מתחילת משבר הקורונה, אחד הנושאים הכי בוערים שמצליחים להתסיס, ובצדק, שוב ושוב את השיח הציבורי הוא הפרת ההנחיות של המגזר החרדי. פתיחת מוסדות הלימוד כשאצל האחרים הם סגורים, הישיבות העמוסות ללא שמירה על מסכות והחתונות ההמוניות. זה נאמר כבר בכל גוף תקשורתי: הציבור החרדי מתנהל בצורה אוטונומית ומנותקת ממדינת ישראל. זה נאמר עשרות פעמים כמו תקליט שלא ברור כיצד הוא עדיין ממשיך לנגן. מעבר לרמת התחלואה שבוערת ומסכנת את הציבור החרדי ומעבר לשאלת המיליון הפוליטית מדוע לא עושים סגרים רק על ערים אדומות אלא על כל המדינה, יש סוגיה נוספת שהגיע הזמן להאיר אותה: החתונות ושאר הפרות ההנחיות של המגזר החרדי הן בעצם ההפגנות האמיתיות.
הגיע הזמן להגיד את זה בקול רם: ההפגנה המהותית היא לא זו שמתנהלת כל שבוע בבלפור, אפילו אם היא מתוכננת בקפידה ויש לה שעות מסודרות ומערכי התארגנות של קבוצות בפייסבוק שכוללות הסעות. ההפגנה האמתית היא לא זו של בעלי העסקים שחוזרים ופותחים ומאיימים. ההפגנה האמיתית היא לא זו של המסעדות שמעבירות את המשלוח לרכב ועוקפות כך את הטייק אווי וגם לא של כמה חנויות שנפתחות ברחובות, אחרי שראשי ערים כמו כרמל שאמה הודיעו כי לא תבוצע אכיפה נגד עסקים שימכרו באיסוף עצמי. ההפגנה האמיתית היא גם לא של בעלי העסקים שעומדים ברחובות ושורפים את הסחורה תוך שהם צועקים למצלמות התקשורת ולראש הממשלה 'אנחנו טובעים, תשלחו גלגל הצלה'. גם לא של רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב שהשבוע יצא בגלוי עם ההצהרה הכי משמעותית לאחרונה, כשהוא אומר בפירוש "לא אחכה להחלטות הממשלה, אפתח את העיר ואת התרבות לכל מי שיציג שעשה שני חיסונים". כל אלה הם לא באמת הפגנה.
ההפגנה האמיתית מול נתניהו היא זו של המגזר החרדי, רק שאף אחד לא תופס אותה ככזאת. אפילו לא הוא.
את כל התבטאויות המרד האלה אנחנו רגילים לקבל. הן מתויגות ומקובעות אצלנו מלכתחילה במחשבה. ההפגנות האלה מפנות בגלוי אצבע מאשימה. ההפגנה של החרדים היא הדבר האמיתי, היא ההמצאה האחרונה. היא חכמה, היא לא מתויגת, בלי פנים מאשימות, היא בלי סיסמה. היא לא מתקיימת בבלפור או מתנהלת בצורה מסודרת עם דגלים שלטים וצוללות מתנפחות, היא מתנהלת מתי שבא לה בהתאם לרצונה בכל שטח שלה. גרילה.
והיא הרבה יותר מוצלחת, צריך להודות, כי אי אפשר לצפות אותה. היא לא מתואמת או מבקשת אישור. היא לא ממותגת כנגד ראש הממשלה או יוצאת בסלוגנים "לך" או "שחרר", היא אפילו לא מסבירה את עצמה. היא לא יושבת באולפן ובעצם מזהירה מראש לפני שהיא פועלת, היא לא צועקת 'אני עושה ההפך ממך ראש הממשלה'. היא גם לא פונה תוך כדי שהיא מאשימה ומבקשת עזרה.
אנרכיה? כן, וחבל שכך, ועדיין, אל תטעו - זו הפגנה. החרדים מפגינים מול נתניהו. הם מפגינים מתי שהם רוצים אבל הם לא אומרים את זה במפורשות. כולנו, יחד עם ראש הממשלה, מקובעים בתפיסות מחשבתיות שככה זה - הם כאלה בגלל האמונה. הקיבעון המחשבתי שלנו הוא שמונע מראש הממשלה לפתור את הבעיה ולהבין עד הסוף את התוצאה שלה.
קיבעון הוא התמקדות במאפיין אחד של הבעיה, התמקדות שמונעת את ההגעה לפתרון. זו אחת הבעיות שבגללן לא מצליחים לפתור בעיות, כך מסבירה גישת פסיכולוגיית הגשטלט. כשאדם מקובע על מחשבה או על תפקוד מסוים, הוא לא מצליח לראות את תמונת המציאות מנקודת מבט אחרת. זה מצב של צמצום חשיבה על ידי תגובה כמעט אוטומטית לסיטואציה מוכרת. קיבעונות מלווים אותנו כל הזמן ולא מרפים. הם יכולים להיות יעילים כשהם מצמצמים עומס קוגניטיבי, כי הם מתייגים מיד למגרה המוכרת, אבל מצד שני הם מכניסים אותנו לסוג של מוות מוחי כאילו אין טעם להפעיל עוד מחשבה נוספת בסוגיה.
אחד מניסויי הקיבעון התפקודי והמחשבתי המוכרים כל כך הוא ניסוי הנר. בשנת 1945 חוקר בשם דונקר ערך ניסוי בו הנבדקים קיבלו נר גפרורים וקופסת נעצים. הם התבקשו להצמיד את הנר הדולק לקיר כך שלא יטפטף על הרצפה. מרבית הנבדקים ניסו לחבר את הנר ישירות אל הקיר בעזרת הנעצים או להצמיד לקיר על יד כך שהמיסו אותו. פתרונות אלו לא היו כמובן טובים ונכשלו. הנר היה מהר מאוד נופל על הרצפה או מטפטף. הפתרון הנכון לבעיה הוא להוציא את הנעצים מתוך הקופסה, להניח את הנר בתוכה ובעזרת הנעצים להצמיד את הקופסה לקיר. רק מעטים הצליחו לפתור את הבעיה ודונקר הסיק מכך כי הנבדקים מקובעים במחשבה לשימוש בקופסה כמיכל לנעצים ולא הבחינו שניתן להשתמש בו כמדף מעמד לנר.
אבל איך אפשר להראות שאכן קיבעון מחשבתי הוא הבעיה? עשו ניסוי נוסף והציגו לשתי קבוצות נבדקים אחרות את הבעיה. קבוצה אחת הייתה זהה לראשונה - נר וקופסה מלאה בנעצים ואילו בקבוצה השנייה הנחקרים קיבלו את אותם מרכיבים, רק שהפעם הנעצים היו מחוץ לקופסה. הזמן לפתור את הבעיה היה זהה ונמדד בשתי הקבוצות, אבל התוצאות היו שונות וחד משמעיות. בקבוצה שבה הקופסה הייתה ריקה מנעצים הצליחו לפתור את בעיית הנר 80 אחוזים מהנבדקים, לעומת 45 אחוזים בלבד מהנבדקים עם הקופסה שמלאה בנעצים. המוח שלנו מקובע מחשבתית ותפיסת הקופסאות ככלי קיבול לנעצים ולא כמדף הסתירה את הפתרון לבעיה.
איך זה קשור לענייננו? אנחנו רגילים לתפוס את החרדים כמצביעי ביבי. זה מקובע לנו במחשבה, אבל יחד עם זאת אי אפשר להתעלם מהעובדה שהם בעצם עושים מה שהם רוצים במנותק מהמדיניות שלו, במנותק מההחלטות שלו ובכך פוגעים במנהיגותו. כשקבוצה שלמה עושה ההפך ממה שמבקש ראש הממשלה, מדוע אף אחד, וגם לא הוא, רואים בזה מרד או הפגנה? כשאלה בעלי העסקים או רון חולדאי זה ברור לכולם. אבל איך זה שראש הממשלה בעצמו לא רואה שדווקא החרדים מחרבים לו את ניהול המשבר ומכולם פוגעים במעמדו ובהצלחתו?
בניגוד למפגינים, לעצמאים ולראשי הערים, נתניהו בוודאי מסביר לעצמו שזה לא נגדו, זו דרך האמונה, אלו חייהם. הסתכלות כזו על המציאות היא קיבעון מחשבתי. מה עם המציאות בפועל? גם כאן הנר נופל ומטפטף על הרצפה ובסופו של דבר אין פה פתרון נכון לבעיה. אולי צריך להוציא את הנעצים מהקופסא כדי לשחרר את הקיבעון המחשבתי. אולי, אם באחת החתונות היה שלט סטנדרטי אופייני של הפגנה, הקיבעון המחשבתי היה נשבר ופתאום היו רואים שהפעולה היא בעצם אותה פעולה - הפגנה.
הכותבת היא בעלת תואר ראשון בתקשורת, כלכלה ופסיכולוגיה