במרוץ לקראת הבחירות הרביעיות, כמעט כל אדם בר דעת הסתובב השבוע כשבראשו מרחפת השאלה 'מה ההיגיון בריבוי המפלגות?'
מעבר לחשש שהן לא יעברו את אחוז החסימה, ריבוי האפשרויות בעצם מונע בחירה משמעותית ואמיתית, או בשמה המקצועי של התופעה - פרדוקס הבחירה מחקרים פסיכולוגיים מצאו כי כשיש כל כך הרבה אפשרויות, נוצרת תגובה הפוכה המבריחה אותנו מהמטרה האמיתית: זכות הבחירה.
פרדוקס הבחירה היא בעיה צרכנית ידועה. ככל שיש לנו יותר אפשרויות, אנחנו נמנעים מהתמודדות עם ההחלטה כי נוצר סביבנו גודש אפשרויות. אנחנו נמנעים לבחור ולקבל החלטה. לא קרה לכם שעמדתם מול מקרר הגלידות אחרי שנמשכתם כל כך למגוון הצבעים, הטעמים והאפשרויות, אבל כשהייתם צריכים לבחור מבין הטעמים הרגשתם שהבחירה הופכת עקב כך לקשה?
כדי להבין את הנושא בפשטות, כדאי לחזור למחקר הריבה המפורסם, שהוכיח שיותר זה פחות.
במחקר הריבה העמידו שני פסיכולוגים, מארק לפר ושינה איינגר, דוכן ריבה בשוק יוקרתי בקליפורניה. פעם אחת הם הציגו שישה סוגי ריבה ובאחרת הציגו לא פחות מ-24 סוגים. בממוצע טעמו האנשים שתי ריבות בלבד, ולא משנה כמה צנצנות היו בתצוגה. כל טועמי הריבה קיבלו קופון הנחה לקנייה, וכאן מגיע החלק המעניין - 60 אחוזים מהאנשים נמשכו לתצוגת הריבות הגדולה ואילו 40 אחוזים עצרו בדוכן עם מגוון הבחירות הקטן. 30 אחוזים מאלה שעצרו מול התצוגה המצומצמת קנו בסופו של דבר ריבה, ואילו מתוך 60 אחוזים שעצרו מול התצוגה הרחבה קנו רק 3 אחוזים.
פרופסור איינגר מצא במחקר את ההוכחה החשובה לכך שמגוון אפשרויות אולי גורם לעניין ומשיכה, אבל בסופו של דבר, כשזה מגיע לבחירה, עודף האפשרויות משתק. כן זה הפרדוקס המנוגד למה שאנחנו חושבים ולמה שמצופה מהשכל הישר או מהאינטואיציה. עודף אפשרויות לא מביא ליותר רכישות. זו בעיה צרכנית ידועה, וכמו במקרים אחרים, היא משיקה גם לפוליטיקה.
יש נסיבות שבהן היצע רחב מדי מחטיא את המטרה. אפשר לומר שזה תיאור מדויק של המציאות המתגבשת לאחרונה, כשבכל כמה ימים קמה לה עוד מפלגה. מפלגות שמאל ומרכז רק הולכות ומתפצלות, ובכך מייצרות עומס קוגניטיבי על הבוחר. נראה כאילו המטרה שלהן להיות אלטרנטיבה שלטונית לימין קצת יוצאת משליטה, לאור העובדה שכמו במקרה הריבות, הן מציבות ריבוי של בחירות. ומהצד השני, מישהו יודע מהו ההבדל בין תקווה חדשה לימינה? ראשי המפלגות עצמם נשאלים על כך השכם והערב.
הפוליטיקאים עסוקים במימוש האגו העצמי, והם שוכחים להסתכל על התוצאות של בחירות אפריל 2019. הניסיון מראה כי בחירות אלו היו עמוסות וסוערות גם הן, אך הסתיימו בהפתעה עם אחוזי הצבעה נמוכים. רק 67 אחוזים מכלל הציבור מימשו את זכותם, והנה נקודה חשובה - גם שם היו ריבוי אפשרויות בחירה, שונות זו מזו, משני צידי המפה, מה שמוביל לעוד סוגיה ששווה לתת עליה את הדעת.
ריבוי אפשרויות, מעבר לכך שהוא מייצר קיפאון בבחירה וחוסר רצון להתעמת עם הבעיה, מקשה מאוד במיוחד כשהאופציות דומות. כשיש אפשרויות מובחנות זו מזו הבעיה פחות חמורה. אם היו על דוכן השוק במחקר המדובר ריבה, שוקולד וחמאה ועוד עשרות ממרחים, הבחירה הייתה קשה בגלל ריבוי האפשרויות, אבל מצד שני היה בה סוג של הקלה. הקושי הרב, מציין המחקר, בא לידי ביטוי כשהאפשרויות דומות זו לזו. הישראלים ויש עתיד, הישראלים ומרצ, יש עתיד וכחול לבן, תקווה חדשה וימינה, ימינה והליכוד - הכול כל כך דומה.
אם נסתכל פעם נוספת על מסקנות המחקר, יש גם נקודה אחת חזקה לטובת ריבוי אפשרויות בחירה. הרי כשהיו על השולחן 24 ריבות הן גרמו יותר לעניין ומשכו את הלקוחות. ריבוי האפשרויות הוא פיתוי שמייצר את הבאזז השיווקי. הבעיה היא שאז, ברגע ההחלטה, הכמות הופכת לחיסרון. בינתיים, כשבכל יום קמה לה מפלגה אחרת וישנם פיצולים וקריאות לאיחודים, הציבור לגמרי עסוק בדוכן העמוס של מפלגות השמאל. זה ניכר ברשתות החברתיות ובשיח הפוליטי החדשותי. אם יצליחו לקראת שעת השין, שעת הקנייה או במקרה שלנו שעת הבחירה, להתלכד למספר מפלגות מצומצם, הם בעצם מגדילים משמעותית את האפשרות שהם גם ייבחרו ובכך לא יגרמו למצביעים לזנוח את הדוכן.
בני גנץ קורא לכולם להתאחד .יש כאלה שרואים בכך סימן לסיום חייו הפוליטיים, ניסיון נואש להינצל, אחרים מדברים על הזיגזג המביך לאחר שאמר על לפיד "שונא אנשים". אפשר פוליטית לומר על המהלך הרבה דברים שליליים, אבל המסר הכללי שלו נכון - אם לא תתחברו, לא רק שתאבדו קולות אבודים שייעלמו משום שלא יעברו את אחוז החסימה, אלא תאבדו גם קולות עקב פרדוקס הבחירה. אם לא הבנתם עד כה, הוא אומר שפשוט לא יצביעו לכם.
הכותבת היא בעלת תואר ראשון בתקשורת, כלכלה ופסיכולוגיה