למותג רכבי היוקרה הבריטי יגואר יש היסטוריה מפוארת מאז שהרכבים המפנקים התחבבו על משפחת המלוכה הבריטית. סיפור ההצלחה החל בשנת 1922 כשויליאם ליונס הקים בבלקפול, עיר חוף השוכנת בחוף הצפון-מערבי של בריטניה, חברה בשם SSCARS שעסקה בייצור סירות-צד לאופנועים פופולאריים שזכו לכינוי SS.
מסיבות מובנות הפך השם לקצת פחות פופולרי לאחר מלחמת העולם השנייה לאחר שהמפלגה הנאצית עשתה שימוש בצמד האותיות. לכן, ב-1945 שינה ליונס את שם החברה ליגואר, על-שם סדרת רכבי הסלון של החברה.
רכב הספורט הראשון של יגואר יוצר בשנת 1936 - SS Jaguar 100. הרכב הגיע למהירות של-100 מייל לשעה (כ-160 קמ"ש), מהירות שנחשבה באותה תקופה למהפכנית אפילו לרכבי מרוצים. כתוצאה מכך החברה החלה לעשות חיל על מסלולי המרוצים. בשנת 1955 ניצחה יגואר D-Type במרוץ לה-מאן שנמשך 24 שעות. דגם זה נחשב עד היום לדגם המרוצים המיתולוגי של יגואר. רכב זהה נמכר במכירה פומבית ב-21,780,000 דולר.
ב-1956 פרשה יגואר ממרוצי המכוניות המקצועיים, והסבה את שלדות ה-D-Type שנותרו לרכב חדש. כך נולדה לה יגואר XKSS שנחשבת לאחד מרכבי האספנות הנדירים בעולם. כתוצאה משריפה שפרצה במפעל שרדו רק 19 רכבים כאלה, כשאחד מהם היה שייך לשחקן סטיב מקווין.
ב-17 במרץ 1961 הציגה יגואר את ה-E-type הראשון שלה, מה שאמור היה להיות דגם המשך של D-type וקיבל אישיות משלו. בו במקום נרשם פרק בהיסטוריה המוטורית העולמית, עם מה שהפך בן לילה לאייקון בינלאומי של קלאסיקה מוטורית, עיצוב וסטייל. אנזו פרארי אפילו הגדיר אותה כאחת המכוניות היפות אותן ראה אי פעם. 59 שנים אחרי שהופסק ייצורו בשנת 1975, הרכב ממשיך לככב בכל דירוג שיש בקטגוריית המכוניות היפות בכל הזמנים. ה-E-type Zero מבוססת על דגם 1.5 Roadster מ- 1968, זהה בצורה ובמשקל ועם המנוע החשמלי שלה היא מאיצה ל-100 קמ"ש ב- 5.5 שניות, כשנייה וחצי פחות מהמקור. סביבת הנהג וינטאג'ית עם שדרוג דיגיטלי בלוח המחוונים ומסך מולטימדיה.
החדרת הדופק החשמלי ל-E-type הוא פרויקט של האגף הקלאסי של יגואר ולנד רובר, שמוקדש שנים לשחזור דגמים קלאסיים של שני המותגים ואמור לספק גם שירותי חישמול למכוניות הדגם שנמצאת בבעלות פרטית. אם E-type Zero חדשה תוכננה להימכר בכ-300 אלף פאונד, הרי שלהפוך רכב קיים לגרסה החשמלית היה אורך כשבוע ועולה 60 אלף פאונד, הפרויקט הוקפא בינתיים.
ההווה מפואר והעתיד מעורר ציפיות. אם התרגשנו ממעבר מאפס ל-100 קמ"ש ב-5.5 שניות, הרי שה-F-type עושה את זה ב-3.5 שניות. דגם זה הפך גם הוא במהירות לאייקון של מכונית ספורט וסמל של ביצועים.
בשנת 2018 נערכה החתונה המלכותית של הנסיך הארי ומייגן מרקל. השניים נסעו ברחובות לונדון ברכב E-type Zero שנוצר על בסיס רכב מודל 1968 ששודרג. אגב, להארי יש בגראז' גם מכונית יגואר F-TYPE בצבע לבן.
משפחת המלוכה נחשבת למעריצה גדולה של יגואר. המלכה אליזבת' השנייה נוהגת עד היום ביגואר, ולכבוד יום הולדתה ה-90 צבעה חברת יגואר 7 רכבי F-Type בצבעי דגל בריטניה, והמכוניות היו חלק מהאירוע הפומפוזי שנערך לציון יום הולדתה. המכוניות נסעו בשטחי טירת וינדזור לצד מיצג של 900 סוסים ומופעי מוזיקה. המשפחה גם שומרת על מסורת ומקפידה לערוך סיורים במפעל. ככלל, הממלכה הבריטית אוהבת את מותגי העל שלה, גאה ביצרני המכוניות המקומיים ומחשיבה אותם כחלק חשוב ובלתי נפרד מהמסורת, התרבות, הכלכלה והחברה הבריטית.
ב-1988 הוצגה לעולם יגואר XJ220 העתידנית. דגם זה נוצר כפרויקט אישי של כמה מעובדי החברה שביקשו ליצור בזמנם החופשי גרסה עדכנית לרכבי המרוצים של שנות ה-50. XJ220 הגיעה למהירות של -343 קמ"ש ונחשבה בשנות ה-90 לרכב המהיר בעולם בייצור מסחרי.
בעיר Solihull ממוקם מפעל נוסף של החברה שייעודו היה ייצור דגמי אלומיניום בלבד. הדגם הראשון היה ה-EX -מכונית המנהלים הקומפקטית שהושקה קצת אחרי ה-F-type. שני דגמים אלה הם חלק מתקופה בה יגואר המציאה את עצמה מחדש עם אחת ממחלקות העיצוב הנועזות ביותר בענף, תקופה בה היא חוזרת לייצר דגמים ממגנטים. ה-EX היא מכונית המנהלים הראשונה שמיוצרת כולה מאלומיניום במטרה להפחית ממשקלה ולהגביר את ביצועיה. המפעל ב-Solihull לא הצליח לעמוד בביקוש ותוך זמן קצר עבר ייצורה ל-Castle Bromwich השכנה.
הבלוג של רונית מטיאס
הבלוג של אירית מטיאס
עמוד סטייל בפייסבוק
אינסטגרם