מדינת ישראל צועדת קדימה לסבב בחירות רביעי וכל יום הופך ליותר מסקרן - מי יחבור למי, מי יעזוב וכמה מפלגות עוד יקומו ואילו יתפרקו. בכל המציאות המתגבשת הזו עולה שוב השאלה להיכן נעלמת ההנהגה הנשית. לרגע נראה היה שג'ו ביידן הבין את הנוסחה, כשצירף לציידו אישה וניצח את דונלד טראמפ במרוץ. בישראל היחיד שיישם עד כה את הנוסחה הוא גדעון סער, שצירף את יפעת שאשא ביטון.
במהלך משבר הקורונה נוצר שיח עולמי שגרס שהנהגה נשית מאוד יעילה. השיח קיבל במה רחבה והראה שנשים מנהיגות ניהלו את המשבר באופן מוצלח יותר מזה של עמיתיהם הגברים. דווקא בזמן שישראל נמצאת בתקופה כל כך מורכבת חברתית, פוליטית, כלכלית, בריאותית ומדינית, יש מקום לשאול עוד שאלה מאוד חשובה: למה כשזה נוגע לחיסונים אתם מאמינים למדע ולמחקרים, אבל לא כשזה נוגע לנשים?
מדינת ישראל נמצאת במרוץ לחיסונים במבצע מרשים במיוחד. גם מדינות העולם מתרשמות מהיעילות ומהמספרים של המתחסנים. הציבור מתגייס בצורה יוצאת דופן, וכשהוא עומד בתור לקבל את החיסון הוא בעצם אומר בצורה ברורה שהוא נותן אמון במחקרים ובמדע. אחרי שנה שבה כל העולם התגייס למשימה, המחקרים טענו שהחיסון יכול להציל את האנושות השוקעת מן המגפה. אז מדוע אין גם כאן אמון גורף ויישום של המחקרים שמצאו כי שילוב של נשים בהנהגה הוכח ככזה שמפחית את השחיתות בממשלה?
המחקר שנערך ב-17 מדינות אירופאיות ופורסם במגזין כלכלה ארגונית והתנהגותית, מצא כי המדינות שבהן שיעור גבוה של השתתפות נשים בהנהגה הן גם מדינות שמתאפיינות ברמות שחיתות נמוכות. לטענת החוקרים, גם כאשר נשים מעורבות בשחיתות, מדובר בדרך כלל בממדים קטנים יותר מאלו של הגברים. החוקרים גם טוענים שנשים שנותרו זמן רב יותר בתפקיד בעל השפעה הראו עמידות גבוהה יותר לפיתויי השחיתות, לעומת הגברים שאותם הכוח נטה להשחית. המחקר טוען כי העובדה שממצאים אלו נתמכו בכל 17 המדינות מראה כי היחס השלילי בין נשים בהנהגה לבין שחיתות מונע על ידי מאפיינים בלתי תלויים של המדינה.
במאמר נוסף מ-1999 בשם Are Women Really the "Fairer" Sex? Corruption and Women in Government, נמצא שנשים נוטות פחות להקריב את טובת הכלל למען רווח אישי חומרי. הן אמינות יותר ומכוונות לטובת הציבור ולכן צירופן מקדם את תפיסת הממשלה ככנה יותר.
מדד השחיתות העולמי מציג משהו משותף בין שמונה המדינות עם השחיתות הכי נמוכה. ולא, ישראל לא נמנית עימן. באוסטריה, דנמרק, פינלנד, גרמניה, איסלנד, ניו זילנד, נורבגיה ושוויץ יש נשיאה או ראשת ממשלה, יש אחוז גבוהה של נשים בקבינט ובפרלמנט. בבלגיה ובשוויץ אין ראשת ממשלה או נשיאה, אבל יש נוכחות של נשים בשאר התפקידים בכמעט חמישים אחוזים.
במחקר מעניין נוסף בשם diversity matters 2015 , מצאו שחברות מסחריות שעוקפות את עמיתיהן במספר הנשים השותפות בהנהלה הבכירה רואות תועלת פיננסית של עד כ-15 אחוזים לעומת חציון הענף. מחקר אחר מצא כי צמיחה כלכלית של מדינה נוטה להיות במתאם שלילי, ככל שהמדינה מאופיינת באוכלוסייה מגוונת ומחלוקת מבחינה גזעית ואתנית (נשמע לנו מוכר). מכאן מחקר ה-iversity בא לבחון את השאלה כיצד שילובן של נשים בהנהגה ישפיע על הצמיחה הכלכלית של מדינה, מתוך ההנחה כי כפי שנמצא שמשפיע לטובה בחברות מסחריות, כך תהיה לכך השפעה על צמיחתה הכללית של המדינה. המחקר מציין שהתוצאות היו כל כך מפתיעות, והיתרון לנשים מנהיגות דווקא היה ניכר במקומות שבהם הפילוג והמגוון היה מאופיינים חזקים של המדינה. כאשר אישה הייתה המנהיגה, המדינה הראתה צמיחה כלכלית של 5.4 אחוזים בתוצר הממוצע בשנה שלאחר מכן, בהשוואה ל 1.1 אחוז של המנהיגים הגברים.
אז איך יכול להיות שבמדינה שנושא השחיתות עולה בה חדשות לבקרים, כיצד ייתכן שבמדינה כל כך מוכת אבטלה וקשיים כלכליים ציבור שלם לא חושב לגייס אישה להנהגה? איך זה שבמדינה שמאופיינת כל כך במגוון מגזרים שונים, ושסגר שלישי פוגע בה בצורה אנושה, לא חושבים שזה ראוי ואף הכרחי?
יש חיסון אפשרי לא רק לקורונה, גם למגפת השחיתות והמשבר הכלכלי יש חיסון שיכול לתרום לממשלה מאוזנת וכנה. את החיסון הזה לא צריך לאפסן בטמפרטורות נמוכות ולהזריק לזרוע, פשוט צריך לדאוג לכך שנשים יתחילו להיות גורמי מפתח בהנהגה.