ביום שלישי זה נאמר בגלוי. מהדורת החדשות של השעה 20:00 נפתחה כשיונית לוי, בפנים מודאגות, אומרת את המילים הבאות: "הממשלה נערכת לעימות שיקבע את המשך הסגר או היציאה, ומשרד הבריאות מודה ואומר שבפועל הוא הגיע למבוי סתום. אין פיתרון ברור".
המציאות כבר הפכה לא רק למסוכנת אלא בעיקר למביכה. התמונות של השבועות האחרונים מציגות מראות שחוזרים על עצמם כבר כבשגרה - ציבור מתקהל, חתונות, מסיבות ולוויות המוניות. כל כך התרגלנו כבר למראות של הפרת ההנחיות, שלא ברור מדוע הן בכלל עדיין מוגדרות כחדשות. בזמן שהממשלה מנסה עוד לדון ומתעמתת בעיקר עם עצמה על תוכנית היציאה, הציבור מזמן לא איתה.
חשוב לדייק: הממשלה כבר שנה מנסה ללמד אותנו איך להתנהג בזמן מגפה. היא ניסתה להתנות לנו התנהגות חדשה, לקשור קשר בין ההתנהגות שלנו (שמירת הנחיות וסגרים) לבין התוצאה הרצויה של הורדה בתחלואה וסיום המגפה. הממשלה ניסתה לגרום לכך שהשליטה על המגפה תהיה אצלה והיא תוכל לנבא ולהגדיל את הסבירות להתרחשות תגובות משביעות רצון. עברנו שלושה סגרים הוכתרנו בעולם כאלופים. זה אומר שנתנו לממשלה לעומת כולם יותר הזדמנויות ללמד אותנו את ההתנהגויות הרצויות.
אבל כשמשרד הבריאות אומר שנקלענו למבוי סתום, ברור שהממשלה לא הפעילה את ההתניה האופרנטית בצורה נכונה. אל תדברו אתנו על הסגר הרביעי. התכנית הזאת נמצאת עמוק בתהליך של הכחדה.
התניה אופרנטית היא תוכנית למידה התנהגותית שמנסה בעצם לשלוט בתוצאה הרצויה. לכן היא נקראת גם חוק התוצאה. אדוארד ל' תורנדייק, פסיכולוג אמריקני, היה מחלוצי הפסיכולוגים שעסקו בעקרונות ותהליכי למידה. ת'ורנדייק מצא שכשמכניסים חתול לכלוב, ברגע שהוא מוצא את התגובה שגורמת לכלוב להיפתח הוא יחזור עליה שוב ושוב, ובו בזמן יזנח ויפסיק את שאר התגובות האחרות שלא מובילות לפתיחת הכלוב. המסקנה שלו הייתה שאנחנו נחזור על פעולות הודות להנאה שבתוצאה. פעולות שמעניקות לנו הנאה או גמול, ההסתברות שנחזור עליהן רק גדלה. גם ההפך הוא גם הנכון - פעולות שיש בהן תוצאות שליליות ולא נעימות, ההסתברות שנחזור עליהן הולכת ויורדת. מכאן כבר הבין החוקר שאפשר יהיה לעשות מניפולציות שונות כדי להגדיל או להקטין את ההסתברות לתגובות, ובעצם ללמד כך התנהגויות שונות. אפשר ללמד כל חיה לעשות פעולות, כל עוד תהיה תוצאה של הנאה, ולהקטין פעולות שלה על ידי עונשים - מתן גירויים שלילים. אז הוא לקח והתחיל ללמד התנהגויות שונות כל מיני חיות. הוא לקח יונים וגרם להן ללמוד לנקר על דוושה, כי בסוף הפעולה הן היו מקבלות גרעינים (מזון =הנאה). את הלמידה ההתנהגותית הזו אפשר להמשיך ולשכלל גם על ידי עונשים. כדי להימנע מזרם חשמלי (עונש), כלבים היו קופצים בתוך התא האופרנטי לצידו השני של התא נטול הזרמים.
אנחנו מכירים את זה מצוין גם אצלנו כמעט בכל תחומי החיים. בחינוך ילדים, הורים משתמשים בשיטות חיזוקים של פרסים ומתנות על התנהגות חיובית ועונשים על התנהגות של אי הכנת שיעורים. מי לא מכיר את המשפט 'לא תשחק במחשב אם לא תקבל ציונים טובים'. אנחנו מכירים את זה היטב גם מעולם העסקים. כשאתה רוצה להגדיל את המכירות החיזוק החיובי יהיה לתת על כל מכירה אחוזים. כרטיסיות ה'אחד חינם' על כל עשר קניות של קפה, לדוגמה, מעניקות תוכנית חיזוקים. רוצים לעודד כלכלה ומסחר? מורידים ריבית ומיסים. כסף הוא המחזק החיובי הכי חזק בעולם, הוא מניע אנשים. אפשר בעזרת כסף ללמד התנהגויות שונות.
אז אם זה כל כך פשוט איפה מסתבכים הדברים?
כדי שהתניה אופרנטית, חיובית או שלילית, תצליח, העקביות חשובה ולא פחות מכך הוצאתה לפועל של התוכנית. לא רק לאיים בה, אלא באמת לממש אותה.
כשהממשלה אומרת שהיא תעניש את מפרי ההנחיות והיא לא באמת עומדת במילתה, ההתניה האופרנטית ותוכנית הלמידה קורסת באותה השנייה. ראינו את זה שוב ושוב יותר מפעם אחת במהלך השנה האחרונה. אי אפשר באמצע תהליך ההתניה להפסיק את רצף הלמידה. אם ציפור בתא האופרנטי יודעת שהיא מקבלת גרעינים בכל חמישה ניקורים והגרעינים לא יגיעו מיד בתום הפעולה, היא מהר מאוד תבין שאין לה שום מטרה. ההבטחה הייתה ריקה.
מניות והימורים, לעומת זאת, הן תכניות לימוד מאוד יציבות ויש להן אחיזה חזקה על ההתנהגות האנושית, משום שהן מעניקות חיזוקים חיוביים ביחסים משתנים. אתה לא יודע לצפות מתי יגיע החיזוק, ולכן אתה ממשיך בתגובות שלך. אתה מהמר ומניח שבכל פעם בתגובה הבאה שלך יגיע הרגע שבו תקבל את החיזוק החיובי.
כשראש הממשלה מאיים בעונשים וקנסות על כל הפרה של הנחיות, אבל זה לא מתבצע בצורה שוויונית ועקבית וחמור לא פחות - העונשים נשארים איומים ריקים ולא ממומשים - לא רק שתכנית הלימוד נעצרת, היא גם מפעילה התנהגות אנטי חברתית. ההלוויה ההמונית האחרונה לא הייתה מקרית. התקשורת צדקה כשדרשה שהממשלה תפסיק את המעניקים והכספים שמוזרמים למי שאינם שומרים על ההנחיות. משטרה וקנסות לא נתפסים כעונשים אם בעצם, מתחת לפני השטח, יש חיזוקים סמויים.
אי אפשר להעניש וגם לחזק באופן סמוי במקביל האנשים עושים מה שהם רוצים. ופה מגיע אחד הדברים הכי מסקרנים בכל תוכנית התניה ולימוד. לפעמים, אחרי תקופה, משהו קורה ועיצוב ההתנהגות הנלמדת פשוט נעלם. לא פעם שומעים על מאלף אריות שננשך במפתיע על ידי קוף שעושה ההפך ממה שאומן אליו, סיפור על עובד גן חיות שהיה כל כך קרוב לנמרים, שמגדל אותם בכל יום מאז שהם גורים, וביום אחד בלי סיבה נתקף באכזריות ומסיים בבית חולים. קוראים לזה 'סחף אינסטינקטיבי', והוא קורה כשהנטיות המולדות וההתנהגות הרגילה והייחודית חוזרות בלי התראה ובלי קשר לתהליך הלמידה.
אף אחד, אדם או בעל חיים, לא נולד להיות בתוך תא. נראה שאחרי שנה בתוך תכנית התנהגותית רעה ולא יעילה של חיזוקים סמויים ועונשים לא יציבים, עם ממשלה ששוב ושוב לא באמת יודעת איך לנהל את התא, כשמשרד הבריאות כבר מודה כי אין פתרון ברור ליציאה מהסגר - החרדה מסחף אינסטינקטיבי היא כל כך ברורה, שתוכנית ההתנהגות נכנסה להכחדה. אפשר לומר שהיא התחילה באופן סמלי במסע הלוויה.
הכותבת היא בעלת תואר שני בתקשורת, כלכלה ופסיכולוגיה.