כשמדברים על חיסונים, ובעיקר על אלה המתנגדים להם, יש מספר היבטים. האחד - הענישה. "לא תוכלו להיכנס למשחקי כדורגל, לא תוכלו ללכת למכוני כושר" וכו'. השני, התגמול החיובי, הוא פשוט נקודת מבט "טובה" לאותה סוגיה - "תוכלו לראות הופעות ולהיכנס לקולנוע, חופש התנועה יהיה גדול יותר" ועוד.
ההיבט השלישי, החדש והפחות שנוי במחלוקת, הוא ההיבט הוולונטרי. איש לא מחייב את רשתות האופנה, המלונות ואפילו הנדל"ן להעניק פרסים למתחסנים, אבל רבים מפרסמים מבצעים - הראו לנו דרכון ירוק ונעשה לכם הנחה. וכנהוג בעולם השיווק, כשאתה עושה משהו כזה אתה גם רץ לספר לחבר'ה. האם מדובר במהלך כן ונכון או בגימיק זול?
"אני מאמינה שאין גימיק בלי אמת", אומרת עטרה בילר, יועצת אסטרטגית במיתוג וזהות תאגידית, "יש אמת מהותית בטרנד הפיכת ההתחסנות לתנאי סף. בין אם מדובר בקבלת הנחה או התניית כניסה לאירוע רב אנשים - יש גלעין ממשי של אמת בשאלה האם אנחנו מחוסנים או שלא. אבל אם נעשה חצי צעד אחורה, נגלה תופעה שהתחילה עם שחר עלייתו של נגיף הקורונה. ממש על ההתחלה, כשלמדנו כולנו יחד, כעולם, שריחוק חברתי מפריע לנגיף לקפוץ מאחד לשני, שמסכה מונעת מהנגיף לתפוס טרמפ על מי שבא ממול ושאלכוג'ל מוריד את הסיכוי להידבקות מדברים שנגענו בהם שניה אחרי שחולה מאומת נגע בהם - למדנו עוד משהו. זה סימן את המעבר מעולם שמאפשר ואפילו מכבד את האינדיבידואליזם בבחינת 'הגוף שלי הוא ענייני הפרטי' - לעולם חדש".
צביקה וילנאי, מנכ"ל מועדון הצרכנות הוט, חושב שמדובר במהלך נכון מבחינה עסקית: "הדבר מסייע להשיג שתי ציפורים במכה אחת: גם עידוד של הציבור ללכת ולהתחסן, תהליך שנמצא כיום ברגיעה, אך ככל הנראה גם הנתיב היחיד לחזרה לשגרה, וגם מתן תמריץ לאזרחי המדינה לעורר את המשק והמסחר לאחר הסגר וההגבלות. ייתכנו כאן היבטים משפטיים של אפליה, אבל הם בטלים למול התועלת הכפולה של הדברת המגיפה והתנעת הכלכלה. ייתכן, כמובן, כמו תמיד, שיהיו מי שינסו לתחמן כדי ליהנות מההנחות גם ללא התחסנות. אני מאמין שבעלי העסקים חפצי חיים ולכן יאכפו את ההנחיות. מקרי השוליים הלא ממושמעים לא צריכים להכתיב את המדיניות הכללית. אנחנו כמועדון נתמוך בחשיפה של הטבות מסוג זה שתינתנה לעמיתי המועדון מצד הספקים שלנו. אנחנו רוצים את כולם בריאים גם פיזית וגם כלכלית".
נדנוד חיובי
שלא תטעו, בעלי החנויות היו רוצים גם סרבני חיסונים כלקוחות. בטור דעה שכתבה כאן ענת ברוך, בעלת סטודיו לפילאטיס מכשירים ובית ספר לריקודים סלוניים בחיפה, היא תהתה איפה עובר הקו האדום: "עליי למנוע כניסה לשיעור פילאטיס מלקוחה בטיפולי פוריות שלא רוצה להתחסן, נערה בת 15 עם עקמת שלא יכולה להתחסן, בחור בריא בן 20 שרוצה להמתין עוד קצת לפני הזריקה, ומתעמלת וותיקה עם אלרגיות חמורות שחוששת".
גם בעלי החנויות היו רוצים לא מחוסנים בין לקוחותיהם. כל עסק היה מעוניין במעגל לקוחות גדול יותר, אבל ההנחות, מאמינים בבתי העסק, יתנו לסרבני החיסונים את הדחיפה הדרושה. "בתחום הכלכלה ההתנהגותית קיימים פתרונות למצב כזה", אומר ד"ר רן בן מלכה, מרצה במחלקה לכלכלה במכללת ספיר, "אחד מהם הוא ה- Nudge, אותו 'נדנוד' לאדם כדי שיעשה את הדבר הנכון. דוגמה לכך היא ניסוי שבו הניחו תמונה של זבוב באמצע האסלה בשירותים ציבוריים, מה שגרם לאנשים לכוון למרכז האסלה וכך נשמר הניקיון של השירותים. אותו 'נדנוד' משמש היום לעודד אנשים לחסוך לפנסיה, למחזר, לאכול בריא יותר ולמעשה מעודד ביצוע פעולות חשובות".
בילר משוכנעת שמדובר בבשורה אמיתית: "העולם החדש למד וממשיך ללמוד בדרך הקשה מהי אחריות קולקטיבית. במקום ה'אני, אני, אני' הזה שמחליט באופן חופשי ועתיר זכויות מה ואיך יחיה - הבנו שאם נרצה או לא - אנחנו ערבים זה לזה. לדעתי זו הפעם הראשונה מאז עשרות אם לא מאות שנים שהאדם הסביר ברחוב פועל לא רק ממניעים אנוכיים אלא מתוך מצפון חברתי. המסכה, ההשתעלות, שמירת המרחק - נועדו גם להגן על האחר ולא רק עלי. זה לקח זמן, ולא כולנו הפנמנו את זה, אבל האנושות עשתה קפיצת מדרגה ששום הטפת מוסר והסברה לא הייתה מצליחה לגרום לה, רק הפחד מהמגפה. ההתחסנות היא אך פרק נוסף בעולמנו החדש והארוג יחד. "החיסון, כידוע לכולנו, שומר גם על האחר ואחרי שנים של עצמיות זוהרת, זה בסדר לנו להרגיש שכל אחד מאתנו תורם להתחסנות עדר. לא רק שזה לא מעליב אותנו להרגיש 'עדר', זה אפילו לחוש שייכות. לכן, ההתניה לקבל הנחה, הטבה או אישור כניסה באופן שכפוף ל'דרכון הירוק' תהפוך אט אט לסבירה ולגיטימית בתפישה".
ד"ר בן מלכה סבור שהתמריצים הללו חיוניים גם ככוח נגד לממשלה: "כדי שלא ניכנס לסגר רביעי, כמו שראש הממשלה אולי מנבא לנו, אל לנו לסמוך על המשמעת הציבורית. יש לקובעי המדיניות מספר כלים שהם חייבים להשתמש בהם על מנת לגרום לציבור לעשות מה שנדרש ממנו. לצערי, אנחנו הישראלים כנראה לא יכולים להיות צייתנים כמו בניו-זילנד או סינגפור, ולכן הכלים המדיניים חייבים להיות מורכבים מהמקל והגזר, ולא רק מהצד של המקל".