול הצטבר בקרב בעלי העסקים עם פתיחת בתי הכנסת, שתואמה קודם לכן בין ראש הממשלה לשר הפנים. כל זאת, כשברקע פרסומים והבטחות שלא קוימו קודם לכן. כל אלה גרמו לסוחרים להרגיש שיש מי שמרמה אותם ושמתנהל כאן משחק לא הוגן. זו לא הפעם הראשונה שבה זו ההרגשה שעולה מקבלת ההחלטות של הממשלה מאז פרוץ משבר הקורונה. מדוע מותר ל-10 איש להתפלל אבל לא להיות בחנות סגורה שמספקת קיום ופרנסה? הממשלה, מצידה, ביקשה להמתין עוד שבוע ונתניהו יצא עם סרטון שבו הוא מבקש סבלנות.
האם מישהו עצר וחשב לאן המציאות הזאת מובילה?
כולם מכנים את הקורונה "מגפה", אבל המציאות מייצרת מגפה אחרת, כזאת שמתעלמים ממנה אבל מאוד מסוכנת לחברה - מגפת הרמאות שרק הולכת ומדבקת. כן, גם לרמאות, כמו לנגיף, יש יכולת התפשטות מהירה. למדנו בלית ברירה לשקר ולעגל פינות כי אין הרבה אפשרויות. כשהסוחרים מתחננים לתת להם לפתוח ולחיות, להעניק להם מתווה אפשרי כדי להמשיך קיום הגיוני, הם בעצם צועקים "אל תעמידו אותנו עם הגב לקיר. אנחנו לא רוצים להיות רמאים". המחקרים הוכיחו שהם צודקים.
במחקר מעבדה שנערך באוניברסיטת מינכן, נמצא שכשאנשים הרגישו מרומים וכשההתנהלות איתם נעשתה בצורה לא הוגנת הם נטו לרמות יותר. במחקר ביקשו מהמשתתפים ליטול חלק ב"משחק הדיקטטור". זהו משחק פשוט בכלכלה ניסויית, ובו לאדם אחד יש סכום כסף והוא צריך לחלקו בינו לבין אדם אחר, כאשר המקבל הוא פאסיבי ואין לו השפעה על החלוקה. במשחק זה גרמו למשתתפים להרגיש שנוהגים בהם בצורה לא הוגנת. המחלק לא חילק בצורה שוויונית ולהם לא היה מה לעשות בנידון.
המחקר מצא שתחושת אי ההוגנות גרמה למשתתפים לרמות יותר לאחר מכן במשימה אחרת שהוטלה עליהם, כשהם היו צריכים לדווח על תוצאת מטבע שאמורה לזכות אותם בכסף. תחושת חוסר ההוגנות שנוצרה קודם לכן ב"משחק הדיקטטור" גרמה להם לרמות יותר במשימת המטבע, אם כדי לאזן את תחושת חוסר הצדק ואי ההוגנות, או להשיב את הכסף ש"אבד". הסיבה להצדקת ההתנהגות השקרית לא חשובה, מה שחשובה היא התוצאה והרמאות שעלתה.
לא מספיק מטריד? אולי המחקר הבא יתחיל לעורר דאגה בקרב הממשלה. המחקר בעל השם המעולה "תפוח רקוב אחד יקלקל את כל הערימה", מצא שרמאות היא מדבקת מאוד ויש להתייחס אליה ממש כמו שמתייחסים למגפה. פרופ' דן אריאלי ועמיתיו בחנו את ההיבט החברתי של הרמאות ועד כמה היא התנהגות שבמהרה נלמדת ומועתקת בחברה . במחקר לקחו משתתפים ונתנו להם לפתור משימה שעליה יכלו להרוויח כסף, בהתאם למידת ההצלחה שלהם בפתרונה, מבלי שבודקים אותם בפועל אלא רק לפי מה שהם מדווחים. כלומר, אם אמרתי שפתרתי שבע תשובות נכונות, אני יכולה לקבל תשלום על כל השבע מבלי שיבדקו אם באמת זה מה שפתרתי. ככל שתפתור יותר ככה אתה יכול להרוויח.
העניין מתחיל כשאחד הנחקרים בקבוצה שיושבת ופותרת יחדיו הוא בעצם משתף פעולה של המחקר, ובתוך דקה מתחילת הניסוי הוא מצהיר כי סיים את המשימה, ואף מציין מול החוקרת כי פתר הכול נכונה (מהירות מוגזמת ומחשידה, שמראה די בבירור כי הוא מרמה). כשהמשתתף מציין זאת הוא מקבל סכום כסף מקסימלי - זכרו, רק משום שטען שפתר הכול נכונה - ויוצא מהמחקר עם רווח בכיסו. הטופס נגרס וכך הנחקרים האחרים מבינים שאפשר לצאת מהסיפור ברמאות.
המטרה של פרופ' אריאלי ועמיתיו הייתה לבחון כיצד יגיבו המשתתפים האחרים כשיגלו שניתן לרמות ולצאת עם כל הסכום. ניחשתם נכונה - רמת הרמאות עלתה. למחקר יש עוד ורסיות שבוחנות את ההשפעה של חלוקה לקבוצות והזדהות עם מעשי רמייה, אבל המסקנה החשובה היא זהה - לסביבה שלנו יש השפעה רחבה על המוסריות ועל ההחלטה אם נפעל ברמאות. אנחנו מאוד מושפעים מהצורה שבה הסביבה שלנו פועלת ולוקחים אחד מהשני דוגמא על גבולות מוסר ורמאות. כשאחד עושה את זה, זה מתפשט כאש בשדה קוצים. חשבו על ההשפעה של מרכז קניות גדול, שמצהיר בתקשורת הרחבה על פתיחה לפני שזו אושרה. ולא, אין כאן ביקורת על העסקים שפותחים, יש כאן קריאת התעוררות לממשלה.
תחושת חוסר ההגינות רק הולכת ומחמירה כשמדווח ששכרם של השרים, אם לא יחול שינוי, יעלה באלפי שקלים לאחר שכבר הבטיחו לנו שיקצצו בעצמם, כשבעלי העסקים בינתיים לא עובדים. נו, מה חדש? הבנו הכול מהמחקרים.
בין אם יפתחו העסקים ביום ראשון או לא, את המציאות הקיימת, זו שמתנהלת בחודשים האחרונים, כבר אי אפשר לשנות. אולי לא נעים להודות בכך, ההתפרצות וההדבקה כבר ממזמן החלו. הגיע הזמן שהממשלה תכיר בעובדה שגם רמאות היא מגפה. הרי שם יודעים יותר טוב מכולם. עליהם היא השפיעה כבר מזמן.
הכותבת היא בעלת תואר ראשון בתקשורת, כלכלה ופסיכולוגיה.