קמפיין מערכת הבחירות של 2021 מחמם מנועים. בעוד כחודש נמצא את עצמנו בוחרים בפעם הרביעית, אחרי חודשים קשים של התמודדות האזרחים עם קורונה ועם כשליה הרבים של הממשלה. עבור כל המעורבים זו עומדת להיות מערכת בחירות מרתקת. היו בטוחים שלא תצליחו לעקוב אחרי כל המסרים.
כל מפלגה צריכה לנסות להביא פתרונות יצירתיים כדי ללכוד את תשומת הלב שלנו, למשוך אותנו לכיוונה ואולי עוד קודם לכן, לדאוג שלא נפספס אותה בעומס המידע. הליכוד ידוע ביכולותיו לעשות את זה. בימים האחרונים נשלחות לניידים שלנו הודעות בסגנון סקר מטעם המפלגה. ההודעה נראית רגילה שואלת שאלה פשוטה - "מי לדעתך מתאים להיות ראש הממשלה הבא?" עם שמונה אפשרויות בחירה. הראשונה היא כמובן בנימין נתניהו, אחר כך מרב מיכאלי, יאיר לפיד ועוד שלל אופציות עד השמינית - "לא החלטתי".
גם אני קיבלתי את ה-SMS, אבל מה לכד את עיניי הוא שההודעה נשלחה אלי, אבל השם שמופיע בה אינו דנה אלא "רולית". מוזר, שאלתי את עצמי איך זה קרה. הייתי בטוחה שזו טעות, אלא שכעבור עשרים דקות מי שהיה לידי קיבל את אותה הודעה כשהיא מיועדת לרינת. לא ביג דיל, אלמלא הוא היה גבר. פה כבר נפל לי האסימון: זו התחבולה. התעמולה אינה נמצאת בסקר עצמו, אלא ב"טעות", לכאורה. כשאתה מקבל הודעה עם שם שאיננו שלך, זה גורם לך לעצור ולשאול ,"איך זה קרה?" ובנקודה הזאת הושגה תשומת הלב שלנו. אם היינו מקבלים הודעת סקר שגרתית שממוענת אלינו, ספק אם היינו מתייחסים. אחרי בדיקה עם עוד עשרות אנשים, מתברר שההודעות נשלחות כך להמונים.
הודעות הסקרים עם השמות הלא קשורים בעצם עושות שימוש בטכניקה שנקראת "לכידת קשב" - הסטה מהירה של הקשב שנגרמת על ידי גירוי חזק אחר, כזה שבולט בתוך הסביבה כי הוא שונה, חזק או מפתיע. אחד התחומים הנחקרים ביותר בפסיכולוגיה הקוגניטיבית הוא לכידת הקשב. אנחנו חיים בתוך עולם מלא בנתונים ורעשים שרק מתרבים ומתעצמים, שלא לדבר על כך שהם הופכים בחלקם למאוד קיצוניים. אנחנו לא יכולים לקלוט ולעבד את כל המידע, הקשב שלנו מוגבל וטוב שכך, אחרת לא היינו יכולים להתרכז. סביר להניח שהיינו משתגעים אם כל מסר היה מצליח למשוך לנו את תשומת הלב.
תאוריות פסיכולוגיות שונות מנסות להסביר מה כן נקלט בקשב שלנו ומה לא, מה מאפיין מסר שכן תופס את תשומת הלב ומה אופיו של מסר שמתפוגג. מלבד אופיו של המסר, צריך גם לקחת בחשבון את מאפייני המצב שבו אנחנו נמצאים. אחרי שנת קורונה של סקרים, נתונים של מאומתים ומספרים של חולים, אנחנו עמוסים במידע.
האם הניסוי הזה של הליכוד השיג את המטרה שלו? המחקרים הבאים יוכיחו לכם שהחבר'ה שם ידעו מה הם עושים.
ואז שמעתי את השם שלי במסיבה
אחת מתופעות הקשב שנחקרו וזוהו עוד בשנות החמישים נקראת "תופעת מסיבת הקוקטייל". תופעה זו קיבלה את שמה, משום שחוקרים מצאו שיש לנו את היכולת להתמקד בגירוי אחד ולסנן החוצה גירויים אחרים, בדיוק כפי שבמסיבות ובאירועים רועשים והומים באנשים, אנחנו מסוגלים להתמקד במה שאדם אחד אומר לנו ולהתעלם מהרעש ומהמסרים מסביב. מה שגילה החוקר נוויל מוריי ב-1959 הוא שיש מסר אחד שמצליח "לשבור" את הקשב שלנו במסיבת הקוקטייל: השם שלנו. בוודאי קרה לכם שהייתם באירוע ושוחחתם עם אדם, אך שמעתם את שמכם פתאום מתוך שיחה של אחרים. המחקרים מצאו שלשם יש משמעות חזקה. גם אם אנחנו קשובים לשיחה אחת ושמנו יעלה בחדר הומה אנשים מן הצד השני, הוא ילכוד את תשומת הלב שלנו.
ואם השם שלנו כל כך נקלט, הודעה שנשלחת אלינו עם שם שאינו שלנו יושבת בדיוק על אותה משבצת. אנחנו מתוכנתים לתפוס את השם שלנו, עד שכשהודעה נשלחת לנייד עם שם אחר היא מיד מקפיצה אותנו, כמו במסיבת הקוקטייל. העוצמה של המסר לא נובעת אך ורק משום שזה השם או לא השם שלנו, אלא גם מכיוון שזה לא שגרתי ולא תואם את המציאות - הרי ממתי שולחים לנו הודעות עם שם אחר?
מליסה וו וג'ון הנדרסון ערכו מחקר שכבר קרוב יותר לזמננו. ב-2009 הם הציגו לנבדקים תמונות שמכילות פרטי מידע לא אופייניים למציאות. נחקרים הביטו על תמונה של מטבח עם סיר ותמונה של מטבח עם מדפסת. הממצאים העלו, כצפוי, שהנחקרים התבוננו יותר זמן בתמונה השנייה, משום שפחות סביר למצוא מדפסת במטבח. אנשים מתבוננים למשך זמן ארוך יותר בדברים הנראים שלא במקומם, שלא מתאימים לתבניות המציאות הרגילות והמוכרות.
אני בהיתי בהודעה שנשאה את השם "רולית" מספר דקות. כך עשו גם אחרים. יש כאלה שאפילו העלו על כך פוסט משעשע על "מה קורה לסקרים"? אלא שההודעות התמימות הללו כלל אינן תמימות. הרבה מסרים יתחילו להופיע בימים הקרובים, כשמטרתם לתפוס את הקשב ואת תשומת הלב שלנו, על מנת להשפיע ולשתול מחשבה.
גם אם לא עניתם על הסקר, אבל עצרתם למספר דקות וחשבתם לעצמכם כמה מוזר - המטרה הושגה. אגב כך גם ראיתם את שמו של נתניהו בראש הרשימה - גם פה, כמובן, אין מקריות, אבל את זה כבר אפרט בפעם הבאה.