השנאה בישראל רק הולכת וצוברת גובה, וככל שהיא מרימה את ראשה כך היא מכוערת ומטלטלת. האירוע בבית משפחת פרקש הוא אירוע אחד מני רבים שמשקפים שנאה על רקע פוליטי ואידיאולוגי, אירועים שחוזרים על עצמם בקצב גבוה מדי לאחרונה וחושפים כי גבולות האנושיות מתמוססים.
הסיבה לכך פשוטה: אנחנו שונאים יותר משאנחנו אוהבים.
מחקר חדש בארצות הברית שופך אור על מציאות שהופכת יותר ויותר מוכרת גם לנו. הפילוג, הקיטוב והשנאה רק הולכים וגדלים. המחקר פורסם במגזין "מדע" היוקרתי בסוף אוקטובר האחרון תחת הכותרת "פלגנות פוליטית באמריקה" ומסקנה אחת לו והיא מאוד ברורה: "רפובליקנים ודמוקרטים שונאים אחד את השני יותר מאשר הם אוהבים את הצד שלהם". החוקרים הוסיפו ואמרו: "כאשר האידיאלים והמדיניות חשובים פחות משליטה באויבים, תפקוד הממשלה הופך ללקוי". המחקר טוען כי מציאות שכזו היא סכנה לדמוקרטיה, ותוצאותיו נראות כאילו הן תואמות גם לנו. זו מגמה עולמית והיא מדאיגה.
בכל פעם שאירוע שנאה פוליטי מכה ברחובות, הציבור מחכה לתגובות, בעיקר של שרים וגם של ראש הממשלה. כשהאירוע חמור ומסוכן לנו, הציבור מחכה לגינוי של מנהיגיו והוא צודק, כי מחקרים מצאו שיש קשר ישיר בין צורת ההתבטאות של מנהיגים לבין העלייה באלימות .
המחקר שפורסם השנה מצא כי נאומי שנאה ופילוג הם דלק לאלימות. הוא חושף כי יש הרבה מנהיגים בעולם שבצורת ההתבטאות, הרטוריקה והנאומים שלהם יש מן השיסוי והפילוג בחברה. המחקר בחן מאות מדינות בין השנים 2000 ל-2017 ומצא כי נאומי שנאה ופילוג בולטים במדינות כגון רוסיה, קולומביה אוקראינה וכן, גם ישראל. במדינות שבהן יש רטוריקת שנאה מפלגת יש גם עליה באלימות - "טרור פנים-ביתי" מגדיר זאת המחקר. לדוגמה, מאז תחילת כהונתו של דונלד טראמפ ב-2016, האלימות הפנימית בארצות הברית יותר מהכפילה את עצמה.
ביקורת רבה עולה לאחרונה בשל התבטאויותיהם של מנהיגים שרים וראש הממשלה . גם במלאת 25 שנה לרצח רבין, נאומו של ראש הממשלה עורר תסכול בקרב האזרחים, כשבישיבת הזיכרון בכנסת התייחס בנאומו לכך שיש גם הסתה נגדו. דווקא ברגע שבו יש מקום לגנות רצח שנאה פוליטי ולאחד את העם, הוא הכניס את עצמו לתמונה. המקום והרגע היו אמורים להיות מלאים רק בזכרו של יצחק רבין וחלק נרחב בציבור לא ראה זאת בעין טובה. השמן שוב נשפך למדורה.
גם במקרה האחרון הרשת געשה, עם תגובתו של ראש הממשלה לאירוע המכוער מול ביתם של משפחת פרקש והתגובה שיצאה מטעם הליכוד. המסר שוב היה דומה בתוכנו לקודמיו, כשראש ההמשלה הכניס את עצמו, ולא רק גינה את האלימות ואת ההתנהגות המביכה. המסר מטעמו הכיל גם התייחסות לכך שאסור להפגין פחות מ-300 מטר מביתו. המסר מגנה ומתייחס לצד הנתקף. ראש הממשלה דיבר על הגבולות של שכול וכאב שאסור לעברם, אבל גם נתן פתח לאלו שתקפו, מכיוון שאסור ממרחק כזה להפגין על ביתו. למנהיגים ברטוריקה שלהם יש כוח אדיר בעיצוב המציאות החברתית לאחדות או אלימות. המחקרים אחידים לגבי זה.
ראש הממשלה הוא המנהיג החשוב והמרכזי. פוליטיקאים ואנשי ציבור אחרים כן הגיבו כראוי, אבל יש לציין כי היו עוד שהגיבו באופן לא מכבד והוסיפו ללבות את מדורת השנאה, המדורה הזו שממשיכה לבעור ואין מי שיכבה אותה.
"המילים הן לא סתם מילים. השנאה לאחר גדולה מאהבה לקבוצה הפנימית, אבל חשוב מאוד לזכור שאנשים לומדים לשנוא, ואם ניתן ללמדם זאת - ניתן ללמדם גם לאהוב" - נלסון מנדלה.
הכותבת היא בעלת תואר ראשון בתקשורת כלכלה ופסיכולוגיה.