למה אתם שונאים תורים? זה לא קשור לבזבוז הזמן. זה כן קשור לממשלה

העומסים בקניונים המחישו לנו שוב את השנאה לתורים, שנגרמת בעיקר בשל תחושות כמו חוסר צדק וחוסר ודאות - בדיוק מה שהממשלה מייצרת עבורנו בכמויות בחודשים האחרונים

  • תורים
דנה פאן לוזון
בווידאו: עומסים בקניונים המשתתפים בפיילוט (צילום: יותם רונן, סוניה גורודיסקי)

הקורונה הביאה איתה הרבה התמודדויות, ואפשר להגיד ללא ספק שאחת המעיקות שבהן היא ההגבלה של ההתקהלויות, שמאפשרת כניסה של מספר אנשים לחנויות הקניון והרחוב השונות..המתווה הזה החזיר אותנו לדבר שאנחנו הכי שונאים: תורים. בסוף השבוע צפינו בפיילוט הקניונים בתופעה בחומרתה. המתנה בתור היא דבר קשה, יש שאומרים שאפילו מכאיב. ההרגשה שאתה עומד ומבזבז את הזמן היא פשוט מרגיזה, ובימי הקורונה התורים רק הופכים לחוויה יותר ויותר ארוכה ומתישה.

אבל התורים הם רק הסימפטום, והם מייצגים בעיה יותר עמוקה - אנחנו יותר מדי זמן בהמתנה, ולא לחנויות.

העתיד כבר כאן

הבדיקה החכמה שמאתרת סיכון מוגבר ללקות בשבץ מוחי

בשיתוף שחל
לכתבה המלאה
עומדים ועומדים וזה לא נגמר (צילום: ראובן קסטרו)

מדוע אנחנו כל כך שונאים לעמוד ולהמתין בתור? קבלו הפתעה - זה כלל לא קשור למשך הזמן. מחקרים פסיכולוגיים מצאו שאנחנו שונאים להמתין בתור משום שהוא גורם לנו לתחושות כמו שעמום, חרדה וחוסר ודאות.

אחד הסיפורים בנושא התרחש ב-1950. בבניין משרדים גבוה מאוד במנהטן הייתה בעיה - הדיירים והעובדים התלוננו על זמני המתנה ותורים ארוכים למעלית. בבוקר, בצהריים ובכל פעם שהיו צריכים לצאת ולהיכנס לבניין היו ממתינים. מהנדסים בחנו את המעליות והמבנה הגבוה ואמרו שאין מה לעשות, זו המציאות, אין דרך לזרז את העניינים. נואש להחזיק את הבניין אטרקטיבי, החליט בעל הבניין לנסות לטפל בבעיה מכיוון אחר, לתלות מראות מסביב למעלית ובתקרה ובכך, בעצם, לא לפתור את זמן ההמתנה, אלא את השעמום עד שהמעלית מגיעה. אנשים יוכלו להביט בעצמם ובאנשים אחרים דרך המראות ואולי לא ירגישו איך הזמן עובר. מרגע שנתלו המראות, התלונות על זמני ההמתנה לגמרי ירדו. אנשים העבירו את הזמן בלהביט באחרים ובעצמם וכך לא הרגישו את סבל ההמתנה.

מי שמצטיינים בפתרון סבל ההמתנה של תורים הם אתרי דיסנילנד, שלקחו ברצינות את כל מסקנות המחקרים ועושים הכול כדי למנוע את המצוקה. הם מבינים שהשעמום, החרדה וחוסר הוודאות הם הבעיה בזמן של ההמתנה ולכן דואגים לאטרקציות מסביב לתורים הארוכים, בצורת בובות של מפעילים בדמויות האהובות, סרטוני טלוויזיה שמלווים אותך עד לכניסה למתקן, פסלים ואביזרים שונים שמייצרים עניין ומכניסים לאווירה. חשוב אולי מהכול, הם נותנים לך הערכת זמן של המתנה שמוצגת בשלט שמתעדכן בהתאם לעומס התור. בכך הם מעלימים את חוסר הוודאות והחרדה. הם מנהלים את הציפיות שלנו לזמן ההמתנה.

חשבו על כך שליד כל מתקן רשום בשלט אם צריך להמתין 40 דקות או שעה. בצורה כזאת מוענקת לנו ההחלטה ותחושת השליטה, אנחנו יכולים לתכנן את הזמן ולבחור אם לעמוד בתור למתקן, לוותר או לחזור מאוחר יותר. דיסני, כמו הרבה מאוד חברות מסחריות גדולות, מכבדת את ציבור האנשים.

שירותי לקוחות רבים בטלפון אימצו שיטה דומה. כשמתקשרים אל שירות לקוחות אנו יודעים שהזמן של ההמתנה הוא לא הבעיה, אלא חוסר הוודאות וחוסר השליטה, שיוצרים אצלנו חרדה ותחושה לא נעימה. לכן מוסרים לנו בתחילת השיחה את מיקומנו בתור עד שיענה נציג. בכך משתפים אותנו במציאות ומשקפים אותה עבורנו בקלות.

ריצ'רד לארסון, חוקר תיאוריית התורים באוניברסיטת MIT המפורסמת, מצא שאדם ממוצע מבזבז בין שנה לשנתיים בחייו בעמידה בתור, וזה היה עוד לפני עידן הקורונה. ד"ר ג'אנוס סזטריק, שחוקר את התופעה גם כן כתב במאמרו "תיאורית התורים הבסיסית" שתורים הם תופעה של חוסר יעילות משוועת שפשוט מבזבזת לנו את הזמן בחיים.

לארסון גם מצא במחקריו שהוגנות חשובה לנו מאוד אפילו יותר מיעילות. אנחנו מוכנים לעמוד בתור ארוך ולבזבז זמן, העיקר שההליך יהיה הוגן. כלומר, אנשים מעדיפים תור אחד ארוך מאשר 3 או 4 תורים מקבילים, משום שאז יש סדר והוגנות. במצב כזה אנשים עומדים אחד מאחורי השני והתור מתקדם בצורה אחידה, לעומת תורים שמתנהלים במקביל, אבל מייצרים מצב שבו אדם שהיה אחריך מגיע לקופה שלו לפניך כי התור שלו מתקדם מהר יותר משלך. תור ארוך אחד מוריד את חוסר ההוגנות, וגם אין לחץ ואין צורך לחשב מהי הבחירה הנכונה.

דוגמה לשיטה המופרכת של התורים נמצאת בסופרים. במרכולים בישראל יש תורים מקבילים בשיטה ה"לא הוגנת". באירופה, לעומת זאת (וגם בדיוטי פרי בנתב"ג), יש תור אחד ארוך והאדם העומד ראשון נקרא לקופה שהתפנתה, זה שאחריו נקרא לקופה אחרת וכן הלאה. זה יוצר הרבה פחות מרמור ותחושה גדולה יותר של צדק.

לבסוף, לארסון מציין במחקריו שאנשים מוכנים להמתין ויש להם סבלנות בהתאם למה שהם רוצים לקבל, הכול יחסי - אתה לא תהיה מוכן להמתין הרבה זמן בשביל דבר שהוא חסר ערך וקטן.

באיזה יקום פתיחת הקניונים בבלאק פריידיי נראית כמו משהו נורמלי? (צילום: ראובן קסטרו)

אז על מה בעצם להסתכל, על מציאות התורים שרק הולכת ומחמירה (ראיתם את התורים לבדיקות הקורונה?) או על הסבל הנוראי המקביל של המתנה לממשלה יציבה, על הסבל בהמתנה לכל החלטה? אזרחי מדינת ישראל עומדים בזמן האחרון יותר מדי וממתינים, וכבר סיכמנו שאנחנו שונאים תורים. הסלידה שלנו מחוסר ודאות וחרדה באה לידי ביטוי בתחושות השכיחות של אזרחי ישראל בחודשים האחרונים. במציאות של קורונה, איומי סגרים בלתי פוסקים, חוסר יציבות פוליטית, איומי בחירות, משבר כלכלי, היעדר תקציב ופיילוט כושל של תורים בקניונים אנחנו פשוט ממתינים.

אזרחי ישראל רק ממשיכים לקבל מהממשלה עוד ועוד תוספות למציאות שמגבירה חוסר ודאות וחרדה, ואף על פי שהכול כל כך ברור, נראה שדברים פשוט נעשים הפוך. הרי לא הגיוני שאף אחד מהנבחרים לא צפה את התורים בבלאק פריידיי בפתיחת הקניונים. הציבור מתחיל להבין את צורת קבלת ההחלטות. כאן אין הוגנות ואין ניהול ציפיות, לא מנסים להפחית את חוסר הוודאות והחרדה. אף אחד לא חושב שמגיע לנו אפילו שלט שמציין כמה זמן עוד נצטרך להמתין כדי לקבל פה ממשלה מתפקדת.

הכותבת היא בעלת תואר ראשון בתקשורת, כלכלה ופסיכולוגיה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully