פעולה אחת שהייתה אמורה להיות כבר מזמן מובנת מאליה - שיבוצו של פרשן ערבי בפריים טיים הטלוויזיוני - שינתה לחלוטין את השיח בישראל. מה שבפסיכולוגיה הוכח כבר מזמן הגיע אלינו רק בעשור השלישי של המאה ה-21
ערכו של פריים טלוויזיוני שווה לא מעט. על כוחה של הטלוויזיה דובר כבר עשרות אם לא מאות פעמים, וכן - הוא מתבטא גם בכך שצריך לשלם הרבה מאוד כדי לקנות זמן מסך. אז אם כולנו יודעים היטב ובבירור כמה משמועתי הוא הכוח הזה, איך זה שאנחנו לא מנצלים אותו בצורה נכונה? הרי הטלוויזיה משפיעה על התודעה, ומאז מערכת הבחירות האחרונה אפשר רק להצטער ולתהות מדוע לא הפנמנו את זה לפני כן.
מערכת הבחירות שזה עתה הסתיימה לא רק הפגישה אותנו שוב עם המציאות, היא גם העמידה אותנו בפינה. מעבר לכך שהפוליטיקה תקועה, הכול מורכב, חצוי ומפולג. המציאות גם העבירה מסר ברור - המגזר הערבי כאן והגיע הזמן להתחשב בו. מיד לאחר היוודע התוצאות עוצבה מציאות שהייתה כבר צריכה להיות ברורה מזה שנים - קול מהמגזר, הפרשן הפוליטי הערבי מוחמד מג'אדלה. סופסוף במה לסקטור שלם שהיה תקוע מאחור. הוא לא קיבל את שידור הצהרים של יום שישי המנומנם, אלא ישב בפאנל של חדשות הערב, של אולפן שישי, במעמד שווה לפרשנים הבכירים, בזמן צפיית השיא.
אז איך אפשר לדעת שהטלוויזיה מעצבת תודעה? הרשת התמלאה בציוצים, בפוסטים ובקריאות, חלקן הגדול מפרגנות. איך נכתב באחד הציוצים? "פרשן ערבי -הגיעו ימות המשיח". אל תמהרו לשמוח, זה לא קרה בכל הערוצים. עדיין לא הגענו לאחרית הימים, אבל אפשר לעשות שינוי בעזרת המדיה ולעצב תודעה. המחקרים בפסיכולוגיה קוראים לזה "השערת המגע".
אחד הנושאים היותר נחקרים ומדוברים בפסיכולוגיה חברתית ובכלל הוא הדעות הקדומות והסטראוטיפים. הפסיכולוגיה מנסה להבין איך אפשר להשתחרר מדעות קדומות כדי להתקדם למציאות פחות רעילה. השערת המגע היא תיאוריה שמציעה כי ניתן לצמצמם דעות קדומות וקונפליקטים, אם חברי הקבוצות השונות מתקשרים זה עם זה. מי שהציע לראשונה את התיאוריה הוא גורדון אלפורט, שגם פרסם ב-1954 את הספר "טבעה של דעה קדומה".
ההגדרה אומרת שניתן להפחית דעה קדומה על ידי מגע שווה סטטוס בין קבוצות הרוב והמיעוט, המחפשות אחר מטרה משותפת. על פי המחקרים, ההשפעה של המגע תוגבר ותשיג את המטרה - היא תגרום להפחתת רגשות שליליים והחלפתם בחיוביים. המחקרים העלו שכדי שהשערת המגע תצליח צריכים להתקיים עוד מספר תנאים, כמו תמיכה חברתית ממסדית ומעמד שווה בין חברי הקבוצה ושיתוף פעולה בין הקבוצות. ערוץ טלוויזיה לחלוטין יכול לתת את הדחיפה הראשונה. מדוע להאמין שיש כזה כוח לעצב תודעה? למה לעשות כל כך הרבה רעש משילוב של פרשן ערבי? כי המסך ממשיך שוב ושוב להוכיח שיש לו את ההשפעה.
בחודשים האחרונים נרשמה עליה גבוהה בהתעניינות במשחק השחמט. גוגל הראה את נתוני חיפוש המונח "שחמט" בחמש השנים האחרונות והגרף לא הותיר מקום לספק. כך גם לא העלייה במכירות של לוחות שחמט, שעלו לפי הדיווחים בארצות הברית במאות אחוזים. הסיבה, כמובן, היא "גמביט המלכה", המיני סדרה שזכתה בנטפליקס לתהודה רבה. אם לטלוויזיה יש כזה כוח השפעה, למה לבזבז אותו רק על צרכנות וסדרות? אם לטלוויזיה יש כל כך הרבה כוח השפעה, מדוע לנצל אותה רק לקמפיינים של פילוג ושנאה? הרי אפשר לגייס אותה לטובתנו ולחזק את השערת המגע. כשאנחנו צריכים אותה אנחנו יודעים היטב לנצל את כוחה.
הפוליטיקאים יודעים דבר או שניים על ניצול המדיה. כשרצו לחסן את אזרחי מדינת ישראל ולבקש מכולם לעטות מסכות, הטלוויזיה התמלאה בפרסומות ובתכנים מתאימים, אם כי זה לקח כמה חודשים טובים. קשה מאוד להנחיל מחשבה ולייצר מציאות חדשה. במבט לאחור אנחנו רואים כמה הייתה זו משימה קשה. למה לא להשקיע את אותם המאמצים לשנות דפוסי מחשבה תקועים ולייצר חדשים? מדוע לא להמשיך את הדרך ולהעלים סטריאוטיפים ודעות קדומות? זה אולי לא משהו שקורה מהיום למחר, הרי מה שקורה כעת על המסך הוא רק נגיעה קטנה, אבל למדיה יש את הכוח לעשות שינוי במחשבה ובתפישה החברתית והפוליטית.
ולסיום, דוגמה נוספת - הספינה שנתקעה בתעלת סואץ. הסיפור הזה, התמונה של הספינה שעוגנת באלכסון, הפך לוויראלי בתוך שניות. אלפי ציוצים וממים, בהם רבים גם בישראל, התפרסמו ברשתות עם אינספור מטאפורות - התקיעות של המצות, תקיעות של אנשים בפקקים ואיך לא, החיים הפוליטיים אצלנו. המים מייצגים זרימה, ולכן בלתי נתפס שספינה שאמורה לשייט בהם נתקעת במשך שישה ימים. באותה מידה, בלתי נתפס שגם אנחנו תקועים, אף על פי שיש לנו את הכלים הנחוצים לעשות שינוי מחשבתי פוליטי וחברתי.
הכותבת היא בעלת תואר ראשון בתקשורת, כלכלה ופסיכולוגיה.